שלמה יבלונקה

04/04/1914 - 15/07/2010

פרטים אישיים

תאריך לידה: ח' ניסן התרע"ד

תאריך פטירה: ד' אב התש"ע

שם האב: יונה

שם האם: יהודית

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1939

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יבלונקה חיניה

שלמה יבלונקה

שבע ימים, עתיר עשייה, מוקף בשבט רב פאורות, הלך שלמה לעולמו. נאחז בחיים כאילו לא רוצה לעוזבם: יש עוד מה לעשות, יש עוד ממה לרוות נחת…
שלמה בן יהודית ויונה יבלונקה נולד בפַּארְצֵ’ב, עיירה קטנה בפולין, למשפחה יהודית מסורתית ובעלת נכסים רבים. את השכלתו קיבל בבית ספר פולני וכן התחנך בתנועת הנוער גורדוניה בה שאב את הכרתו הציונית ושם עשה צעדים לקראת חיי עבודה והתיישבות בארץ ישראל. ארבע שנים היה בהכשרה עם קבוצת חלוצים עד אשר ניתן האות והקבוצה בה הייתה גם ציפורה אופק, יצאה מפולין. היה זה יום אחד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
שלמה, שעתיד היה להצטרף לחבריו במעלה החמישה, נדד בין מספר יישובים: ממעלה החמישה לקבוצת השרון, משם לגניגר (שם פגש את חיניה שהייתה לחברתו לחיים), אחר כך למסדה. בקיץ 1940, במקביל להגעתם של חברי בית אלפא, התיישבו שלמה וחיניה ברמת יוחנן.
כאן החל שלמה דרך ארוכת שנים בעולם עבודת האדמה ודבק בו לאהבה, כאן גם התגלה כאיש עבודה מסור ללא גבולות של זמן ומאמץ. כחבר וכמטה שכם יצא לטפל במספוא של יגור אחרי השבת השחורה, כבר-סמכא נחלץ לעזרת קיבוץ בית העמק בעת הקמתו.
בשנות ה-60 יצא שלמה לאוסטריה עם עוד ארבעה חברים לשמש כצוות ההקמה של מפעל פלסטיק. בששה שבועות של מאמץ משותף הם רכשו את הידע והיוו את הבסיס להקמתה של האימפריה הגדולה הקרויה פלר”ם. כל החמישה ושלמה בתוכם יצרו רף גבוה של מעורבות, אחריות, והתמסרות אשר פירותיו עומדים לנו עד היום. 22 שנה עבד שלמה בפלר”ם באותה הזדהות בה עבד בשעתו את האדמה.
כך גם נהג ב-16 שנות עבודתו בלול הרבייה. עבודה, היא עבודה, היא עבודה…
בגיל 86 פרש לגמלאות.
מעורבותו של שלמה הייתה בכל תחומי החיים. קיבוצניק בכל רמ”ח ושס”ה. בשנים של טרום המדינה היה פעיל בעסקי הסליקים, ביום עבד ובלילה גם כן, בטיפול החסוי בנשק של “ההגנה”. במלחמת השחרור היה בכיתת הפל”ם והשתתף בקרב על רמת יוחנן כחייל מן השורה.
כאוהב זמר השתתף, ביחד עם חיניה חברתו לחיים ולדרך, בכל המקהלות שהוקמו כאן לאורך השנים. שירי החגים היו טבועים בו מן הראשית. עד השנים האחרונות התייצב בגאון למקהלת העומר בשדה וחג המים בבריכת השחייה.
שלמה היה רווי באהבה וגאווה לכל שנטל בו חלק. כל ילדיו, הם “הכי הכי”, וכך גם נכדיו וניניו. הקיבוץ שלו הוא מקור גאווה, וכך גם כל אירוע, כל יצירה, וכל ענף וענף.
אשרֵי האדם המאמין בדבקות בדרך חייו, הרואה ברכה בעמלו והמפיק הנאה, גאווה וסיפוק מעשייתו. כזה היה שלמה.
זכה שלמה לאריכות ימים מופלגת, כמעט עד סוף חייו בעצמאות ושליטה. זכה לבנים ובני בנים אוהבים ומסורים והוא להם מופת והוא להם משען והוא להם  תמרור להמשך הדרך.

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • איש השדה – ראובן עזריאלי

    אִישׁ הַשָּׂדֶה – לשלמה יבלונקה

    בְּחֵיק אַדְמָתוֹ יָנוּחַ

    אִישׁ הָאֲדָמָה,

    יְכַסּוּהוּ תַּלְמֵי רְגָבֶיהָ.

    אֶת אֲשֶׁר כָּל חַיָּיו

    יָדָיו נָתְנוּ לָהּ

    הִיא לוֹ תָּשִׁיב

    שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.

    לִקְרָאתוֹ בְּרַחֲמִים

    פָּרְשָׂה כַּפֶּיהָ

    סוֹד מַצָּעָהּ לוֹ הִצִּיעָה

    בְּמִסְתּוֹר שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים

    מֵעָלָיו יִרְחֲשׁוּ מַחֲטֵי הָאֹרֶן בָּרוּחַ

    בַּשָּׂדֶה מִמּוּל תִּצְמַח הַחִטָּה.

    2010 7 15

  • תעודת זהות

    שלמה יבלונקה

    בן יהודית ויונה

    נולד ח’ בניסן תרע”ד 4.4.1914

    בפּארְצֵ’ב – פולין

    עלה ארצה בספטמבר 1939

    נשוי לחיניה

    אבא ליאיר, גיורא, יונתן, אלי וזוהר

    הצטרף לרמת יוחנן ב 1940 

    נפטר 15.7.2010  ד’ באב תש”ע

    בן 96 במותו

    יהיה זכרו ברוך

  • בצלאל אופיר לציון 90 מלאת לשלמה

    להבחין בין תפל לאיכר … בצלאל אופיר

    לציון 90 שנה לשלמה יבלונקה

    הייתי מבקש להזכיר למסובים, (אולי יש מי ששכח),

    להזכיר ימים רחוקים כשסבא-רבא יבלונקה היה פלח –

    פלח מוסמך! פלח משובח!

    ואיך אוכל לומר זאת? זה קצת מוזר

    כי אני, שהייתי פלמחניק וצבר

    שתול בארץ-הקודש מימים משכבר

    ובחקלאות עסקתי עוד בהיותי נער

    ופתאום מגיח יבלונקה שכזה, מהנוֹ-וֶואר, זר ומוזר

    מעבר לימים הוא הגיע, מהשטעטל, מהניכר.

    והוא, הוא?! מלמד אותי, א-ו-ת-י…

    להבחין בין תפל לאיכר, ואיך פותחים תלם ישר

    ואיך לזרות את התבן ולצבור את הבר,

    מה חייבים לגמור היום ומה לדחות למחר

    ושאף-פעם, אבל אף-פעם שום דבר לא גמור עד שהוא   לא נגמר

    ושבעבודה ובחקלאות אסור לבלף, אסור לזייף, לגמור עד הסוף,-ישר!!

    לא לוותר, לא לברבר ולחתור לעיקר.

    וישנם כאן שני עקרונות זהב של יבלונקה:

    “להגיע לעיקר”! “ישר”!

    אז אני במחילה,הצבר,מרכין ראש בענווה

    מקפל את הגאווה ומכריז קבל-עולם – היה לי מדריך נהדר.

    והוא היה אומר: “התחלתי משמרת – סובבתי, סובבתי,

    לא אכלתי, לא שתיתי, לא עישנתי, לא השתנתי

    עד שאת החריש סיימתי”.

    ומה יש לומר, אי אפשר להכחיש, החריש? חריש!

    לא מעגְלים פינות, את השוליים גומרים עד קצות הקצוות,

    תלם צמוד לתלם – אין חנטריש – כך חורשים חריש.

    ובסוף המשמרת, מאוחר בערביים

    מאהילים בכף היד על העיניים

    מביטים מערבה עד סוף הנוף

    טופחים על כתף ואומרים:

    החבר יבלונקה – מה יש לדבר, לא יכול להיות טוב יותר.

    ואפשר לקשקש כך עד קריאת שמע של שחרית

    אך הזמן קצוב, יש להגיע לאחרית,

    צריך לפנות הבמה. אז האח-הידד לשלמה ולהתראות בחגיגות המאה.

  • בזכות שלוש תכונות- אליעזר פארן

    בזכות שלוש תכונות

     אליעזר פארן מספיד את שלמה יבלונקה ז”ל (דברים שנאמרו בעל-פה בלוויה).

    עשרים שנה היינו צמודים בעבודה.

    במובן מסוים, גם בשבילו וגם בשבילי, הייתה העבודה אפילו יותר מהמשפחה ומכל עניין אחר.

    מדוע דבקתי בו?

    אני חושב שבגלל הפשטות שבו: הגישה הפשוטה, הישירה, בלי עקיפין וללא סיסמאות.

    ישנו בידי איזה קטע ספרותי שכאשר קראתי אותו ראיתי את שלמה לנגד עיני. אני קראתי לו: “כובש אדמת בתולין”:

     

    “עלי לחלוץ ריצוף מאבן לא מעובדת וגושית.

    לחשוף מחדש את הקרקע ולעבד אותה – שתהיה אדמת נטיעות.

    אני צריך לנפץ את הבטון בפטיש גדול.

    מכה אחר מכה.

    אני מזיע, שובר לעצמי מפרקים ואצבעות

    מתוך הגוף צף ועולה מלח…

    האדמה כבדה, היא מאוכלת בסיד.

    דרושים לה חמצן לאדמה, ואור.

    את המליחות שנספגה יש לתקן ברקבובית חומצתית.

    אני מכה בפטיש ימים שלמים,  והידית מעץ מֵילה רוטטת בכל היתקלות.

    כשאני נכנס לקצב סדיר אני מצליח להציץ בעצמי גם מבחוץ לגוף.

    בפנים אני מרגש בחבטות ובנשימות המאמץ,

    אויר נכנס כשאני מרים את הברזל, אויר יוצא כשאני מטיל אותו על האבן.

    המפוח הקטן של הגוף מחלק את ההליך לחמישה זמנים:

    שניים כדי להעלות את הפטיש,

    אחד כדי להחזיק אותו תלוי ועומד באוויר,

    ושניים כדי להנחיתו ארצה…

    מתוך הגוף אני רואה גבר שדופק על שער האדמה כדי למוטטו,

    כדי לבקוע פירצה בחיקה הנעול”. (מתוך: שלושה סוסים של ארי דה לוקה)

    פה ראיתי את שלמה ובזאת הזדהיתי. זאת הייתה תכונה אחת ולכן דבקתי בו.

    התכונה השנייה הייתה הגאווה. גאה במה שאני עושה בידיעה שכל מה שעשיתי- עשיתי טוב. ולא חשוב למי.

    היינו באוסטריה. כפי שהוזכר, נכנסנו לבית החרושת ששלמה אמר עליו: של “הגויים”, (היה לו זיכרון מהגויים בצעירותו…). שלמה אמר: אנחנו נראה להם איך יהודים יודעים לעבוד! גאווה גדולה. ואכן, הוא סחף אותנו “להראות להם”.

    התכונה השלישית שראיתי בו היא הנאמנות. קודם כל לעבודה. אבל לא רק, ובמידה שווה למשפחה.

    בדרך הביתה מאוסטריה הגענו לגינואה. היינו צריכים להפליג בשעה ארבע אחה”צ. הגענו לשם בשלוש בלילה, ברגל מתחנת הרכבת, עם שתי מזוודות מלאות בספרים וניירות שהבאנו מבית החרושת. התיישבנו על ספסלים בפתח הנמל, קצת ישנו. פתאום שלמה נעלם. איפה שלמה? שלמה חזר ובידיו בובה גדולה. בובה בשביל זהר. בפרוטות הבודדות שהיו לו (ולא היו לנו רבות, היינו שם ברשות הגזבר…) הוא רץ, מי יודע לאן, ומצא מקום לקנות בו בובה לזהר.

    זה היה שלמה חברי. היום אני נפרד ממנו.

    שיהיו לנו חברים רבים כאלה.