שרה רודוי

18/06/1919 - 04/03/1979

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ' סיון התרע"ט

תאריך פטירה: ה' אדר התשל"ט

שם האב: טוביה (שפלר)

שם האם: רבקה

ארץ לידה: גליציה

שנת עליה: 1949

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: רודוי ישראל

שרה רודוי

שרה נולדה בסמבור (גליציה). היא גדלה בבית דתי, למדה בבית ספר ממשלתי והיתה פעילה בתנועת הנוער הציונית “גורדוניה”. באחד המפגשים של פעילי התנועה בעיר דורהוביץ הצטלבה לראשונה דרכה של שרה בדרכו של ישראל רודוי. בחורף 1940 הם נישאו וחיו בסמבור כשנה וחצי. באותה התקופה נולד להם בן בכור.

בקיץ 1941 התקרב צבא גרמניה לעיר מגוריהם. שרה וישראל עם בנם הפעוט, שאך זה נולד, חשו בסכנה הקרבה והחליטו לנוס מזרחה עד יעבור זעם. התלאות נמשכו חמש שנים. הם נדדו, זוג פליטים עם תינוק, בדרכים לא דרכים, חוו הפצצות של הרכבות ופציעות. בסתו 1941 נפטר בנם התינוק. “לשרה, האם בצעירה”, סיפר ישראל, “היה המאורע מכה קשה. נראה שעד סוף ימיה לא התאוששה ממכה זו ולא שכחה את אשר קרה”.

משנת 1946 שהו בני הזוג במחנות מעבר בגרמניה המערבית. בתקופה זו נולדה, לשמחת לבבם, מלכה, בתם .

בתום המנדט הבריטי על ארץ ישראל והקמת המדינה התגשמה שאיפתם של שרה וישראל והם עלו לישראל. בהגיעם ארצה השתכנו במעברת “שער העלייה”.

הקשר עם משפחת יהודית וזישה דינסטג, שהיו בני עירם, הביא להכרות עם רמת יוחנן ושרה וישראל החליטו, לאחר הפצרות, להצטרף למקום. כאן, קיוו, יקבלו ילדיהם את כל מה שנחוץ להם ומשפחתם לא תדע עוד סבל ונדודים.

דרכם בקיבוץ לא היתה סוגה בשושנים.

בימים בהם טרם ידעה החברה הישראלית הותיקה להתמודד עם העולים ניצולי השואה והמשא הכבד שנשאו בנפשם, היתה הצטרפותה של המשפחה לקהילה ותיקה ומבוססת כרוכה בסבל רב ותחושת שוֹנוּת וחוסר קבלה. שרה, המופנמת באישיותה, התמסרה לעבודתה בבישול מזון דיאטה במטבח לשביעות רצון הרבים שנזקקו לו. היא התמידה בכך שנים לא מעטות אולם עיקר עולמה היו משפחתה וביתה. עיתותיה הוקדשו לילדיה, טוביה ומלכה, לאישהּ, ישראל, אשר היה זקוק לסיוע ותמיכה במשך השנים לאחר התאונה שפקדה אותו ולקריאת ספרים.

בחוברת זיכרון לשרה שיצאה לאור לאחר מותה כתבו חברים רבים על דמותה ועל גורלה. היטיב להביע זאת דוד כהנא שכתב: “שרה הייתה בעיני, לעיתים, כצמח עדין אשר נתלש מקרקע גידולו והושתל בקרקע אשר קיימה אותו, נתנה לו חום של גידול, אך משהו בכל זאת חסר. והרי אלו מגבלות אנושיות גם של קיבוץ: בית, שער פתוח, קורת גג וביטחון לאחר נדודים רבים. אך הלב זקוק, כנראה, למשהו נוסף אשר לא מצא, והוא נותר דואב וסגור.

אולי הגוף החלש הזה לא יכול היה לעמוד במאמצים אשר עשה, ואולי הנפש לא יכלה למצוא את השלווה שלה נזקקה. עד שנשברה ונשארה חידת שנות חייה בתוכנו”.

באביב תשל”ט, טרם מלאת לה 60, הלכה שרה לעולמה.

יהי זכרה ברוך

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    שרה רודוי

    בת רבקה וטוביה שפלר

    נולדה בסמבור – גליציה

    כ’ בסיון תרע”ט  18.06.1919

    נשואה לישראל

    אמא למלכה וטוביה

    עלתה לארץ  שנת 1949

    הצטרפה לקבוץ רמת יוחנן

    נפטרה ו’ בניסן תשל”ט  03.04.1979

    בת 60 במותה

  • לזכר שרה – דוד כהנא

    לזכר שרה

    בין המצטרפים לקיבוץ בשנות החמישים התרשמתי במיוחד משרה. דמותה, קולה, חיוכה ודרך השתלבותה בעבודה הולידו אצלי ואצל רבים מן החברים אהדה, חיבה ורצון לעקוב אחרי אדם זה ולראות כיצד ישתלב במערכות החיים.

    כל מיפגש קצר, כל חילופי מבטים או מילים היה בהם מן הגישור על מרחק וזרות של תקופה ראשונה, ושאלה כיצד מתערה אשה זו במסגרת שהרבה ממנה חדש עבורה.

    עברו שנים והיא היתה לאחת מאיתנו. נהנינו מפירות עבודתה המסורה, מאורך רוחה, נועם דיבורה וחן הליכותיה, אך ראינו את בדידותה והתבודדותה ואין לדעת מה גרם לאורח חיים זה. אך הוא לא גרע מחוט החן והחיבה.

    אולי זה מוזר ובלתי ממצה, אם אביע את הרגשתי, כי הייתה בעיני לעיתים כצמח עדין אשר נתלש מקרקע גידולו והושתל בקרקע אשר קיימה אותו, נתנה לו חום של גידול, אך חסר משהו בלתי מוגדר.

    והרי אלה מיגבלות אנושיות גם של קיבוץ: בית, שער פתוח, קורת-גג ובטחון לאחר הנדודים הרבים. אך הלב היה זקוק,כנראה, למשהו נוסף אשר לא מצא, והוא נותר דואב וסגור.

    אולי הגוף החלש הזה לא היה יכול לעמוד במאמצים אשר עשה, ואולי הנפש לא יכלה למצוא את השלווה שלה נזקקה, עד שנשברה ונשארה חידת שנות חייה בתוכנו.

    זכרה לא ימוש במהרה וחבל שבניה לא הצליחו להתערות ולקיים את זכרה והמשכה של אם הבנים.

    בזכרוני תישאר הדמות החביבה הזאת, שתחסר בפסיפס האנושי של הקבוץ.

    דוד כהנא