שרון רון

04/02/1972 - 24/11/2007

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ט שבט התשל"ב

תאריך פטירה: י"ד כסלו התשס"ח

שם האב: גולדשטיין

שם האם: לא ידוע

ארץ לידה: ארצות הברית

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יוחאי רון

בנים ובנות: אושר רון, ים רון

שרון רון ז”ל
בת  ברג’יט והאריס סמואל  גולדשטיין
נשואה ליוחאי רון
אמא לאושר וים
נפטרה י”ד בכסלו תשס”ח 24.11.07
בת   35  במותה
יהי זכרה ברוך

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • אנשים אוהבים אנשים שמחים – ירמיהו

    אנשים אוהבים אנשים שמחים

    ולפעמים אתה עומד שוב מול החדלון המוחלט, החדלון שאין אחריו… ולא נותר אלא כאב שלא נגמר לעולם. געגוע אל כל מה שעשה האדם בחייו, אל כל מה שיצר וברא, ועמל, ואהב ושנא, ואסף וקנה ומכר, וחלם, והטיב, והירע, ועשה אהבה, והוליד ילדים, וגידל, וטיפח, והיה שמח, והיה עצוב, והיה צוחק, והיה בוכה.

    ועתה מה ?

    הוא יוצא מן העולם חסר כל, חף מכל נכסיו בחומר וברוח.

    ואתה שואל את עצמך את אותה שאלה ניצחית ששאלו כל כך רבים לפניך, אותה שאלה שלעולם תישאר ללא מענה, היש תכלית לאדם מעבר להיותו גרגר אבק בשלשלת ההמשכיות של קיום המין האנושי?

    פירור, פירורון, של תכלית, שיביא לו את הנחמה והרוגע, שכמו הגלים שנשברים אל חופו, באים והולכים באים והולכים.

    ואחר כך, עם זמן, יימחו בלי רחמים עקבות כל ההולכים בדרך… כולם.

     

    ואתה הרי התכוננת לבאות. ולא חסכת מעצמך את האמת העירומה חסרת התקווה, וגם לאחר שכולם כבר אמרו נואש, והרופאים, שגם הם לא אלוהים, שלחו אותכם הביתה, להתמודד לבד עם הקץ הקרב… כי אין להם יותר מה לעשות… וקצרה ידם, ועדיין לא היית מוכן להפנים את רוע הגזירה, וכל עוד ניתן, הדחקת בימים, והכחשת בלילות, ובשוכבך ובקומך, אבל ידעת. כן, כמה שידעת הכל, הכל מההתחלה.

    ובכל זאת ברגע הארור של ההשלמה והידיעה, היית ניצב חשוף, חסר כל הגנה, בלי כל שיריון, בשר ודם, עלה נידף, מול פלאי הטבע ומשוגותיו שנפלאו מהשגתך, מול החדלון הסופי שאחריו לא נותר אלא אותו עצב שלא חדל.

     

    מתארים את רגע המוות כרגע של רוגע, וזה נכון. זה כמו בלון גדול גדול, נפוח מעבר למידותיו, שפתאום מתפוצץ… ולא נודע. ושקט… רוגע אחרי מאבק סיזיפי יום יומי, ולילות אין קץ של אי ודאות, ציפייה לבדיקות, ואחריהן ציפייה מורטת עצבים לתוצאות של בדיקות, עליות וירידות, והתנדנדות בין תקווה ליאוש, וחוזר חלילה, לא יום ולא יומיים אלא שנים. והימים והרגעים של הסוף המתקרב, הכיעור והעליבות והכאב, ואיבוד שליטה על כל התיפקודים ויתר צרכי גוף שעדיין נושם, וכל האנשים הטובים שנכנסים פתאום לפרטיות שלך. והם הרי רוצים רק לעזור ולהקל את הימים והשעות והרגעים האחרונים, שנגרעים עם כל טיפת מורפיום שמטפטפת לה באדישות מתוך השקית אל הצינור, טיפת הרעל שנמסכת לאט לאט לאט כמו עינוי סיני, אל הגוף שאיבד צורה, ומקרבת את הקץ… וכשהוא מגיע… פתאום בבת אחת הכל נגמר…

     

    ואז פתאום מתחילים להקיף אותך האנשים שבאו לחזק, החברים, ומדברים ומשוחחים ואפילו מתבדחים, וזה עובר על ידך כאילו אתה בכלל לא נמצא שם. זה מישהו אחר. אתה בכלל מרחף מעליהם ולא מבין מה ההתעסקות הזו. אתה רוצה רק שקט ולהיות לבד. ולישון ולישון ושקוע לך אל איזה ריק שאין בו מוות, ואין בו כאב, ואין בו צער. לחלום כאילו לא היו דברים מעולם…     

    אבל צריך להתעשת, להיות חזק, ככה אומרים לך כל המנחמים. ואתה שואל את עצמך, מה זה להיות חזק? בשביל מה? האם מותר להיות גם חלש ושביר?, אסור לך לבכות? מותר לבכות?

     

    ואחר כך קולות העפר הניתך על הארון, הקולות שמשתלבים היטב עם הרוח העובר בצמרות, ואתה יודע שהם משתדלים לעשות את זה בעדינות, הכי בעדינות שאפשר, אבל איך תשאיר ככה את היקר לך שם לבד לבד… לחסדי ולפגעי מזג האוויר. ואתה יודע שהם ממהרים לסיים ולכסות בפרחים, ויש גם בזה משהו מן ההשלמה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, והצבעוניות של הפרחים מזכירה שיש עוד יופי בעולם וצריך להמשיך, ויש ילדים שרוצים לשמוח כמו כל הילדים, שרוצים ורוצים ורוצים ואין להם יותר… שיצטרכו לחיות עם החוסר. וגם הם עומדים פתאום מול אותו חדלון סופי, ורואים אותו כמו שילדים רואים, ומבינים אותו כמו שילדים מבינים, או כמו שמספרים להם, שאין, שנגמר, שאי אפשר להסביר, שגם אתה בעצמך לא מבין למה. ואתה לא לבד. עכשיו צריך להמשיך, אנשים אוהבים אנשים שמחים,  אף אחד לא רוצה אותך מר, וכואב, וחמוץ, ונרגן, ואומלל.

    רק בלילה בלילה, כשאף אחד לא רואה, אתה יכול להרשות לעצמך את הלוקסוס הזה, ולמרות מה שאומרים על הזמן, שהוא הרופא הטוב ביותר, לחזור אל המראות והקולות ולתת לעצמך להתפרק..              

     

     

     

  • פרידה/ רעות רון

    פרידה/ רעות רון

    שרון יקרה,

    מה אומרים? איך נפרדים? איך מכניסים את כל האהבה וההערכה למילים?

    כדברי המשורר: “העולם הוא רע, הוא רע בטובו. את שבדעתו תמיד לקחת הוא נותן תחילה, נותן ובשפע. מה יעשה אדם, יצור חלש, ולא ייקח?

    ואנחנו לקחנו…

    לקחנו מהאהבה הגדולה והאינסופית שבך, מהיצירתיות שלך, נהנינו מהמשפחה המדהימה שבנית עם יוחאי, מהעוצמות האדירות שהיו בך.

    מעט מאוד הכרנו אותך, מעט מידי.

    אני יודעת שלא תמיד היה לך קל איתנו, לא קל להיכנס למשפחה כל-כך צמודה ומורכבת, לא תמיד הצלחנו לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהצבת לכולם ובעיקר לעצמך.

    בשבועות האחרונים, שיצא לי יותר לבקר ולהיות איתך, רציתי להגיד לך כמה אני מעריכה את האומץ שלך,  את הבחירה הלא פשוטה לבוא לארץ ולקיבוץ ולהקים כאן משפחה, על הדרך בה בחרת לגדל את ילדיך עם המון השקעה ובלי ויתורים, ועל הדרך בה נאבקת במחלה הארורה שכמו כל דבר אצלך הייתה נדירה וחזקה. נאבקת לאורך כל הדרך, גם כשכל אנשי המקצוע ויתרו, ועד הסוף נשארת בשליטה ושמרת על כבודך העצמי.

    הספקתי להגיד לך רק מעט ממה שחשבתי והרגשתי.

    אנחנו נזכור אותך, לא חולה וחלשה כמו בימים האחרונים, אלא צוחקת ופעילה, נוסעת ברולר-בליידז בשמלת כלה, עושה תרגילים ביוגה עם אושר וים על השטיח, שטה בקייק, מרדימה את הילדים עם שמיכת הפלא.

    את תמיד איתנו ותמשיכי להיות, באהבה שפיזרת בכל מקום שפנית ובילדים המקסימים שלך, שיש בהם כל כך הרבה מהיופי, הכישרון והחכמה שלך.

    נוחי בשלום, לפחות סוף סוף יש לך מנוחה.

    יוחאי שלנו-

    לשרון היה טעם מצוין, לכן היא הצליחה לבחור את האדם הכי טוב בעולם להיות לה לבעל. האהבה והמסירות שלך היא ללא שיעור. היא יכלה לבסוף ללכת, רק כי ידעה איזה בעל מדהים יש לה ואיזה אבא מדהים יש לילדים שלכם. אומרים שעדיף לאהוב ולאבד מלא לאהוב כלל (וגם זה נשמע יותר טוב באנגלית). אינני יודעת מה עדיף, אבל אני יודעת שאם יש אהבה בעולם היא הייתה בבית הזה, והיא לא תסור ממנו לעולם.

     

  • בלעדיך – רעות רון

    כָּל כָּךְ לְבַד בִּלְעָדַיִךְ,

    וְכָל כָּךְ אִתָּךְ כָּל הַזְּמַן.

    מוּל צַלַּחַת וְסֵפֶל – אֶחָד,

    אֲרוּחָה בִּלְעָדַיִךְ, לְבַד.

    הַכֻּרְסָה שֶׁיָּשַׁבְתְּ בָּהּ – דּוֹמֶמֶת,

    דּוֹמְמִים הַכְּתָלִים לְהַקְשִׁיב,

    אֲגַרְטָל בִּשְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת

    מְסַפֵּר אֵיךְ חִיֵּךְ כָּאן אָבִיב.

    אִלֵּם עוֹלָמִי בִּלְעָדַיִךְ

    רַק קוֹלֵךְ מְהַדְהֵד מִסָּבִיב.

    אַתְּ אֵינֵךְ, וְהַכֹּל מְרוֹקָן

    וְאַתְּ כָּאן, וְאַתְּ כָּאן, וְאַתְּ כָּאן! 

  • בלעדייך – רעות רון

    בלעדיך – רעות רון

     לו דמעות יכלו להמיס את סלע הכאב,

    לו אהבה הצליחה לרפא כל מחלה,

    לו היופי ידע לכפר על סבלה,

     אך לא –

    נותרנו בלעדיך

    הכאב מכה

    חד כברק

    ולעיתים עמום כרעם

    וכבד כענן

    והחלל האין-סופי שהותרת בלכתך

    שואב את נפשנו כסופה,

    שגרת היום-יום

    ואהבת החיים

    חומות רעועות, שבקושי עומדות בפני התהום.

     

    וילדיך- ים של אושר

    שאינו רוגע ואינו שוקט

    מקשים, מבקשים,

    ושואלים עליך

    ואיפה את? ומתי תשובי?

    ואנו בתשובות דלוחות, כמו שלוליות במדבר:

    איתנו בלב… איתנו בראש…

     

    לא לכתוב עליך נבקש, לחוש אותך

    בשכבנו ובקומנו, ובלכתנו בדרך

    מהלכים בזהירות בביתך

    מתבוננים בפניך

    באדיקות של נזיר

    אנו אוספים גרגירי רגעים

    שברירי תמונות, זכר צליל קולך, מגע אצבעותיך

    להניחם בקונכיות של זיכרון

    לשומרם מכל משמר

    הם יהיו למזכרת- מחרוזת פנינים

    נכתב ליום השלושים

     

  • מהי אהבה? – ג’יין ארזי

    ג’יין קוקריל

    מהי אהבה

    מהי אהבה?

    אם המונעת מעצמה משככי כאבים, כדי שתוכל להתרכז מספיק לשבת ולכתוב לילדיה מכתב אחרון. אֶם שבקושי מצליחה להרים את ראשה, אבל מצליחה לפרוס את זרועותיה לחיבוק אחרון. אֶם שדאגה תמיד לילדיה יותר מאשר לעצמה, והייתה מוכנה לעשות כל שיידרש בשביל למצוא מרפא כדי שתוכל להיות שם בשבילם.

     

    מהי אהבה?

    רעיה שידעה ברגע שהביטה לראשונה בבעלה שהוא הנשמה התאומה שלה. שאהבה אותו בכל נשימה שלה, ובכל מבט שלה. שהאמינה שלא יכול להיות בכל העולם אב טוב ממנו לילדיהם. רעיה שנכנעה למחלתה רק לאחר נשיקתם האחרונה.

     

    מהי אהבה?

    בת שגדלה להיות אישה יפיפייה, מוכשרת, חמה, יצירתית, אינטליגנטית ומתחשבת. בת שנהייתה אֶם יוצאת מן הכלל.

     

    מהי אהבה?

    אחות שהייתה אמיצה לאין שיעור, שהתעלתה מעל סיבלה היא בכדי לנחם את משפחתה, שאפילו בימיה האחרונים לא חדלה להגיד להם  שהיא מתגעגעת אליהם ואוהבת אותם.

     

    ולבסוף, איך אני מגדירה אהבה? חברה שהעניקה אושר צרוף אפילו ברגעיה הקשים ביותר. חברה שנתנה לי את הכבוד והאמון, לחלוק איתה את חייה, את כאבה, ואת מותה, אך הצליחה איכשהו לעשות את זה קל. אתגעגע אלייך אנושות שרון רבקה, ואודה לך עד סוף ימי על שאהבת אותי..

                 (תרגום מאנגלית של דברי ג’יין ליד הקבר)

    מהי אהבה? / ג’יין ארזי

    What is the definition of love?

     A mother who denied herself pain medication so that she could concentrate enough to sit and write final letters to her children. A mother who had barely enough strength to lift her head but could open her arms for a final hug. A mother who always worried more for her children than for herself and was prepared to go to the ends of the earth to find a cure so that she could be there for them.

     

    What is the definition of love? A wife who knew the moment she set eyes on her husband that he was to be her soulmate. Who loved him with her every breath and her every look. Who believed that there could be no better father in the whole world than him.  A wife who only surrended after their final kiss.

     

    What is the definition of love? A daughter who grew into a beautiful woman; talented, warm, creative, intelligent and thoughtful. A daughter who, in her turn, became an extraordinary mother.

     

    What is the definition of love? A sister who was unbelievably brave. Who rose above her own suffering to comfort her family. Who, even in her final days, never failed to tell them that she missed and loved them.

     

    And finally, what is my definition of love? A friend who gave such exquisite joy even in her darkest moments. A friend who gave me the honour and trusted me enough to share her life, pain and death, but somehow managed to make it so easy. I will miss you terribly Sharon-Rivka and I will thank you to the end of my days for loving me. 

     

  • אם לא מלאה – ראובן עזריאלי

    אִם לֹא מָלְאָה

    לזכרה

    חַיִּים אַךְ זֶה הֵחֵלּוּ בְּהִגָּדְעָם                                של שרון רון ז”ל

    דַּפִּים לֹא כְּתוּבִים נוֹתְרוּ בְּסִפְרָם,

    לְעוֹלָם לֹא נֵדַע מַה הָיָה בָּם נִכְתַּב

    הָיוּ פְּרִיחוֹת וְאָבִיב, לֹא הָיָה לָהֶם סְתָו.

    אִם לֹא מָלְאָה לְאָדָם סְאַת חַיָּיו

    טֶרֶם כָּבָה אוֹר עֵינָיו

    יִמְתַּק קוֹמֵץ שְׁנוֹתָיו עַל שְׂפָתָיו

    בְּיוֹדְעוֹ כִּי אָהַב וְהָיָה נֶאֱהָב.

     

    09\ 12\ 2       ראובן עזריאלי