אבי יצחק
אבי, בן למשפחה מסורתית ממוצא כורדי, נולד במושב מיטב שבחבל תענך.
ההורים, רחל ואליהו, נישאו בכורדיסטן ושם גם נולדו שני ילדיהם הראשונים: שאול ועשהאל. בדרכם לארץ ישראל נולד בנם השלישי– שמשון.
בהגיעם ארצה, בשנות העליה הגדולה לאחר מלחמת העצמאות, שוכנו במעברת קרית שמונה. לאחר מכן הועברו לנס הרים שבהרי יהודה ואחרי טלטולים נוספים התגוררו במעברת זכרון יעקב שם נולד בנם הרביעי- יואל. מצבה הכלכלי של המשפחה, כמצבם של רוב העולים שהגיעו בשנים ההן למדינה צעירה וענייה, היה קשה ביותר. הם חיו בדלות ובצפיפות ומה שחיזק בעיקר את רוחם היה הקשר הקרוב עם בני עדתם שעלו יחד איתם מארץ מוצאם. המגורים בסמיכות אפשרו חיי קהילה. גם האמונה היהודית שפיעמה בהם וחיי המסורת והדת חיזקו את רוחם.
ב-1953, משהוקם מושב מיטב בחבל תענך שבעמק יזרעאל, מושב שתושביו מעולי כורדיסטן, השתקעו שם בני המשפחה. הם הפכו לחקלאים ועסקו בעיקר בענף הירקות וברפת. שפת הדיבור בבית היתה כורדית- ארמית, שפה המדוברת עד היום בבית ההורים. אליהו, אבי המשפחה, היה בין היחידים מתוך אותה קבוצת עלייה, שידע קרוא וכתוב בעברית ושימש שליח ציבור בתפילות המשפחה ואנשי המושב.
אבי נולד בבית שבמושב. הוא למד בגן מיטב, גן הישוב, ובבית הספר האזורי במרכז "יעל", בית ספר חב"ד- תענך. העיסוק החברתי המועדף על ילדי הכפר היה משחק כדורגל. בסביבת הכפר לא היתה התארגנות של תנועות נוער מה גם שלא נותר זמן פנוי לאחר הלימודים לאור המחויבות לעבודות המשק והמשפחה. מילדותם נטלו אבי ואחיו חלק בעבודת הכפיים בענפי המשק המשפחתי, דבר שהשפיע רבות על יכולתם להתפנות ללימודים ולהשקיע בהם. היה עליהם להטות כתף בעבודות הקשות: איסוף תפוחי אדמה בבוץ הטובעני, גידול ירוקת, חליבה ועוד.
בהיותו כבן 17 עבר אבי תאונת אופנוע עם אחיו שמשון ז"ל, נחבל בגבו ועבר ניתוח קשה. עקב הפציעה נבצר ממנו לשרת בצה"ל.
עד שנישא גר בבית ההורים ועבד כחקלאי עצמאי ועסק גם בשיווק התוצרת ישירות לשווקים, עבודה תובענית ומפרכת, משעות הבוקר המוקדמות ביותר ועד הערב.
בקיץ 1988 יצא לטיול מאורגן של צעירים לאירופה הקלאסית ושם פגש את שרית כהן מרמת יוחנן. במרץ 1990 נישאו בעפולה. ב-1991 נולד מור– בנם הבכור.
ב-1993- בהיות מור פעוט, בזמן מלחמת המפרץ, עברה המשפחה הצעירה מעפולה לרמת יוחנן. אבי התנסה במספר עבודות בקיבוץ לשם היכרות וקליטה: אקונומיה, מרכולית, אבוקדו, לול, חליבה ברפת. מקום עבודתו האחרון היה בנגרית פלר"ם.
בשנת 1994 נולד נועם ובשנת 2000 נולדה נוי.
אבי היה חובב מושבע של כדורגל, אוהד בית"ר ירושלים, בקי בספורט, מתעניין בפוליטיקה ובכל הנעשה בארץ. התגאה בהישגי בנו מור בקבוצת הכדורגל וציפה ממנו לגדולות.
היה בעל חוש הומור ושמחת חיים. אופטימי ובעל אמונה. איש משפחה מסור ואוהב. המשפחה, הילדים, והבית היו כל עולמו.
ב-2003 התעוור באורח פתאומי ונבצר ממנו לעבוד ולהיות מעורב בנעשה בקיבוץ. הוא עבר טיפולים רבים בבית החולים "הדסה- עין כרם" שבירושלים. בשנה האחרונה לחייו השתלב במסגרת השיקומית ב"מגדל אור" שבקרית חיים.
חוסר האונים ותלותו באחרים השפיעו עליו קשות. למרות זאת לא ויתר ולו פעם אחת על ההליכה לתפילה בבוקר שבת בבית הכנסת של כפר המכבי. חבריו למניין דאגו במסירות והתמדה לכך שיגיע לתפילה.
מותו בא לו פתע והכה בתדהמה את כל מקורביו. טרם זמנו הלך לבית עולמו והוא בן 51.
יהיה זכרו ברוך.
