אורה בן נחום

הגיעה שעת הפרידה מאורה, האם, הסבתא והחברה.

פרידה אולי מתוכננת וצפויה אך בודאי לא קלה. נתנחם בכך שהיגעת אל המנוחה והרוגע שלהם את כל כך ראויה.

שנותייך האחרונות ובעיקר החודשים האחרונים לא היו קלים, שבעת מנה גדושה של סבל,- ולנו, הקרובים לך לא נותר אלא לנסות להקל, לעטוף בחום, לשמור ולחזק בימים ובשעות שהכוחות כבר לא עמדו.

עשינו כמיטב יכולתנו והבנתנו מתוך אהבה ואמונה, אנחנו מאמינים ויודעים שכך גם קיבלת זאת.

לא לנו לעשות את החשבון כי אם רק לקבל את הדין,- אבל להצר מותר לנו על שלא זכית לקבל קצת יותר חסד אל מול כף הזכות המלאה שלך.

בטרם נסתם הגולל ניזכר איזה אישה ואדם היית.

פשוטה וצנועה,- צנועה המסתפקת בכל כך מעט, עמלה בחריצות עד כלות הכוחות ולא מרהיבה מלים,  מאירת פנים, חמה ופתוחה לקבל את האחר את השונה והחסר, מוכנה לעשות ולתת למען הזולת והמיוחד, ילד כמבוגר, – (אלה שנאמר עליהם כי לא זכו באור).

אדם היית –  לכל עת ולכל אדם. לא הילכת בין האילנות הגבוהים, שרים ושועים – העדפת לרכון דווקא אל האילנות הרכים והצמחים הקמלים בשולי הדרך,- לגונן עליהם מפני הרוחות הרומסות ולהרוות אותם בכוס מים.

היית מין עולם של תום, אמת ויושר – גם כמי שאינו בוחן כליות ולב קשה לי לחשוב על מישהו שהרעת לו או שהזקת לו. זו כף הזכות המלאה שלך.

במבט אל העבר למדנו שבחרת במודע ובגיל צעיר בדרך האמונה והאידאלים- גם כאלה עליהם חונכת וגם כאלה שאימצת בעצמך אל תוך התודעה.

אולי לא ברור מה הניע ודחף אותך ומאין לקחת את ההשראה, אבל הכיוון היה ברור,הדרך תמיד קשה- ולעיתים נראתה כחתירה נגד הזרם.

היית נערה יהודיה אמריקאית ממוצעת שנשאבה אל הרעיון הציוני מגיל צעיר, בעת מלחמת העולם התנדבת לחיל הים וכחובשת עסקת בטיפול בפצועים הקשים ביותר בבית החולים של הצי. לאחר המלחמה נטלת חלק בגיוס ובהברחת נשק, ציוד ומשאבים לטובת המדינה שבדרך (בכלל זה האוניה שלימים נקראה "אקסודוס") – פעילות שנעשתה  כנגד המדיניות האמריקאית דאז, תוך סיכון ובניגוד לחוק.

לאחר זמן התאפשרה העליה עם הבעל דוד לארץ ולהסוללים.

תחילת הדרך על גבעה זו שבגליל התחתון לא הייתה קלה – באין מים זורמים, מזון ושאר תנאים נותרו לכם רק תעצומות הנפש כדי להחזיק מעמד ולהכות שורש בסלע.

ברבות הימים מצאת את מקומך בבית חם ואוהב ברמת יוחנן ועם לכתך אנחנו מבקשים לכבד את בחירתך לסיים כאן את מסכת חייך ולמצוא כאן את מנוחתך.

ולעת ערב, הצללים כבר נוטים, אנחנו עוד איתך- אבל נאלצים להיפרד בכאב ובאהבה.

יורם בן נחום

אמא "לוחמת אמיצה"

כלוחמת אמיצה התגייסת לצבא האמריקאי האמנת בנתינה כחלק מחברה.

כלוחמת ציונית, יחד עם אבא פעלת במחתרת להקמת מדינת ישראל.

כלוחמת אמיצה בחיי השפע, וכמשפחה צעירה, ידעת שמקומך רק בארץ ישראל

עלית לקיבוץ לצריפים, אוהלים ובוץ עד הברכיים, יחד עם אבא מקימים את ביתכם בקיבוץ הסוללים.

התמודדות לא קלה. אך את, לוחמת אמיצה, עומדת איתנה ממשיכה באמונה.

עם השנים המשפחה מתרחבת וכלוחמת אמיצה את נאלצת יחד עם אבא להלחם במחלתו.

למרות כל המאמצים, הכוחות לא מספיקים. אבא נפטר בגיל צעיר.

אמא, לוחמת אמיצה, את מתמודדת כאלמנה צעירה עם המצב החדש וכעבור מספר שנים עוברת לרמת יוחנן לפתוח דף חדש עם נוח ואהרון.

כלוחמת אמיצה התקבלת בזרועות פתוחות בביתך החדש והפכת במהרה להיות אהובה על כולם.

עם השנים עברת לעבוד בפלר"ם אשר היה עבורך בית שני.

מיד זיהו אותך כלוחמת אמיצה. הקדשת את עצמך להיות שותפה בפיתוח המפעל. ותמיד התגאית להיות חלק בצמיחה.

לפני שנתיים וחצי את שוב לוחמת אמיצה והפעם במחלתך.

בשקט ובצניעות ובלי להטריד אף אחד את מתחילה את המלחמה שלך.

השינוי משליטה ונתינה, הופך להיות תלות מכאיבה. המצב לא קל והמלחמה ממשיכה.

אנחנו המשפחה לצידך בכל מצב. מנסים להקל כי לנצח, ידענו, שלא נוכל.

התמודדות אין סופית תמיכה ועידוד היינו כולנו איתך.

כלוחמת אמיצה, בהומור אין סופי את תומכת בנו. התקדמות המחלה הימים האחרונים כלוחמת אמיצה בשקט באצילות את נלחמת בכוחות האחרונים.

היום המלחמה נגמרה,  לוחמת אמיצה, על הגבעה  מול נוף מדהים שכה אהבת, את חוזרת להיות ליד אבא כל השנים.

יהיה זכרך ברוך – כל המשפחה האוהבת

כתבה הבת – מאירה קפלן

מי היה מאמין שהסבתא הכי מתוקה, מקסימה ומגניבה אתמול נפטרה.

סבתא, תמיד כשאני חושבת עליך הזכרונות של ממך מלאים, שמחים ומצחיקים. אני נזכרת איך בכל ביקור אצלך היינו מתפוצצים מצחוק, שתמיד היית צעירה בנפשך ואיפה שלא היית תמיד כולם אהבו והעריצו אותך, עם בינינו המשפחה, בין ותיקי הסוללים וברמת יוחנן.

אני מודה לך ומעריכה אותך על כך שתמיד עזרת לנו, שימחת אותנו, חגגת איתנו בכל חג ויום-הולדת, אף פעם לא שכחת ובשנים האחרונות אפילו שלחת לנו מיילים מגניבים.

בכל פעם שדיברתי איתך, סיפרתי עליך ואזכר בך בעתיד, תמיד אחשוב ש"לי היתה את הסבתא הכי מגניבה שיש".

בשנתיים האחרונות כל ביקור שלי בצפון לא היה מסתיים בלי לבקר אותך בבית הסיעודי של רמת יוחנן, לשחק איתך דומינו או קלפים וכמובן- לצחוק בלי סוף.

בכל מקום שאת עכשיו נמצאת בו, תמשיכי תמיד לשמוח, לחייך ולצחוק.

סבתא, אני מבטיחה לך שבכל מקום ובכל שמחה שלי את תהיי איתי, תחיי איתי ותסתכלי עלי מלמעלה בגאווה גדולה.

שירי תמיד שמחה על הזכות להעניק לך נין ראשון היום הולדתך ה-80.

אז בשמי ובשם הנכדים והנינים שלך שהתרבו בשנים האחרונות ושמלאו אותך בכיף, הנאה ושמחת חיים, אני רוצה לומר לך שתנוחי על משכבך בשלום, כי על כל החיים האמיצים ומלאי נתינה לאחרים זה מגיע לך, ובכל שנה שנבוא לאזכרה נספר לך מה חדש במשפחה ותמיד, תמיד נזכור אותך ורק לטובה.

אוהבים אותך המון, המון-

שירי, שני, שרון, דינה, תומר, ענבר, שוהם, רביד, עידן, רוני + הנינה שבדרך ואני.

יהיה זכרך ברוך.

כתבה: הנכדה שחר.

אורה בן-נחום ז"ל

בת פאולין וברנארד גלאז

נולדה י"א באדר תרפ"ג, 27.2.1923

בפילדלפיה, ארצות הברית

עלתה לארץ ב-1950

נשואה לדוד

אמא למאירה, יורם ונֹח

ממייסדי קיבוץ הסוללים

נשואה לאהרון גרובר

הגיעה לרמת יוחנן 1973

נפטרה ה' באדר תשס"ו, 5.3.2006

בת 83 במותה

נקברה בקיבוץ הסוללים

יהי זכרה ברוך