משהו על בית המלאכה לקרמיקה / אלעזר הלבני
השבוע ברמה 20.2.1959
בית המלאכה הזה הפועל כבר, לפני שלושה יציקת הכדים חדשים, כלומר החל מגמר ארגון ציודו, המאפשר להתחיל ביצור. כגון הכנת החמר לקראת היציקה, יציקת הכדים והצלחות והאגרטלים, הליטוש והעיטור, +שרפתם הראשונה, צפויים בגלזורה שקופה והכנתם לקראת השרפה השניה, ושיווקם בחיפה. כל אלה הן מילים ספורות בלבד שאין בכוחן לתאר ולפרט את התהליך המסובך והממושך הזה הנקרא קרמיקה. נדמה לי כי עד להודעתו של החבר יהודה מסינגר בשיחת הקבוצה, מירב החברים נבצרה הידיעה,{או כל ידיעה שהיא} על עצם קיומו של בית המלאכה הנ"ל. ואם טוביהו איש-באר-שבע הקדים אתכם בברכני ביום הפעלת התנור הראשון וגם הביע את השתתפות ליזה רעייתו "בשמחת הקבוצה" כנראה שהסיבה לכך נעוצה באוויר השקוף שבנגב, המאפשר להשקיף משם על ארובת המפעל הקאראמי שברמת יוחנן. ולאחר שנתקלתי בשורות מספר, בין היתרה הודעות ש"ברמה" כי גם הקבוצה מצטרפת לברכתו של יהודה, התחלתו אף אני להאמין כי, בנית בית המלאכה לקרמיקה ברמת יוחנן, קיים ועומד.
ע"כ אגביל את עצמי במתן אינפורמציה בלבד, ואחוס על סבלנותם וזמנם של החברים, כי ישמעו גם על פרשת נדודים בחיפושי אחרי אפשרות ההשתלמות במקצוע הזה, אשר ידעו כיצד לפתח את כסם לקבלת שכר הלמוד, ובפתח ביתם כאילו היה כתוב לאמור: "המיתדפקדים בשערנו, ישאירו נא את תקוותם בחוץ". ובהזדמנות זו אזכיר קצרות, על פגישתי בקשר לקרמיקה עם אנשים ישרי – לב שדרגתם המקצועית עולה על הקודמים שהזכרתי, אלה אנשי "חרסה" שהגישו את מלוא עזרתם וידיעתם השפע ובעין יפה ללא תמורה ותשלום, ודאגתם האבהית והתעניינותם החברית בגורלי נמשכת עד היום הזה. ואושרנו כי השתלמותי נתקיימה מחוץ לכתלי הבית. ופירושים מיותרים. תודתי נתונה לאי אלה החברים שבועדת-הבירור אשר לוו את הפרשה הזאת מאז התחלותיה ועד הרגע של הברכה על המאגר. ולאפרים מלמוד שדאג להובילני תוך כדי עבודתי הקשה, למקורות החומר שבהרי הגליל העליון. שזכר מידי יום ביומו כי ב" חרסה" עובד חבר משעות הבקר המוקדמות עד חשכת הערב, ויש גם להביאו הביתה, ולפעמים החבר הנ"ל עמוס מטען כבד עם מוצרים או עם חמרי גלם שנרכש ונאסף במשך שנה ומחצה עת עבודתו שם, והעברתי המטען הכבד של התבניות עשויות גבס ולהובלתן דרושה נסיעה זהירה הובלת המוצרים לשווק בחיפה ובטבריה, על עזרתו זו שהגשה בזמנה בסבלנות ובאדיבות, תודתי זכורה לו עת המצאי בבית המלאכה וכל המטען בו ניצב לפני כמצבת זיכרון חיה, אמנם של ימים עברו. ברכת הקבוצה תבחן לא במעשיה בלבד כי אם בטיב הגשת העזרה, ותקצור את אשר תזרע.
והנה כמה תאורים קצרים מתהליך העבודה. קרמיקה אפשר להגדיר קצרות. אבן גרניט{חלמיש?} שנתפוררה במשך אלפי שנה לרגלי חלופי חם וקר לחלקיקים של כל מיני חומרים כגון קאולין, פצלת השדה וקווארץ וע"י חיבור מתאים של החומרים הללו בעזרת מים ואש, הופכים אותם שוב לאבן מנוצלים מבחינה טכנית ואומנית לכלי שימוש ונוי.
א} הכנת החומר, שנמצא ברשותי מרכב מחומרים המובאים מחו"ל ורק חלק קטן ממחצבי הנגב. הוא נשרף כרגיל במידת חם של 1200 co והמוצר הזה נקרא בלועזיתstoneware או steingut לאחר השריפה הוא לבן מפאת מדת הנאולין והפצלת השדה שבו. רכשתי "בחרסה" כשבר שהיה לפני השרפה. החמר הזה מכיל בו את האלטרוליטים המאפשרים להפכו לנוזלים מתאימים ליציקה. ואם לאחר זמן ממושך מתגלים לקויים עת התקררות התמיסה בתוך תבנית הגבס, אזי יש להוסיף אי אלה כימיקלים תוך הקפדה מוחלטת במשקל למען עצב את סמיכותו ואת נזילותו של החומר. המשחק הזה יתנדנד בין רגעים ספורים או למספר שעות. בבית החרושת נעשית הבחישה בעזרת מערבל מכני, אני נאלץ לבחוש במכשיר המזכיר את המזלג של נפטון מהמיתולוגיה היונית. לבחישתו של החומר ולהפכו לתמיסה נוזלת דרוש זמן של שעות ולפעמים ימים.
ב}היציקה: כאשר הסמיכות והנזילות עוצבו, יוצקים את התמיסה לתוך תבניות עשויות גבס. היציקה בגבס זאת דרגת הייצור המשכללת ביותר. עשיית מודלים ולפיהם יציקת התבניות. זאת תורה מסובכת ולמודה בלבד תובעה זמן של ארבע שנים בכדי להגיע לדרגה מקצועית גבוה, התבנית מורכבת מכמה חלקים. מנקים והמנקים בטלק את הנגטיב למען הקל את שחרור הנצוק מהתבנית. מרגע גמר היציקה עד שחרורו של הנצוק דרושות שלוש שעות. לאחר גמר היציקה של צלחות אפשר להפנות לעבודות אחרות. לא כן ביציקת כדים ואגרטלים. כאשר ממלאים את חלל התבנית {negativ} בחמר, נספגת הרטיבות הנמצאת בקרבת קירות התבנית, ע"כ יש להוסיף כל שניה כמעט אל ה-volumen למען שמור על הבקרת להתהוות עבי הקיר של הנצוק הנעשית ע"י הקרשה מתמדת כתוצאה מהתמעטות החמר לרגלי הרטיבות הנספגת: התקרשות עבי הקיר של הנצוק, הכל לפי גודל הכלי {יש לקחת בחשבון את 13% ההתנדפות וההתכווצות} זה עורך כשעה ומחצה. כל זמן עת התהליך ההתקרשות מוסיפים מהחומר אל ה- volumen ולאחר שנוצר עובי הקיר הדרוש, שופכים את העודף לתוך כלי קיבול המכיל את המלאי של החומר כולו. אפילו בבית החרושת כאשר המחסנים מלאים עד אפס מקום עם חומרי גלם, אין נוהגים בזבוז לאחר הורקת העודף, נשאר המוצר שעה ומחצה בתוך התבנית עד הרגע בו הוא משתחרר מעצמו או בעזרת לחץ אויר המופק מקומפרסור, היות ועדיין אינו ברשותי הזכרתי כי עד יציקת כדים ואגרטלים יש להוסיף כל שניה מהחומר למען הבקרת. ע"כ אין להפנות לעבודה אחרת הן אם זה כד אחד או אחדים. במשך השעה ומחצה של שמירה על תהליך התהוות קיר המוצר, אפשר לשרת תוך הזמן הזה כמה תבניות. לזה דרושים שלחנות יציקה נוספים. שטחו של חדר העבודה הוא מוגבל תוספת סככה היתה פותרת את השאלה, שהיא בלאו הכי נחוצה לעבודות הכנה המעלות אבק רב, הן ע"י ניפוי החומר ולטוש הכלים לאחר היציקה. האבן הזה הוא בעוכרה של הגלזורה אותותיו נכרים בחומרים קטנים המכערים את הציור וכלי כזה קשה לשווקו. לאחר שחרור הכלי הנצוק מהתבנית, מעמידים אותו במשך 10 –12 יום הכוללים את זמן הליטוש והעיטור בגלזורה שקופה. כלי שאינו יבש די צרכו, עלול להתפקע בתוך התנור בעצמה, המסכנת את כל הנמצא בו.
ה ע ט ו ר
העטור נעשה בעזרת צבעים מתכתיים מסוג underglazes ומגלזורות הצבעוניות עשויות מצירוף אוקסידים שונים. שניהם מובאים מחו"ל. לכל סוג וסוג, נקודת ההבשלה שלו. לא יתכן צרוף של חומר שאת הבשלתו משיגים למשל במידת חם של 1200co ולעטרו בצבעים שמידת הבשלתם הם פחות או מעל זה. באם נקודת ההבשלה של הגלזורה נמוכה מזו של החומר, לא ישאר זכר מהגלזורה, ואם החומר יעבור את נקודת ההבשלה שלו, ייהפך לגוש זכוכית מסרבל.
באם החומר והגלזורה אינם שווים במבנם הכימי ונקודת ההבשלה, מתהווים בקיעים או נימים{haarrisse בל בלע"} בצפוי הזגוגי, וזה עלול עת הימצאו של הכלי בתוך התנור או תכף לאחר שחרורו משם וגם שבועות וחודשים לאחר זה. אני נמצא כעת בפני הבעיה החמורה הזאת. עדיין מנסים באחד מבתי החרושת באנגליה להרכיב גלזורה שקופה עבורי אשר תתאים לחומר ממנו שלחתי דוגמא. גם ב"לפיד" הבטיחו להרכיב עבורי את הגלזורה המבוקשת אולם לזה דרו זמן. ייתכן ואצליח לשנות את הקומפוזיציה של החומר ברשותו, ולפי עצת המהנדס של "נעמן" איזי אונגר חבר חפצי-בה. הנני קרוב לפתרון ואז אוכל לרכוש גלזורה שקופה שהיא נתפנתה ב"נעמן" לרגל העברה לייצור של חרסינה. אפשר להעזר ע"י המכון לחקר הקרמי שע"י הטכניון בחיפה. אולם השירות הזה יעלה – 100 לירות.
העיטור צריך להשתלב בתוך מבנה של הכלי, עפ"ר צורת הכלי נותן את הדיקט או מסייעת לאינספירציה בהמצאת הנושא. לא תמיד שורה השכינה בלב המעטר, ויש להקפיד שלא לסטות מהסגנון האישי, ומרבות הסכנות המפתות ללכד פרחים בשדות זרים. הציור הקרמי נבדל מהציור שעל גבי נייר או הבד.
ה ג ל ז ו ר ו ת
אלה שהן ברשותי, הן בצורת אבקה הטעונות טחינה כיתוש וביחוש יסודי. הכלים בעיטור של ה- underglazes טעונים צפוי של גלזורה שקופה. זה נעשה במכשיר התזה מיוחד הנפעל בלחץ אויר מהקומפרסור או לקוח מבלון ממולא אויר דחוס. בבית החרושת נוהגים להתיז בתוך תא מיוחד שאינו בא במגע עם אולמי העבודה מלאים אבן. בתנאי העבודה שלי כבר נכוויתי ע"י הגורם הנ"ל ואת הצפוי לי להבא אפשר להזות מראש. החוקים לעצוב הסמיכות והנזילות חלים גם לאור כל שספרתי בפרשה הזאת, יש להבין כי הקונה או הרוכש את המוצר הקרמי, נכון לשלם את מלא המחיר הנדרשת ממנו, כי השלמות הטכנית והאמנותית ידורו בכפיפה אחת. בבתי החרושת לקרמיקה לוקחים בחשבון 40-45% פחת. ב"חרסה" היו לי 60% פחת. והסבות לכך הם, העדר ניקיון טכני, שרפה לא שווה, לקוי בעיצוב החומר או בגלזורה.
השרפה בתנור
התנור בנוי: א} תא השריפה בנוי מקירות, תקרה בצורת קשת ורצפה עשויים מחומר שמוטי העומד בפני דרגת חם של 1600co בין תא השריפה ובין שלשת קירות הבידוד, עוברת תעלה דרכה עוברת האש המטפטפת את התא כולו מסביב. ב}קיר הגובל עם התעלה הנ"ל עשוי מחומר שמוטי בעל איכות גבוה. ג}קיר בדוד עשוי מלבנים הנקראים טרמוליט. ד}וקיר העשוי מלבנה פשוטה.
מלוי תא השריפה.
לפי מידת גודלם ורוחבם של המוצרים ,נוהגים לתכנן את מילוי תא השרפה, ולנצל כל שטח באופן מקסימלי, ביסקויט אפשר לצופף לא כן כלים מצופים בגלזורה. באין מכתך בין כלי וכלי עלולים שניהם להדבק ע"י נזילות הגלזורה מנצלים את נפחו של תא השרפה ע"י בניית קומות או אצטבעות עשויות לוחות קרבורונדום בעזרת משענות עשויות החמר השמוטי הנ"ל. המניפולציה נעשית תוך מריטת עצבים אבל דרושים סבלנות ושליטה עצמית למען נהג זהירות לבל געת בצי או התמעדות של לוח קרבורונדןם מידך עת הנחתו בתוך תא השריפה שהוא צר מדי. עלול למוטט ולהרוס את כל המוצרים הנמצאים שם. בניה רעועה של האצטבעות או רשלנות בהעמדת הכלים, או הזנחה בצפוי לוחות הקרבודונדום עם קווארץ למעןמנע התדבקות הכלי אל קרקעית הצאי ע"י אפשרות של נזילה חזקה של הגלזורה, גם אז עלול להתמוטט בזמן השריפה. במקרה שזה קורה, נאלצים לפרק את התנור ולבנותו מחדש. את האש מובילים מדרגא לדרגא באופן איטי, למען מנע התפוצצות הכלים מעדף הרטיבות הנמצא בהם chemically combined water או ע"י הגורם של התרחבות הסיליקטים המתהוה בדרגת חום 570 co {והוא הדין גם בהתכווצות מעל הקירור}.אש מהירה עלולה לגרום לרתיחת הגלזורה שסופה העלאת אבעבועות מעל שטח המוצר ואז, הסחורה ללא תיקון.
הביקורת על התקדמות האש נעשית באמצאות הפירומטר, שעון למידת חם, מחובר עם טרמוקופל. עשוי מקנטל. רובץ בתוך צינור עשוי סילמניט, העומד בדרגת חם גבוה. וקצהו של הצינור הנ"ל בולט בתוך תא השריפה ובנקודה אחת הוא עובר את תעלת האש. הטרמוקופל מוביל את החם אל השעון הנ"ל. לשם בקרת כפולה מעמידים על אחת האצטבעות נרות עשויות מחומר שמוטי, {נקראים בלע"ז segher -kegel } לכל אחד סמן דרגת חומו, ניצבים מול צינור ההצצה, וברגע שנר כזה נופל, הרי זה סימן שהאש המיועדת הגיעה לנקודת הבשלתה. הנר הזה נמס והופך לזכוכית. לפי הניסיון קיים הפרש בין הפירומטר ובין ה-segher kegek של 40 coאז מפסיקים את האש. זמן הקירור עורך 72 שעות ובאופן הדרגתי פותחים את הדלת הבנויה גם היא מארבע קירות.
העוסק בהערת התנור נתון לסכנת כוויה ע"י beckfire וספיגת גזים מרעילים המופקים מגלזורה העשויה על יסוד עופרת, מסרתי לכם תאור{והגשתיו על קצה המזלג} מהעבודה המסבכת זו. אבל יש לציין שמאוד מעניינת, ואפשר להגיע לתוצאות טובות וגם לשבוע נחת, בתנאים שהאיש העובד בה יצטיין במשמעת פנימית וביראת הכבוד בפני המקצוע, הוא תובע דיוק קפדני ושמירה על הניקיון ושקילת כל מעשה לפני התחלתו. יש לזכור כי העיטור האמנתי היפה ביותר לא יצילהו בפני יבחנה של האש בדרגת 1160co.
נוכח כל הקשיים הללו, אשר מיניתי, בודאי יצוצו הרהורים ויצופו גם ספקות ביחס לאפשרות של "פרנסה", אני מכיר אחדים העוסקים במקצוע הזה ומפרנסים את עצמם ובני משפחתם לא ברווחת יתר אבל בכבוד, יש לציין כי במקצוע הזה עומד ותק של 15-13 שנים. אכן פותחים כבר בשניה הראשונה את השק על מנת לשלשל לתוכו את הרוחים. וכי בענפי המטעים מניבים הפירות כבר בשנה הראשונה או השניה והשלישית.? ועל אף הדרך הסלולה והבטוחה אין קיימות סכנות? לא כן בקרמיקה שהיא קשה מאוד לכבשה.
אמן הקרמיקה אשר חי בתחילת המאה ה-16- וברנרד פאליססי שמו, תקריב 16 שנה לכבוש המקצוע הזה, הרעיב את בני משפחתו, שרף את רהיטיו מחוסר אמצעים לקנות עצים להעברת התנור במו ידיו, ומשלוש מאות המוצרים הראשונים שבע נחת רק לאחר אחד בלבד. ובימים ההם כל אמן הכין לו בעצמו את הגלזורות, בתי חרושת לרכישת חומרים מהמוכן לא היו קיימים. היה עני ואביון {צייר וירטרז"ים} שבר וכטש וטחן מכלי המטבח עשויים מתכת וזכוכית למען הכין גלזורה, כימאי לא היה וגשש באפלה אבל אחז בו שגעון היעוד והגיעה לתוצאות, שעוד היום נחשבים מוצריו לפלאי הקרמיקה באירופה. סופו היה כי נקרא לחצרו של מלך לואי ה- 14,העשיר שם את האוסף שבארמונו במוצריו, אולם בתקף הגזרות והרדיפות של הכנסיה על ההוגנוטים, נחון אמנם ממשפט מות, אבל כלאוהו בתוך הבסטיליה ושם גוע.
בבית המלאכה הזה נמצא רק בהתהוותו. מסקרנות ומאי סבלנות עוד לא נוצרו אף צלחת וכד וגם לא שווקו בסכום של אלפים לירות ומכל צורות הלואי של מנטליות מהקטגוריה הזאת לא נוצרו מערכת כלים המפארים את אולם הקבלה שבבית הנשי בירושלים. קל לבוא לתערוכת מוצרים קרמיים {או תקראו לזה תצוגה}והביע דעות מצוצות מהאצבע. ואפילו לברך את היוצר בנעמיה של החשבה עצמית כאילו יש לזקוף את ההצלחה על חשבון טעמו והשראתו של המברך. ואולם גם לא לברכו כלל וחס להזכיר את התצוגה בעלון הפנימי של הקבוצה. ואלמלא "הפרובוקציה" של יהודה, והייתי זוכה במרוצת הימים שידביקו לי תו של הוגנוט.
קרמיקה לפי שראיתם בתאורי, אינה נעשית במכונות חקלאיות לזריעה ולאיסוף כל גרגיר חיטה וכל ירק ופרי לא חייבים עיטור שונה מחברו. זאת עבודת כפיים קשה לכן העוסק בה נושא באחריותו האישית המלאה. איני מבטיח לכם שמיים וארץ. בכוחי רק להבטיח לכם את מידת התלהבותי והתמסרותי זו אשר גיליתי אי-פעם עת עיצבתי את דמות לילל-הסדר בקבוצה ועדיין זכורים הם בלבם שלכמה חברים ותיקים. כיצד באתי על שכרי?
מעמדי החברתי בתוככם היא עדות חיה לכך. בבית המלאכה הזה, יעודו אינו עשוי לשמש מוסד למתן עצות המתקשט בנוצות שאולים, מהותו הוא בניגוד למלכאת האימפרוביזציה הקוצרת שבחים ומחיאת כפיים. בבית המלאכה הזה מתהווה תהליך של ייצור ויצירה כאחת, העבודה היא קשה וגם מפרכת, מלווה מתיחות מתמדת ודרכה זרועה סכנות ומכשולים. סופו של המאמץ הזה הוא לעמוד במבחן הביקורת של אש גבהה אשר מידת חומה היא 1160co. את היא הקרמיקה.
אלעזר הלבני.
