אלקנה כרמון
אלקנה נולד בעיירה בובריקה, הסמוכה ללבוב שבגליציה, פולין. אביו, שהיה סוחר היה נוסע לוינה ושולח משם סחורה. לאמו היתה חנות. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשברחו התושבים היהודים מפני הרוסים, מסרה אותו אמו לאשה אוקראינית שגדלה אותו חודשים אחדים. בן 3 עטף אותו אביו בטלית והביאו ל"חדר", שם למד אצל הרבי. ממחלת הטיפוס שדבקה בו הבריא אמנם, אך אביו אשר נדבק ממנו כנראה, חלה ומת ואלקנה אז בן 6 שנים. אמו נישאה בשנית לאביו של ברל בקר וכך היה ברל לאחיו החורג.
לצד שבע שנות לימודיו בבית הספר העממי, למד אלקנה עד גיל 14 גמרא ב"חדר" ובבית המדרש, אז הוריד את הפאות ונעשה "חופשי" יותר. הוא הצטרף לתנועת הנוער "אחוה" של הציונים הכלליים, שם קיבל את ידיעותיו על ארץ ישראל ועל הציונות. מטעם "אחוה" יצא אלקנה ב-1931 להכשרה חקלאית, תחילה בחווה חקלאית הסמוכה לסטניסלבוב ואחר כך בבוליחוב הסמוכה לזלוצוב. בשנים 1937-8 שירת אלקנה בחיל הרגלים של הצבא הפולני. היה לו, לאלקנה, אח צעיר, אליהו, אשר בימי מלחמת העולם השניה, כשנכנסו הרוסים, התגייס לעבודה במכרות פחם, ומאז אבד הקשר עמו.
אחרי שחרורו מהצבא, המתין אלקנה לסרטפיקט (רשיון עליה), ומשלא ניתן לו להשיג רשיון רשמי, עלה ארצה בעליה ב', הבלתי-לגלית. הוא נסע ברכבת עד קונסטנצה שברומניה ומשם הפליג באוניה "אסימור" לעבר ארץ ישראל. כעבור 8 ימים הגיעה האוניה בלילה לנתניה. בשעה שהורדו הנשים מן האוניה ע"י אנשי ההגנה, הגיעו האנגלים והובילו את האוניה לחיפה, שם עגנה במשך 12 ימים, אז החזירו את האוניה, על 250 הגברים שעל סיפונה, ללב ים. כעבור חודשיים בהם הסתובבה האוניה בים, הועלו המעפילים ביוון על סירה גדולה ובלילה הגיעו לחופי נהריה. תושבי נהריה הורידום לחוף וחלקו אותם בין ישובי הסביבה. לבקשתו, נשלח אלקנה לראשון לציון להגשים את חלומו לעבוד בפרדס. ארבעה חודשים עבד בפרדס וראה ברכה בעמלו, עד אשר הגיע מבית אלפא ברל בקר, אחיו החורג, לבקרו והזמינו להצטרף לקבוצה. רק שנה הספיק להיות בבית אלפא בטרם התחולל הפילוג ובעקבותיו המעבר לרמת יוחנן ב-1940.
ברמת יוחנן פגש אלקנה את חנה כספית, לימים רעייתו. הוא עבד בצאן, אחר-כך ברפת ועוד באותה שנה התגייס לצבא הבריטי ושירת בו כל שנות המלחמה. הוא היה ביוון, במצרים, והגיע עם המחנה השמיני עד טריפולי שבלוב. ב-1943 נישא לחנה, ועוד במהלך שירותו נולד בכורם, אמציה.
כשחזר אלקנה מהצבא הוא עבד בדיר וברפת. אל הקן המשפחתי נוסף ב-1947 בן הזקונים, יהודה. ב-1957 יצאה המשפחה לשנה אחת למושב שדה משה להתנסות בחיים חקלאיים עצמאיים ומקץ שנה שבו לקיבוץ. ביתם של חנה ואלקנה היה בית פתוח, בית קולט לילדי חוץ, תיירים ומתנדבים רבים.
שנים אחדות עבד אלקנה בנהגות וב-1962 יצא לעבוד ב"מילואות": במילובר ובמפעל "פסדים" (לעיבוד שיירי נוצות, עופות וכדומה). הוא עבד במילואות עד 1979 ואחר כך היה האחראי למתנדבים מחו"ל שהגיעו למשק ואחראי לתחנת הדלק. במרוצת השנים היה סדרן עבודה וחבר בועדת תרבות, ועדת בריאות וועדת קליטה. היה צלם חובב ובעין המצלמה תיעד רבים מאירועי הקיבוץ.
בשנותיו האחרונות עבד בעבודות שונות לפי כוחו וגילו ובעיתות הפנאי התמסר לציור. במו ידיו בנה לו סטודיו בעליית הגג בביתו ובו מצא את מותו בשריפה שפרצה שם.
יהי זכרו ברוך
