תלמידו של אדם נקרא בנו (ויק'ר י"א)
מעבר לערפילי הזמן אביט ברטט לאותם הימים לפני ארבע עשרה שנה, עת התחלתי להורות בראשונה בבית החינוך בכיתה של ילדים בגיל שבע, שמונה. היתה זו כתה ב'. נגד עיני העיניים המבריקות של הילדים והאוזניים הנטויות לשמוע, וביניהם בלט אמנון.
עברו רק ימים מספר והרגשתי באמנון ילד נבון, טוב לב ושופע אהבה. שנת לימודים זו היתה קשה לו. מחלה תקפתהו והילד רותק למיטתו לשבועות וחודשים. זוכר אני אותן פגישות מספר פעמים בשבוע, בשעות אחה"צ, כשאמנון שכוב במיטתו וידה המסורה של אימו המנוחה מטפלת בו. הייתי חוזר בפניו על הנושאים הלימודיים, בהם טיפלנו בכתה. לא חששתי שאמנון יאחר ללמוד. כח תפיסה היה לו מעל לרגיל. היה לי סיפוק של ממש בפגישות אלו והרגשתי בהזדהות מלאה.
הטיול השנתי הראשון. אמנון, שזה מספר שבועות שקם מחליו, אינו מוותר וגם אני לא העליתי על הדעת לבצע משימה כה רצינית בלעדיו. אכן, גוסטה מצטרפת אלינו. אנו שוכחים מחלתו של אמנון, מטיילים לאורך החוף צפונה, לנים בתנאי טיול. שניהם, אמנון ואימו, הם הרוח החיה ודאגתם רבה לכתה כולה, שהתכנית תבוצע בשלמותה להנאת כולם. באים הביתה ואין קץ לשמחה והעיקר – אמנון מבריא.
חמש שנים לימדתי אותה כתה. חמש שנים ישב אמנון בספסל הראשון לימיני ועיניו הטובות שימשו לי מצפן וכוונו אותי, עודדוני בשעת משבר ועזרו לי למצוא את דרכי לליבות הילדים בכדי שהתורה תיקלט מתוך אהבה.
אני רוצה להזכר איזה מקצועות היו אהובים עליו ביותר וקשה לי לאתר נושא זה או אחר. תמיד היה אמנון מוכן לקבל עוד תורה והוא, שלא נתקל בסוגיה שתקשה עליו, ידע בחן רב לבוא לעזרת חבריו, להסביר ולעודד.
עברו חמש שנים ונפרדנו. מפי מוריו אני שומע שהוא מצטיין בלימודים ורואה אותו פעיל בחברה. מסביבו ירכז את חבריו ואם כי לא הוא המרכז הרשמי, הרי לפני כל הכרעה מחכים למוצא פיו. חבריו הוקירוהו על כנותו ומסירותו ללא גבול.
אמנון נתברך בשתי הסגולות היקרות ביותר: באהבת תורה ובדרך ארץ.
את התורה אהב לכל ענפיה. ראינו בו בן, שליבו פתוח ללימודים הומניסטיים ומראה יכולת רבה בתפיסת הלימודים המדוייקים. מוריו אהבוהו ורק טובות דובר בו. יחסו היה חברי. בתבונה סלח על שגיאות ובחיוך לבבי, כשעיניו קורנות, היה מראה את הזדהותו לאלה לעוררו את אמונו.
מספר פעמים פגשתי את אמנון בבואו לחופשה קצרה מהצבא. בבדיחות דעת דיבר על התנאים בהם הוא חי וכעל דבר של מה בכך סיפר על הקורס לקצינים, אותו עבר בהצלחה.
אמנון מצא תמיד את הטוב והמועיל בכל מסגרת חברתית בה היה נתון והעניק לה מסגולותיו התרומיות, משפעת כח יצירתו וחכמת החיים בה חונן.
המומים ודוויים עומדים אנו על קברך הרענן, בן יקר ואהוב, ומתיחדים עם זכרך. אלה אשר הכירוך מקרוב יודעים מה איומה היא האבדה.
יהי זכרך ברוך!
דוד כוכב – מחנך הכתה
