אמציה כהן

18/10/1903 - 14/07/1938

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ז תשרי התרס"ד

תאריך פטירה: ט"ו תמוז התרצ"ח

שם האב: שרגא

שם האם: מאשה

ארץ לידה: ישראל

מקום קבורה: רמת יוחנן

חלל צה"ל

מסמכים

משפחה

הורים: מאשה, שרגא

בנים ובנות: נורית כהן

אמציה כהן

אמציה נולד בבאר טוביה. בן איכרים מאנשי העלייה הראשונה. מילדותו נקשר לאדמה, ידע את עבודת החקלאות והכיר את טבע הארץ. בעודו ילד, השתתף בהגנת המושבה מפני פורעים ערבים.

למד בבית הספר במושבה ואחר כך שנה אחת בבית הספר לבנים בתל-אביב וארבע שנים בגימנסיה "הרצליה". כשסיים, התקבל לעבודה בתחנת הניסיונות החקלאית בבן-שמן. השתלם בהולנד במשך כשנה וחצי בגידול בקר וברפתנות. כשחזר לארץ עבד תחילה בתחנת הניסיונות החקלאית על יד נהלל ובשנת 1927 הצטרף לקבוצת "הצפון" בעין בִּידה ועבר עימה לעבודה בגניגר, ביער בלפור. משם יצא עם הקבוצה להתישבות ברמת יוחנן.

היה בין החברים הראשונים לעלייה ולכיבוש המקום, שימש בהתחלה כשומר-שוטר מטעם הקק"ל, ואחר כך כשומר שדות הקיבוץ. זכה ליחסי חיבה וכבוד מאת השכנים הערבים. ב-1931 נסע לשמש כמדריך חקלאי במכללה האמריקאית שבבירות.

כחבר ההגנה מאז 1922 השתתף בעלייה לחניתה ובפלוגות הלילה של וינגייט.

נשא לאשה את מרים לבית נוסדורף ונולדה להם בתם – נורית.

מילא תפקידים חשובים בחקלאות ובהנהלת המשק. הניח יסוד לגידול הבקר וניצול שטחי המרעה הטבעי. אהבתו לטבע התבטאה בכל דרך חייו. ברוך בלתי רגיל טיפל בצומח ובחי ונחלץ לעזור לקרוב ולרחוק.

בי"ד בתמוז תרצ"ח, 13.7.1938, יצא בראש חבריו להדוף התקפת כנופיה ערבית על העובדים  בשדה התירס ועל העדר במרעה. ההתקפה נהדפה, אולם אמציה נפגע, וכעבור יום מת מפצעיו.

בית הטבע בבית החינוך "גוש זבולון" נקרא על שמו.

 

                                                                                                     

קישורים:

ארכיון לתולדות ההגנה

הקרב האחרון – ארכיון ההגנה

על הספר לזכרו

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • התכתבות עם יוסף וייץ

    3.12.1934.

    קרן קיימת לישראל ירושלים

    לכ' מר וייץ

    א.נ.

    היום הייתי אצל מר פבזנר בחיפה, בתור שומר זמני של קרן קיימת בקשר עם עניינים אלו שברצוני להביאם גם לפניך.

    א)  עניין דרך לאוטומובילים שהעבירו באדמת קרן קיימת וכפריו הושא וקסייר. לכפרים אלה אין כל אפשרות להגיע באוטומוביל אלא אפ יעברו בעמק צר של אדמת קרן הקיימת, מקום שלא הייתה דרך מעולם.

    מר פבזנר לא יעץ לסגור כעת את הדרך אלא לחכות לאחר השלום עם הכפר.

    ב)  על גבול אדמת קרן הקיימת במג'דל, בצד הצפוני, נקנתה או עומדת להקנות האדמה

    השייכת לשפרעם והגובלת באדמת קרן הקיימת. אני הזהרתי את מר פבזנר ובהזדמנות זו אני מזהיר גם אותך, כי יתכן כשיבואו להקים את השכונה שלא תתפשט זו על אדמת הטרשים של הקרן הקהק"ל. על כן אני ייעץ ומציע לקהק"ל לגדר את הגבול הזה בשביל להמנע מהפתעות .

    ג)  הערבים משבט הזְבֶדַת מערימים על פקודת איסור החריש באדמות חַרְתִיֶה ושולחים

    אחרים במקומם. חורשים וזורעים בלילה. לצרך זה הביאו חורשים שכירים גם

    ממקומות אחרים. זורעים תבואות חורף על תבואות חורף ובלבד שתהא עובדה שהאדמה תמיד זרועה.

    ד)  קבוצת הצפון היה ברצונה לעבור ולהכשיר לנטיעה באדמה שערבים משפרעם ומספר ערבים מאושה באים עליה בתביעה.  לפי דברי מר  פבזנר האדמה הזו נמצאת כעת תחת פעולתה של ועדת המדידות הממשלתית שהיא תחליט בזה. ואולם היות ובסכסוך זה מעורבים גם ערבים מכפר אושה על כן אין הוא מסכים לפעולה זו.

    את כל העניינים האלה הבאתי לפניך בשביל שיהיו ידועים. אני שומר זמני מאונס שקבלתי …….. את התפקיד . בהזדמנות זו הנני להזכיר כי תמהר לשלח את השומר הקבוע  לזה..

    בכבוד רב

    אמציה כהן

    ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל

    "אושה"  חיפה  10.12.1934

    קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית  ת.ד. 413

    אגודה שיתופית

    חברת הכשרת הישוב

    לכ' מר פבזנר

    א.נ.

    בבקור מר ויץ בפעם האחרונה בקבוצת אושה, כששאלתיו על מהלך הסכסוך הקרקעי שבין הקרן הקיימת וערבים משפרעם ומהושא- הרוצים להמשיך את רצועות חלקותיהם עד לרגלי ההר ולקבוע שם את גבולם – מסר אז מר ויץ כי הדבר נמסר כבר ל"ועדת המדידות הקרקעית הממשלתית" וכי על כן אין לנו לחשוש יותר לגורל אדמה זו, ויותר מזה הוא גם הסביר לנו כי קיים חוק שלפיו אם גם צד אחד מעבד בינתיים את הקרקע ומתברר אח"כ במשפט כי לא לו הקרקע אז צריך הוא גם לשלם את דמי ניצול הקרקע שעבד אותה.

    נוסף לזה כשהייתי אצלך בהתחלת השבוע החולף להתייעץ איתך אם להרשות לחברי קב. "אושה" לפתח בורות נטיעה באדמה זו, היות והם התעתדו לעשות זאת יעצת אותי למנוע אותם לפי שעה מפעולה זו, היות ובין הערבים מעורבים בסכסוך זה נמצאים גם ערבים מכפר אושה, ופעולות שכאלה עלולות לחדד את היחסים יותר.

    והנה היום עלו ערבים, בחלקם מערביי כפר אושה – החלו חורשים ומרחיבים קמעה את חלקותיהם על חשבון אדמת הסכסוך. אני עצמי איני יכול לבוא ולדרוש מהם שיפסיקו, בגלל היחסים של נקמת דם שבינינו. לקחת לעזרתי חברים מהקבוצה, הרי זה יביא מיד לתגרה. לנסוע לקרוא למשטרה שתפסיק, הרי עכשיו חרף ובוץ, והערבים החלו מאוחר לחרוש, ובצהרים הם מפסיקים. על כן לא תספיק המשטרה להגיע לזמן למקום. מלבד זה יותר מהר אפשר להגיע ליגור למשטרה דרך חיפה מאשר ישר ליגור, ומכיוון שכך הרי מוטב לי כבר לראותך ולקחת דברים אתך על האמצעים שעלי לקחת.

    אגב בהזדמנות זו הייתי מציע שאנו בכל זאת נטע ישר באדמה זו החל מתחתית ההר ונעלה מעלה, היות והם הערבים מתחילים ממעלה ויורדים למטה.

    מלבד זה איני חושב שהמצב שנוצר בקשר עם הרצח צריך לשתק את גמר הסכסוכים בכללם, כולל גם את אדמות הושא, אלא שצריך לראות את הצינור שדרכו יתנהלו העניינים.

    בכבוד רב

    אמציה כהן

    ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל

    "אושה"  חיפה  10.12.1934

    קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית  ת.ד. 413

    אגודה שיתופית

    הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל

    לכ' מר ויץ

    א.נ.

    בזה הנני שולח לך העתק ממכתב ששלחתי למר פבזנר בחיפה. מלבד זה התייצבתי אתמול למר פבזנר בחיפה בקשר עם שאלה זו הנדונה במכתב. מר פבזנר הזהיר אותי מעשות איזו פעולה שהיא באדמות הנזכרות, אלא שאניח לערבים לעשות באדמה זו כרצונם עד גמר השלום. ואמנם הערבים המשיכו והרחיבו יותר את שטח החריש, ובודאי ימשיכו גם הלאה.

    בכבוד רב

    אמציה כהן


    13.12.1934

    הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל

    לכ' מר ויץ

    א.נ.

    אתמול ב- 12.12.1934 עלה הערבי עלי סלמה מכפר אושה על אדמת הסכסוך שמעל ליער באותה החלקה שהוא גדר אותה בגל אבנים השנה – והחל חורש אותה בארבע מחרשות כשמשמר של ערבים שומר עליהם. בזמנו הוצאה פקודה מהמשטרה ביגור להפסיק כל עבודה בחלקה זו מצדו של הערבי. גם הערבי עצמו הבטיח שלא יעשה בחלקה זו מאומה כל זמן שלא יהיה ברור למי שייכת האדמה בתנאי שגם אני לא אעשה כלום. ועכשיו אחרי מקרה הרצח חשב את עצמו לפטור מכל התחיבות.

    נגשתי למר פבזנר בעניין זה הוא חזר והזהיר אותי מעשות מאומה בכל העניין הזה ואפילו לא לפנות למשטרה שהפסיקה את העבודה לערבי.

    בינתיים בחלקה הקודמת שהזכרתי במכתבי הקודם וגם בחלקה זו נחרשו שטחים מצומצמים. ההתרגזות בקבוצה בקשר עם עניין זה גדולה מאוד.

    חרשתי את הגבול הצפוני שדרשתי לגדור אותו. על כל פנים אם לא תמהרו לגדור הייתי דורש ומציע לחרש את כל האדמה העומדת בור שבין רצועת הגבול החרושה ובין הפלחה.

    בכבוד רב ,

    אמציה כהן


    22.12.1934

    קב' הכשרת הישוב

    לכ' מר פבזנר

    א.נ

    הלילה הפכתי דונם וחצי חיטה שזרע הערבי פרס מכפר קסייר על אדמת הקהק"ל.

    החיטה נזרעה כנראה באחד הלילות או ביום גשם. היום עברתי וראיתי את המעשה וראיתי כי נבטה החטה באדמה זו, ועל כן באותו הלילה הפכתיה וזרעתיה שעורה.

    וזה באתי להודיעך.

    בכבוד רב

    אמציה כהן

  • מכתב לחנה

    מכתב לחנה כספית  30.1.38

    חנה השומעת את? תיפח רוחו של השטן באבי אביו לעשרים דור! סוף סוף נודע לי מקום קבורתך. מקום נאה מצאת לך משק הפועלות. חי נפשי שהשתגעת. האם לא מספיקים היו לך הרכילות וההיסטריה אצלנו כאן שהלכת לחפש אחרי אוצר בלום דומה לזה הנקרא משק הפועלות? אבל מילא תטבלי את עצמך היטב היטב באטמוספירה של משק הפועלות עד שתשובי ותברחי בחזרה הנה.

    אצלנו תענוג, הבוץ כולו מחמדים, דליל ורכיך כמו שמנת שמונה-אחוזים. "כוכבה" מסמנת בפטמותיה שני חריצים בתוך הבוץ ומתקבלת מפה מכל תנועותיה בחצר. אגב, היא, מעשה שטן, המליטה עגל ואי אפשר לשנות שום דבר בשביל להפכו לעגלה.

    ברפת הכל טוב ואם לפרט את הטוב לחלקיו תראי שהכל כרגיל ובסדר הגמור ביותר. טובה מתאוננת בלי חסך: שזה לא טוב ושכאן לא בסדר ושזה לא במקום ולמה זה כך וכן הלאה. ישראל לא מפסיק מלבכות כל הימים שהוא חמור שרותמים אותו לכל עבודה קשה במיוחד. מלבד זה הוא מנדנד לי על הנשמה בלי הרף שהוא רוצה לעזוב את הרפת ושאין כל טעם להוציא את כוחותיו היקרים למשק שלא יהיה שלו. ושביום שאני אעזוב יעזוב אף הוא. אגיד לך את האמת שכדאי היה שאעזוב היום בשביל להיפטר מנודניק שכזה. רואה את, חנה, שדודך הינהו דוד כהלכה ללא פגם. בלה ורחל כרגיל מתחרות באיחורים. בקיצור, במערב אין כל חדש.

    ברפת, בעולם החי יש קצת שינויים. "גמלה" מרוב געגועים אחריך הפחיתה בחלב. "דבורה" גמרה את החודש החמישי שלה בשמונה-עשר וחצי ליטרים. "פליגה" תסיים את עונת החליבה שלה של 290 יום בתנובה של 4685 ליטרים ו-180 קילוגרם של שומן והאחוז הממוצע של השומן 3.89. "חליפה"- 3906 ליטרים, 148 קילוגרם שומן, 3.79% במשך 330 יום. אוצר הקש והחציר דללו לגמרי ושלמה יחפש מחר בחיפה להשיג כמה טונים. מרעה לא הפסקנו אף ליום אחד. התנובה היומית של החלב היא בין 440 ליטר ל-420. נקווה שעכשיו תהיה ירידה מודרגת עד להתחלת מרס מפני שבחודש פברואר לא תהיה אף המלטה. "נסיכה" הגיעה לשלושים ליטר. היקרה "אילה" כבר הגיעה לרקורד של 6 ליטרים למעת לעת ומחר אם ירצה השם יבוא קצב לקנותה. מחר מחרתים אני עומד לנסוע ולקנות פרות לתל-עמל ואז אקנה פרה אחת גם בשבילנו. הממוצע של הפרות הדמשקאיות שלנו מכל השנים יחד המצטרף מ-15 שנות חליבה הוא 2700 ליטר לפרה לשנה. כמובן שזה לא גבוה לגמרי וזוהי אחת הסיבות לתנובה ממוצעת נמוכה לפרה חולבת ברפת.

    השבוע נכנסים שני סטודנטים לרפת בקשר עם ההכנות של השומר הצעיר לקבל בעתיד את הרפת , רוזה וחיים הורביץ. שתתחלנה יותר בפרות להתיבש יכנסו עוד שניים. "שרלוטה" מצבה חמור ואני אינני אופטימיסט ביחס אליה, אם כי הרופא עוד לא אמר נואש. השבוע לקחו דם לרפת, ובכלל כל חודשיים יקחו כעת דם, בגלל התשובה החיובית של "גשמית" של קרית ענבים שנשלחה לשם בחזרה. השבוע יתחילו כנראה, בגמר הרפת החדשה, את החצי השני. מלבד זה, יש להתחיל בסידור מקום לפר הצעיר, וסככת שמש לפרות.

    רואה את, חנה, שלגמרי לא היית קמצן ופתחתי את השיבר של הידיעות הקטנות ביד רחבה בשביל שתרגישי כאילו חיית ברפת.

    במשמר העמק מחלת הפה והטלפיים היתה קשה כי כל הפרות נוגעו בפצעים על הפטמות וגם מספר קיבל דלקות עטין. מצב דומה לזה ישנו גם בגבת. בבית אלפא פרצה מחדש מחלת ההפלה ומובן שאין בזה נחת. בדגניה החליטו למכור מספר רב של פרות שניתדלדלו מסיבת הפה והטלפיים.

    העגלות המבכירות ההולנדיות שלנו החלו למלא את עטיניהן הלא בושה. בעוד חודשיים תתחלנה להמליט. "קוריוזה" החלה לקבל אוכל מרוכז כי נשארו לה עוד חודש ושבוע להמלטה. ביום הראשון לא האמינה למראה עיניה וחשבה: או שטעות כאן, או שמתלוצצים על חשבוני. עכשיו השלימה עם גורלה. ואשר לעטין- אין לה עדיין סימן לכך. כנראה שאחר ההמלטה יצטרכו לסחוב לה עטין בצבתות.

    היי שלום וחִלבי בחשק ובמרץ את פרותייך הדגולות בשכונת בורוכוב שלך.

    אמציה כהן.   

  • תעודת זהות

    אמציה כהן

    בן מאשה ושרגא פייבוש

    נולד כ"ז תשרי תרס"ד  18.10.1903

    בבאר טוביה

    נשוי למרים

    אבא לנורית

    ממייסדי רמת יוחנן

    נפל בשדות הקיבוץ

    ט"ו תמוז תרצ"ח  14.07.1938

    בן 35 במותו