אפרים ולדהורן
אפרים נולד בבוריסלב, עיר נפט בגליציה המזרחית, פולין, הבכור בין חמשת ילדי המשפחה. האב, שהיה דתי אדוק ומחסידי הרבי מגור, היה בעליה של חנות מכולת. האם היתה עקרת בית וסייעה בעדו בחנות. אפרים קיבל חינוכו ב"חדר" ובבית ספר ממשלתי פולני אולם מששב אביו ב-1918, בתום מלחמת העולם הראשונה משירותו בצבא האוסטרי, אסר על בנו ללמוד בגימנסיה בשל חילול השבת. אף על פי כן אפרים, שהיה אוטודידקט, למד בכוחות עצמו, קרא הרבה מאוד ואף עבד בהתנדבות תקופה מסוימת בספריה. בין היתר גמר קורס בשפת האספרנטו. כדי לסייע לפרנסת משפחתו עבד בחנות המכולת ולמד בבית מלאכה לפמוטים. בית המלאכה סייע גם לתעשיית הנפט ואפרים למד והיה לטכנאי קידוח נפט.
הוא אהב את הוריו ורכש להם בכבוד ולמרות שלא תמיד קיבל את דעותיו השמרניות של אביו, לעולם לא סתר את דבריו ומעשיו. האב, שהיה דתי מאוד, כעס על בנו הקורא מספרות הגויים ולכן שרף יום אחד את כל ספריו. אפרים בלע את כאבו ולא פצה פיו.
מקץ חמש שנות עבודה בבית המלאכה יצא אפרים להכשרה ולאחר ששה שבועות שב לעבוד במקצועו. הוא היה פעיל באגודת "תרבות" בעיר ששמה בראש מעייניה את המעשה הציוני ולימוד השפה העברית. בשנים 1928-1929 שרת בצבא הפולני ומשחזר הביתה עבד בקידוח נפט. גם משפרצה מלחמת העולם השניה והרוסים נכנסו לעיר, המשיך בעבודתו עד פרוץ מלחמת רוסיה-גרמניה ביוני 1941. כבעל מקצוע נלקח אפרים על ידי הרוסים עם טכנאים נוספים לרוסיה לשרת את המאמץ המלחמתי נגד האויב הנאצי. אף שהובטח להם כי ישובו בתוך שבועות אחדים לעיר, הם נותרו ברוסיה זמן רב. אפרים שהה בגרוזני שבקוקז ועבד כמסגר בקידוחי נפט. תוך כדי עבודה ובשעות הפנאי הקדיש עצמו אפרים להרמת המוראל ולסיוע רוחני לפליטים היהודיים שפונו לשם מהשטחים שנכבשו. עם חברים נוספים ארגן חוגים להשכלה, ערבי תרבות וחברה ואף הקים ספריה. ברוחו האופטימית עודד את חבריו והאמין בנצחון ובסופה הקרוב של המלחמה. תחנתו האחרונה ברוסיה היתה בקזחסטן שלחוף הים הכספי, שם נודע לו כי כל משפחתו הענפה, לרבות רעייתו ובתו היחידה, נספתה בשואת היהודים לבד מאח אחד ששרד, אותו איתר בחזית ב-1943 לאחר מאמצים מרובים.
בקזחסטן פגש אפרים בעמליה, בת עירו, שגם את משפחתה רצחו הנאצים, ב-1944 נישאו. הם שבו לעיר הולדתם, בוריסלב, כדי לחפש את שרידי משפחותיהם ומצאו אותה חרבה. בבוריסלב נולדה שושנה, בתם. מקץ שמונה חודשים, משהתחוור להם כי לא נותר להם דבר בעיר, החליטו לממש את חלומם מימי היותם חברים בתנועות נוער ציוניות ולעלות ארצה. לשם כך עברו לברסלאו (וורוצלב), [וילבז'יק?] הקרובה יותר לפולין בתקוה שמשם יהיה הסיכוי לעלות ארצה רב יותר. בברסלאו נולד בנם, דב. בעשר שנותיהם בעיר, עבד אפרים בעבודות שונות: מלא תפקיד ארגוני בקהילה היהודית, היה מנהל חשבונות, מנהל טכני בקואופרטיב לתפירת בגדים שהוקם ע"י הג'וינט ועוד. אף שהיה עסוק, ידע לחלק עתותיו בין עבודתו הציבורית ובין המשפחה ונטל חלק פעיל בחינוך הילדים ובעזרה בבית.
ב-1957, משנפתחו שערי העליה מפולין, עלתה המשפחה ארצה ונשלחה למעברת קרית בנימין. אפרים עבד כשכיר במסגרית רמת יוחנן. יום יום היה נוסע באופניו לעבודה ובחזרה. כעבור פחות משנה במעברה עברו בני המשפחה לרמת יוחנן והפכו לחברי קיבוץ מהשורה. שנים רבות התמיד אפרים בעבודתו במסגריה, היה עובד מסור ואחראי וענה באדיבות לפונים אליו. כשחלה עבר לעבוד בכריכיה. עד מהרה למד את רזי המקצוע החדש, השתלב בצוות העובדים והמציא פטנטים לכריכה ולטיפול במכונות. בד בבד היה חבר בועדת חברים ובועדת בריאות ומעורה בענייני חברה ותרבות. שעות הפנאי שלו היו אף הן רצופות עיסוקים ותחביבים: הוא שחק שח-מט, ופינה מיוחדת לחובבי המשחק שמורה היתה בחדר האוכל בעת שיחות הקיבוץ, השתתף בחוג לאספרנטו בכפר-אתא וכך רכש לו ידידים מחוץ לקיבוץ, טיפל בגינה ובעציצים, הרבה לקרוא ואסף בולים, תחביב ששימש לו קשר ובילוי עם ילדיו ונכדיו. גאה היה ביכולתו ליצור במו ידיו פריטים שונים לביתו ולבתי חברים.
כשחלה במחלה שהסבה לו כאבים קשים, סבל אפרים בשקט, כאילו הסתגל לחיות עם רוע הגזרה. איש אופטימי היה והודות לכך יכול היה לעמוד בסאת הייסורים שזימנו לו החיים. הלך לעולמו באביב 1983 והוא בן 78 שנים.
