בנימין (בני) כהן

 אילן שנגדע

כנראה, הרושם הראשון גורם לדעת חיובית או שלילית.

כאשר באתי לקבוץ, לפני  שלוש וחצי שנים ראיתי בפעם הראשונה את בני ז"ל. חיוכו הרחב- שהיה רחב יותר מכתפיו, חימם וקרב אליו כל אדם. הוא הצטיין במבנה גופו וקרן שביעות רצון  ובטחון עצמי. צעדו איתן והוא דוגמא של גבורה.

יותר מאשר "שלום" לא אמר לי, אבל חיוכו בטא מחשבות חמות. עוד טרם אדע את שמו נחרתו בזיכרוני חיוכו וברכת "השלום" הנעימה. עשה עלי רושם של אדם אוהב עבודה, ואנשים. עשה רושם של אדם שהוא חלק אינטגרלי של הסביבה, כעץ מושרש באדמתו. כך תיארתי לעצמי דמות איש קיבוץ, והוא, בני, לא אכזב אותי.

הוא בא לרמת יוחנן לאחר תקופת חיים בקיבוץ אחר ולכן הסתגלות המשפחה בתוכנו היתה מושלמת תוך פרק זמן קצר. זוכרת אני את חנוכת הבית בהיכנסם לשיכון קבוע. סבר הפנים וחמימות בקבלת האורחים, מלאו את כל פינות הבית. שררו שם שמחה ותקווה. והוא אמר לנו " נקלטתי ברמת יוחנן ברגל ימין". מצאתי לי עבודה מתאימה, הסתגלתי לחברים וגם זכיתי לשיכון קבוע. מי יכול היה להאמין, כל אלה עוד בתקופה קצרה!

ואמנם בחיי חברה ניכר היה מאוד. היה תמיד מוכן לעזור לחבר או להיענות למשימה מסוימת. עזרה כזו השתלבה תמיד בטוב לב, בחיוכו ובפעילותו. הוא לא יכול היה להיות אדיש לחיי חברה או למעשים ציבוריים. כאשר נטל עליו המשימה בענייני בטחון ואח"כ בריכוז מתנדבים לעבודה במחנות צבא – עשה זאת מתוך מסירות וראה בכך מעין עבודת קודש, מטרה חשובה ציבורית וחברתית.

      פעם בשבתנו ע"י שולחן אחד בחדר האוכל בארוחת ערב, שמתי לב, כי ע"י שרית מונח מכתב הממוען למשה דיין. היתכן? בני צחק והסביר, כי זהו תחביב של הילדה לכתוב אל גולדה מאיר, אל משה דיין והיא גם מקבלת תשובות. פניו קרנו מרב נחת וגאווה. אהבתי לראותו כאשר טייל עם ציונה ועם שרית – איש חזק, אדם אדיב ואוהב משפחתו!

לפני היכנסו לבית החולים פגשתיו. הוא ירד במשקל, נראה יותר רזה, מה שהתאים לו יותר. שאלתיו בהלצה: "שמעתי שאתה עושה קונצים!" למה? – צחק – יהיה טוב! אבל מה יודע אדם על גורלו!

הוא השאיר אחריו שם טוב. הוא יחסר בעיקר לציונה ולבני משפחתו. הוא יחסר גם לרמת יוחנן, אשר בה השתרש תוך תקופה קצרה ומצא בה שדה פעולה רחב.

                                                                  מרים יניב

                                                                   ז' בטבת תשל"ו

בני היה ידידנו, ידיד אמת. עם בני לא היתה נחוצה שיחה ממושכת כדי לחוש בשפע הידידות שקרנה ממנו. מבט עיניו החם והלבבי הקורן מתוך פניו הרחבים, החיוך המתמיד, חתוך דבורו המיוחד, האיטי, החותר לשכנע מתוך אמונה ובטחון בדבריו ומעשיו אלו היו הדברים שקרבו אותי אל בני מיד בפגישה הראשונה.

ואכן לבני היו חברים רבים הפזורים על פני הארץ. עם אחדים מהם ההכרות ממושכת וארוכה מאז הילדות או מאז השרות הצבאי בתקופת קום המדינה, ועם אחרים הכרות באקראי תוך כדי עבודה או מילוי תפקיד, אותה סגולה להתקרב אל אנשים ולהתיידד איתם היתה טבועה בנשמתו. נכונותו לעזור, להושיט יד לכל הזקוק לעזרה, היא מן המפורסמות. תמיד נכון להושיט יד לסייע כמיטב יכולתו אם במעשה ממש או במילת עידוד.

ייחודו של בני ברוחו האופטימית אשר במגעו עם הסביבה הקרין והשפיע גם עליה. חיוך רחב, התעניינות ממשית בדברי הזולת נטעו בך את ההרגשה  שבאמת " הכל יהי בסדר".

 מפעלו המפואר ביותר של בני הנו הקן המשפחתי שהקים יחד עם ציונה. בצוותא, תוך שתוף פעולה המעורר הערכה וכבוד ידעו שניהם לנסוך אווירת בית חמה, לגדל בנים לתפארת ההורים למשפחתם, ולחבריהם,

עודנו זוכרים עת העברתם אלינו מנוה-ים. שום מילת טרוניה לא נשמעה מפיכם על החדר הצר שהועמד לרשותכם כאן, על תנאי המגורים הקשים. להפך: אתם הרגעתם אותנו "שהכל יהיה בסדר". ובאמת ביום יום הפך החדר הצר לפינת חמד מאורגנת להפליא בידיו החרוצות והשקדניות של בני ומטופחת על ידי ציונה והילדים. מיד עם בואכם  החלו להירקם קשרי ידידות ביניכם לבין החברים משכבות גיל שונות. בהערכה גוברת והולכת עקבנו כיצד כמשפחה חדשה התגברתם על מכשולים שרבים מבני המקום אינם מצליחים לחלוף על פניהם בקלות. וכל זאת בדרך של התעניינות, נכונות לשאת בעול, השתתפות בתחומי החיים השונים. לא רציתם לצאת דופן. עליכם להיות כמו כולם. לא דחפו אתכם לשאת מיד בעול אלא עשיתם זאת על פי בחירתכם והחלטתכם. לכם היה קנה המידה של חיים אחרים ויכולתם לדעת ולהעריך את יתרונותיהם של חיי הקבוץ. ניכר היה שידעתם מה מטרת בואכם אילנו. בראש מעייניכם היה שינוי סביבתם של הילדים. שלמים הייתם עם דרכם החדשה.

 לא עבר זמן רב ונדמה היה שבני וציונה מאז ומעולם אתנו. חדרם היה מקום בו הנך תמיד רצוי בבואך. אין צורך לתאם מראש. תמיד בעת צורך ידענו שיש כתובת לפנות אליהם ולדעת בביטחון שהעזרה תינתן ומכל הלב.

קשה להשלים עם המחשבה שבני הסתלק מעולמנו. תמיד ראינוהו מלא חיים, מתכנן תוכניות, רווי פעילות, מעלה חיוך וסבר פנים ויחס חברי לכל.

נשארו רק קוי  דמותו……זכרונות…….וצער רב.

       מכתב לבני מחיה הלפרין 

      לבני החבר הטוב והנעים!

בצורת חיינו, מקום שקיימת תלות מתמדת, הדדית, חשובה ויקרה התכונה והיכולת להענות בצורה אדיבה, בסבר פנים יפות.

מהפניות והפגישות המעטות שהיו לי אתך, בני, נשארה לי תמיד הרגשה טובה ונעימה,  שעוררה הרבה מחשבות על החיים ויחסי-אנוש.

נוכחתי ברצון הכנה שלך וההתכוונות הנפשית לעזור, להקל ולהנעים.

חבל וכואב שחבר כל כך טוב ויקר, כבר איננו.

                                                  חיה הלפרין

                                                   טבת תשל"ו