ברכה ירון

28/06/1909 - 09/11/1998

פרטים אישיים

תאריך לידה: ט' תמוז התרס"ט

תאריך פטירה: כ' חשון התשנ"ט

שם האב: יחזקאל _בירנבאום)

שם האם: בריינה

ארץ לידה: רוסיה

שנת עליה: 1930

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: ירון יוסף

בנים ובנות: ירון עודד

ברכה ירון

ברכה נולדה בעיירה הוסיאטין שבגליציה, פולין. ילדותה עברה עליה בצילה של מלחמת העולם הראשונה. בית הוריה, בית דתי-מסורתי אשר השתייך לזרם המזרחי ובה בעת ציוני. ברכה קיבלה חינוכה בבית ספר פולני ביום ובבית ספר עברי בשעות אחר הצהרים. לימים כשעלתה ארצה, היתה העברית שגורה על פיה. היתה חברה ופעילה בתנועת גורדוניה.
מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה אחיה הבכור, אברהם, ארצה ולאט לאט העלה בעקבותיו את כל בני המשפחה. כך הגיעו כל ששת האחים והאחיות והוריהם לארץ עוד לפני מלחמת העולם השנייה וניצלו מציפורני הנאצים. ברכה עצמה עלתה ארצה ב-1930. היא גרה עם בני משפחתה בתל-אביב הקטנה ועבדה בבית החרושת לודז'יה לגרביים. בתל-אביב פגשה את יוסף אשר הגיע מבית-אלפא ללמוד מוסיקה, ונישאה לו. אהבתה ליוסף ודבקותו שלו בחיים הקיבוציים, הם שהביאו את ברכה לבוא ולחיות לצידו בבית-אלפא,  ומאז ועד אחרון ימיה היה הקיבוץ לביתה, עם ולמרות הקשיים.
מתוך בית משפחתה החם, המוגן והאוהב, נטלטלה אל קבוצת החלוצים בעמק החם והמעיק ואל צורת חיים תובענית ובלתי מתפשרת. לא אחת סיפרה על המשבר שעברה, על הויתורים שעשתה ועל הקשיים שהחבורה ותנאי החיים זימנו לה, על אמהות תחת מערכת חינוך נוקשה, על המעיל הטוב שהביאה כנדוניה ונאלצה למוסרו למחסן החברים ולחזות בחברות אחרות לובשות אותו כשנסעו העירה.
אולם ברכה זכתה במתת אל: ראייה אופטימית, חברות ובשותף לחיים שהעריכה והעריצה ואשר פיצה אותה באהבה ובתשומת לב על כל הויתורים שעשתה למענו בלכתה אחריו במדבר. בגאווה סיפרה על זר הצבעונים הראשון שהיה מביא לה מדי שנה עם בוא האביב, על השירים שכתב למענה בכל יום הולדת. ברכה היתה שלמה עם בחירתה והוקירה את יוסף כחבר וכאהוב עד יומה האחרון. בבית אלפא עבדה ברכה תחילה במטבח הילדים, אחר כך בגן הירק ולימים נעשתה מטפלת בגיל הרך.
ב-1940, עם הפילוג, רצתה ברכה לעבור לחולדה ולחיות לצד אחיה, אולם רצונו של יוסף ללכת לאן שהולכים חבריו, הוא שהביא את בני הזוג ושני ילדיהם, עודד ואמנה, לרמת-יוחנן. תעצומות נפש נדרשו לה להתחיל מחדש בתנאי החיים הקשים ששררו כאן בימים ההם. היא המשיכה את שהחלה בבית אלפא והיתה מטפלת בגיל הרך, תחילה בפעוטון ואחר כך בבית התינוקות. שנים ארוכות התמידה בעבודה זו. חדורת הזדהות, חריצות ואהבה גדולה, טיפחה ברכה במשך שני דורות את פעוטי הקיבוץ. בימים בהם בית הילדים היה ה"בית" ובית ההורים היה ה"חדר", היתה ברכה הדמות האימהית שמלאה אותו באהבה, בתוכן ובביטחון שהטוב ביותר שמור לילדים. האחריות שלה על גידולם הבריא והטוב היתה אחריות מלאה ללא גבולות של שעות וימים. כמה בטחון השרתה על האמהות!
שנים רבות כיהנה ברכה בועדת חינוך וכן הייתה חברה בועדת בריאות, בועדת חברים, בועדת חיילים, בועדת שיכון ובמזכירות. כשקשתה עליה העבודה, עברה לעבוד במתפרה. כמה שמחה שיכולה היתה לתפור לחברים ומדי פעם גם לנכדים. כשקהו עיניה מראות, עברה לעבוד ב"גילרם" וגם לשם התמידה להגיע יום-יום.
אולם מרכז חייה עד זקנה ושיבה היה בית המשפחה: יוסף, הילדים, הנכדים, הנינים וכל בני המשפחה המורחבת. בכל מקום בו התגוררו, טיפחו יוסף וברכה גינות נוי יפהפיות וביתם היה מלא בצלילי מוסיקה, אשר היתה אהובה על שניהם. "העציצים היו רק שלי", אמרה, "והכתיבה רק שלו. כל השאר היה משותף".
זכתה ברכה לאריכות ימים. עד ימיה האחרונים חייתה בביתה המטופח, לבושה ומקושטת כתמיד, מתעניינת בכל הנעשה במשק ומוקפת בבני משפחתה הרוחשים לה כבוד ואהבה.
הלכה לעולמה במלאת לה 89 שנים. 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • לזכרה של אמא- עודד

     לזכרה של אמא

    ברכה ירון לבית בירנבוים

     

    אמא נולדה לבית ציוני  בעיירה הוסיאטין  שבגליציה. מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, עלה הבן הבכור אברהם לארץ. לאט, לאט העלה את כל המשפחה לארץ וכן הגיעו כל 6 האחים והאחיות וההורים לארץ עוד לפני מלחמת העולם השניה, וניצלו מהשואה.

    אמא עבדה בתל אביב בבית חרושת לוג'יה לגרביים ופגשה את אבא שהיה בשנת חופשה מקיבוצו בית-אלפא.

    אמא אמנם היתה סוציאליסתית  אבל לא התלהבה מחיי שיתוף של הקיבוץ. היא טענה "שדרישותיו יותר חזקות מצרכיו".

    היא נישאה רק בשל התעקשותו של אבא שהיה קיבוצניק מאמין. תמיד אזכור את הסיפור על המעיל הטוב שהביאה כנדוניה ונאלצה למסור למסור אותו לקבוץ ולראות חברות אחרות לובשות אותו כשנסעו העירה. בגיל הרך ועשתה זאת בהתמדה במשך שנים, תחילה בפעוטון

    כשהמשפחה עברה לרמת יוחנן  אמא כבר היתה מטפלת בילדים בגיל הרך ועשתה זאת במשך שנים, תחילה בפעוטון ואחר כך בבית התינוקות.  היא טיפלה בילדים בנפש אוהבת וביד רכה.

    כשהעבודה קשתה עליה עברה לעבוד במתפרה, וכמה שמחה שיכלה לתפור לחברים,  ומדי פעם גם לנכדים. כשקההו מאוד עיניה עברה לעבוד בגיל-רם וגם לשם התמידה להגיע כל יום.

    אמא שמרה על קשר חם עם המשפחה המצומצמת, וגם המורחבת יותר עם האחים ואחיות ובניהם.

    זכור אותה: תמיד מטופחת, לבושה היטב ומתענינת בכל הפעילויות במשק.

                                                            

     

                                                              ע ודד – בנה

     

  • תעודת זהות

    ברכה ירון 

    בת בריינה ויזקאל בירנבאום

    נולדה באוסיאטין – רוסיה

    ט' בתמוז תרס"ט  28.06.1909

    נשואה ליוסף

    אמא לעודד ולאמנה

    עלתה לארץ בשנת 1930

    הצטרפה למייסדי קבוץ בית אלפא 1934

    עברה לקיבוץ רמת יוחנן 1940

    נפטרה כ' באלול תשנ"ח  11.09.1998

    בת 89 במותה

  • מנוחה אחרונה – ליום ההלוויה

     

    מנוחה אחרונה

    אחת אחת מסתלקות האמהות בנות דור הראשונים. אותן נשים שבדרכן הגשימו הלכה למעשה את הציונות ואשר מעשיהן טבועים בתולדות המקום ובקורותיו.

    ברכה נולדה בראשית המאה העשרים, תקופה סוערת ומהפכנית. ילדותה במלחמת העולם הראשונה בבית משפחתה בגליציה, בסביבה שהייתה מסורתי מחד וציונית מאידך. קיבלה את חינוכה בתנועת הנוער גורדוניה.

    ב- 1930 עלתה ארצה בעקבות אחיה, שהגיעה לכאן 10 שנים לפניה. בעת שגרה עם בני משפחתה, אחיה ואחיותיה , בתל אביב הקטנה – הכירה את יוסף שהגיע אז מבית אלפא ללימודי מוסיקה. כאן התחיל מסע חייה בקיבוציים.

    מתוך בית משפחתה החם, המגן והאוהב, נטלטלה אל קבוצת החלוצים בעמק החם והמעיק, לצורת חיים תובענית ולא מתפשרת. לא אחת סיפרה על המשבר שעברה, על הוויתורים שעשתה ועל הקשיים שהחבורה והתנאים זימנו לה. אולם ברכה זכתה במתת אל: ראייה אופטימית, חברות, ובשותף לחיים שהעריכה והעריצה ואשר פיצה אותה באהבה ובתשומת לב על כל הויתורים אשר עשתה למענו בלכתה אחריו במדבר. בגאווה סיפרה על זר הצבעונים הראשון, שהיה מביא לה מדי שנה עם בוא האביב, על השירים שכתב למענה בכל יום הולדת. ברכה הייתה שלמה עם בחירתה והוקירה את יוסף כחבר וכאהוב עד יומה האחרון.

    חדורת הזדהות, חריצות ואהבה גדולה טפחה ברכה במשך שני דורות את פעוטי הקיבוץ. באותם ימים בהם בית הילדים היה ה"בית" ובית ההורים היה ה"חדר". הייתה ברכה הדמות האימהית שמלאה אותו באהבה, תוכן ובביטחון שהטוב ביותר שמור לילדים. האחריות שלה על גידולם הבריא והטוב הייתה אחריות מלאה ללא גבולות של שעות וימים. כמה ביטחון השרתה על האימהות!

    זכורה לי אישית אווירת הקבלה והרוגע ששררה בבית התינוקות בתקופה בה גדלו שם ילדי.

    אולם מרכז חייה עד זקנה ושיבה היה בית משפחתה: יוסף, עודד ומשפחתו, אמנה ודן וילדיהם וכל משפחתה המורחבת. בכל מקום בו התגוררו – טיפחו יוסף וברכה גינות נוי יפיפיות וביתם היה מלא צלילי מוסיקה אשר הייתה אהבה על שניהם.

    זכתה ברכה לאריכות ימים. עד ימיה האחרונים חייתה בביתה המטופח, לבושה ומקושטת כתמיד, מוקפת בבני משפחתה הרוחשים לה כבוד ואהבה.

    תנחומינו לעודד, אורנת ומשפחתה, לאמנה ודן וכל בניהם.

    נוחי ברכה בשלום על משכבך. נפרדים ממך בצער ובאהבה כל מוקיריך ברמת יוחנן.

        מירי פיינשטיין.