גיטל ולטוך
גיטל נולדה בברודי שבגליציה למשפחה ברוכת ילדים. לימים עברה משפחתה לטרנופול, שם היא קיבלה השכלה כללית וגרמנית. לאחר נישואיה לשלמה, עברה עמו לברודי שעל גבול רוסיה והקיסרות האוסטרו-הונגרית. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ופלישת צבאות רוסיה לעיר, נמלטה המשפחה לוינה ומשם עקרה ללייפציג, גרמניה, שם כיהן אביו של שלמה כרב. ביתה בגרמניה היה בית דתי-ציוני: השבת נשמרה כהלכתה, ילדיה למדו בבית ספר יהודי, השתייכו לתנועות נוער וספורט ציוניות, והשקידה על לימוד השפה העברית וספרותה היתה מובנית מאליה. בהשפעת אחד מגיסיה שהיה חובב ציון ולוחם השכלה נלהב וגם המורה הראשון שלה לעברית, נתפסה גיטל עוד בנעוריה לאהבת הלשון ולימדה שפה זו לילדיה בינקותם. גיטל הקדישה מזמנה לפעילות ציונית ולאיסוף תרומות למען הקרנות. המבט היה תמיד מכוון לעליה לארץ-ישראל. השתלטות הנאצים על גרמניה רק החישה צעד זה.
ב-1934 עלו ילדיה חנה וצבי ארצה וב-1936 עלו גם גיטל ובעלה והתיישבו בתל-אביב. למרות שעברו כ-40 שנה מאז ימי לימודיה ועל אף שבמקום ממנו באה לימדו עברית בהברה אשכנזית ומיעטו להשתמש בה כשפת דיבור, סיגלה גיטל לעצמה בבואה ארצה את ההברה הספרדית וניבי השפה המדוברת, אם כי הוסיפה והשתמשה בביטויים ש"יצאו מכלל שימוש" בשפה היומיומית. היה לה כישרון לשפות, היא אהבה מאוד ספרות יפה והיתה מצטטת בתים שלמים משירתו של היינה.
ב-1938 הלך שלמה לעולמו וגיטל עברה לחיות לצד בתה בבית אלפא. היא הגיעה לשם עם תוכנית מוכנה לעבוד בגן הירק. יחסה לעבודה חקלאית נרכש עוד בגולה, בביתה בברודי, שם היתה עובדת שהגיעה מהכפר ובהשפעתה גידלו עופות, ירקות, והאביסו פרה, והמשק סיפק ביצים, חלב וירקות לצורכי הבית. גיטל אהבה את העבודה בגן הירק בקבוצה, היא אספה וניקתה גזר וסלק ועשתה על עבודה שנדרשה לעשות. בתה מעידה כי היא הרגישה מצויין, היתה שזופה, רעננה ומרוצה.
עם הפילוג היו גיטל ובתה בקבוצת העוברים לרמת יוחנן. המעבר היה כרוך בהסתגלותה לתנאים חדשים, שלא היו קלים ביותר, אבל התקבלו כמובנים. היתה לה, לגיטל הערכה רבה לצורת החיים הקיבוצית ולחינוך המשותף, היתה ערה לכל שהתרחש ורגישה לדברים שנראו לה בלתי-צודקים. גם כאן עבדה תחילה בגן הירק. הגם שמלאו לה כבר 62 שנים בבואה לרמה, היתה יורדת בוקר בוקר לגן לאסיף סלק או צנון. הגן היה אז ליד הבאר והדרך אליו היתה ארוכה ומעייפת, והחזרה ממנו כרוכה היתה בעלייה קשה, ואף על פי כן עבדה בו גיטל חצאי ימים.
כשהתחילו הגשמים עברה לעבוד במחסן הבגדים בתיקון ובתפירה ומאז ועד מלאת לה 89 שנים התמידה בעבודה זו. היו לה אז עיניים טובות ובמו ידיה תיקנה לבנים ותפרה כפתורים לחפות ולציפיות. זכורות לטובה העטיפות שהיתה תופרת להארכת קיומן של המזוודות.
בשעות הפנאי היתה עקרת בית, ערכה סידורים ותיקונים בחדר, אהבה לקרוא, בייחוד ספרי ארכיאולוגיה, סייעה לבתה הגננת בהכנותיה לעבודה בגן הילדים. הורי החברים שחיו ברמה, קיימו ביניהם קשרים חמים שגיטל היתה שותפה להם. בכל החגים היתה הולכת לבית הכנסת באושה ותמיד זכרה לתת מתנות לידידים בפורים או בחגים אחרים.
זכתה גיטל לבת מסורה שהקדישה לה את חייה ואת כל זמנה, ביום ובלילה בשנים האחרונות לחייה. התברכה בנכד אחד, יאיר, והיתה קוראת את טור הספורט בעתון כדי שתוכל לשוחח עמו על תחום הספורט שבו התעניין.
גיטל האריכה ימים וזכתה לשיבה טובה. היא חיתה בשקט ומתה בשקט, כמו נרדמה, והיא בת 101 וחצי שנים.
