רייזנר גנה
קורות חיים,כ' באייר תש"ל.רמת יוחנן,15.5.90
נולדתי בגליציה, בעיירה, ינוב. עד כתה ד' למדתי בבית ספר פולני. אבא היה סוחר גדול ביערות, איש אמיד והיו לו מגעים מסחריים עם "פריצים". בבית היתה יהדות מסורתית, אבל לא חרדית. אמא היתה עקרת בית, אשה יפה. אבא דאג שילדיו יקבלו חינוך פולני כללי וכשעברנו ללבוב (אחרי שסיימתי עממי), היה בבית מורה שלימד את הילדים בבית עברית. אני הבכורה בין הילדים, אחות ועוד ארבעה אחים, אשר רק שניים בארץ (קלמן ווילק) והאחות לולקה. אח אחד נהרג במלחמת העולם הראשונה כקצין פולני, אחד בארה"ב ע"י אוקראיני שוער הבית, הוא נלחם בספרד במלחמת האזרחים שם.
ההעברה ללבוב היתה בגלל רצון האב שהילדים שלו יקבלו חנוך גבוה. שם למדתי בבית ספר פולני, אנטישמי. בשנת 1917 היה פוגרום בלבוב ע"י האוקראינים ופולנים בגלל פוגרום, הסטודנטים היהודים ערכו תהלוכה ודרישה ממוסדות יהודים להקים גימנסיה יהודית (הייתי בת 15) והתחלתי ללמוד בגימנסיה היהודית בכתה ו', והייתי כבר פעילה לציונות בשומר הצעיר. בגיל 16.5 יצאתי להכשרה חקלאית וגם אפשרו לי ללמוד קצת ובכל זאת קבלתי תעודת גמר של כיתות ו', ז', אך למעשה לא סיימתי כתות אלה, אבל הייתי ילדה ערה ופעילה, והתייחסו אלי בחיוב ובהערכה.
חינוך דומה פולני ועברי קיבלה אחותי לולקה, אבל היא לא היתה פעילה כי היתה חלשה בבריאותה. עלינו ארצה, קבוצה של 6 אנשים. ביניהם: סטפקה ז"ל, בנימין זוסמן ז"ל, נונק ז"ל, פולדי ועוד אחד ואני. היינו קבוצה מלוכדת ופעילה בלבוב ויחד היינו בהכשרה חקלאית אצל כפרי יהודים. אני ועוד חברי קבוצה (מלבד סטפקה) נסענו לעבוד במקום חקלאי על הר כנען ע"י צפת, ע"י הסתדרות "הפועל הצעיר". הייתי שם חודשים אחדים, מצאנו שם עוד קבוצות פועלים (ביניהם את חברתנו צפרירה). עזרתי קצת בעבודה חקלאית, כביכול. משם ירדנו לביתניה תחתית. אני נשארתי בביתניה ואחר כך עברתי לכביש ג'דה ושם התארגן הקיבוץ שעלה אחר כך לבית-אלפא. לפני שהלכתי לכביש עבדתי חודשים אחדים ביבנאל. שם היו כבר אלה שבאו מביתניה עלית ויערי היה שם כבר בראשית מנהיגותו והוא הציע לי לקבל עלי את ארגון מחסן הבגדים. כך הייתי אחראית ל"קומונה" (כך קראו למחסן הבגדים). אגב, חברי ביתניה עלית היו ביחסים טובים עם משפחת מקלר במושבה בית גן ע"י יבנאל.
בבית אלפא עבדתי בבתי ילדים ויחד עם יעקב רז'יק מגבע, ארגנו כינוס מטפלות (השתתף מיליק ממשמר העמק) אשר התקיים בבית אלפא, של כל הקבוצות בארץ בשנת 1927. זאת היתה ראשית עבודתי בחינוך וטיפול ילדים בתנועה הקיבוצית. עלי להזכיר, כי בשנת 1925 חליתי בדלקת ריאות ולשם הבראה נסעתי לפולין, ללבוב לבית ההורים, שהיתי שם 10 חודשים השתלמתי בטיפול בילדים במוסד המסונף לאוניברסיטה בלבוב וקבלתי גם תעודה כמטפלת מדופלמת. זאת היתה הכשרתי היסודית בחינוך וטיפול בילדים ולימוד זה עזר לי מאוד בעבודתי בארץ.
בערך בשנת 1927 יצאתי מבית אלפא מסיבות אישיות, הייתי בירושלים בבית חולים "הדסה" (ברחוב החבשים) ושם טיפלתי בילדים חולים.
{אחותי לולקה באה לארץ בקיץ 1920, גם היא היתה חניכת השוה"צ. היא נולדה בשנת 1904. היתה בהשוה"צ, אבל לא פעילה, הלמודים שלה היו דומים לשלי. היות והיתה צעירה ממני בשנה וחצי, היא הצליחה ללמוד יותר זמן בגימנסיה היהודית.
היא, עם קבוצת חברי השוה"צ, עבדה ב"אום עולק" (על שם עלוקות) ע"י שוני. היא עבדה שם בתנאים קשים מאוד, בחפירת תעלות, בביצות. כאשר בקרתי שם וראיתי את תנאי העבודה, הכלכלה והדיור שם, הוצאתי משם את לולקה עם בעלה משה טיגרמן, שהיה איש משכיל עם תואר דר'. אבל היה אדם קשה ולא היה שבע רצון מהתנאים בארץ. הם חיו בתנאים קשים ולולקה סבלה מאוד. בעלה היה חולה אנוש והוא קבור בבית הקברות ברמת יוחנן. בראשית שנת 1930 עברה לולקה עם שני ילדיה לבית אלפא. לולקה התחילה לעבוד ברפת וכך המשיכה ברפת גם בבואה לרמת יוחנן}.
הורי הגיעו ארצה בשנת 1935 . אבי הרגיש מה מתרחש בעולם ומה עלול להיות בפולין והספיק להעביר הונו לארץ, רכש בנינים בירושלים. בסוף ימיו היה ברמת יוחנן והוא ואשתו קבורים בהר הזיתים בירושלים.
בשנת 1935 נישאנו אני ואפרים. בשנות הסכסוך בבית אלפא הייתי פעילה. הייתי חברת השוה"צ פעילה וגם הודות לי בא המדריך – יפה שפעל בקרב הנוער בפעולת השוה"צ. כאשר בזמן הסכסוך, באו ועדות מטעם הועד הפועל של ההסתדרות, הופעתי בועדה נגד חברי השוה"צ.
על המעבר לרמת יוחנן ופעילותי בקבוץ ובתנועה כתובים ברשימות אחרות הנמצאות בודאי בתיק האישי שלי.
רשם: יעקב יניב
