דבורה בולניק

04/08/1909 - 02/12/1982

פרטים אישיים

תאריך לידה: י"ז אב התרס"ט

תאריך פטירה: ט"ז כסלו התשמ"ג

שם האב: צבי

שם האם: פסיה

ארץ לידה: ליטא

שנת עליה: 1933

מסמכים

משפחה

הורים: פסיה, צבי

בנים ובנות: יובל קנב

דבורה בולניק

דבורה נולדה בקובנה שבליטא. היא למדה בבית הספר העברי של "תרבות", ויומניה מאותם ימים מעידים כי העברית היתה שגורה על פיה כבר מילדותה. היא למדה להיות גננת ועלתה ארצה בשנת 1933. בשנת 1934 הצטרפה לרמת הצפון, לימים רמת יוחנן, כאן נולד וגדל בנה היחיד- יובל. במרוצת השנים עבדה בלול, בגן הירקות ובמחסן הבגדים. היתה בעלת נפש פיוטית: כתבה שירים, בעיקר ביידיש, אך ביטאה את הגיגיה גם בעברית. אישה טובה וחכמה היתה, רוחב ידיעותיה וההומור שלה, חיבבוה על החברים, אימרות הכנף שלה, שנאמרו תמיד במקום הנכון, היו מעלים צחוק על שפתי כולם.
למודת חולי היתה מנעוריה ובמיוחד בשנותיה האחרונות.
הלכה לעולמה והיא בת 73 שנים

יהיה זכרה ברוך.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    דבורה בולניק ז"ל

    בת פסיה וצבי

    נולדה  בקובנה – ליטא

    כ"ו באדר תרס"ט  08.04.1909

    אמא של יובל קנב

    עלתה לארץ בשנת 1933

    הצטרפה לרמת יוחנן 1934

    נפטרה י"ט בשבט תשמ"ב  12.02.1982

    בת 73 במותה

    יהי זכרה ברוך

  • קובנה – עירי

                  קובנה עירי -דבורה בולניק

    אלע אוועקגעגאנגענע,                                                                                                                              אלע פארבליבנע –                                                                                                                            געווידמעט אין קאוונע מיין שטאט.

    פלעג איך אפט פארברענגען

    לאנגע זוניקע פארנאכטען

    איסן שטאט,

    אין דעם ארט

    וואו דער ניעמאן און די וויליע

    זיך צוזאמענזיסן.

    פלעג איך שעה'ן זיצן דארט

    אויפן סאמע לעצטן באנקל

    נאנט צו ביידע טייכן,

    און די גנצע וועלט

    נאך דאמאלסט איז געווען

    ווי א גרויסע ווייטע היים.

    איז דאס ביינגל נאך פאראן?

    הוט זיך אויפגעוועקט א קוואל

    און בילדער שטראלן ארויס

    יארן פון קינדהייט

    היים פון רו,

    אלץ האט מען צעשטערט,

    יעדן זכרון מיט גיפט אנגעפילט

    זייט פארשאלטן!

    ס'איז געווען א הויז

    א הייכע א צוויי שטאקיגע

    מיט א סוכה אבאדעקטע

    מיט גלאזן בונד ארום.

    און דארט האט מען געשפילט

    לייבאלע אברודערל

    חברטעס ון איך.

    איז דער גרויסער ברודער

    העט ווייט אויף א שטעקן

    אין מארק געריטן,

    האט א געלן בלום געבראכט,

    ס'איז געווען א האן.

    האט מען אין אפושקאלע

    אים צו מיטאג אפגעקאכט.

    אברעטל איז א ניימאשין געווען,

    מאן האט קליידער פיל גענייט,

    טאטע-מאמע זיך געשפילט

    און קינדער פיל געזייגט.

    ביזן שפעטן נאכט אריין

    ביז כ' האב קולות זיך פון שכן'ס הוויז דערטראגען

    פראדקע, רבקה, עסן קומט אהיים.

    צוזאמן געווען יארן

    אהויז, א משפחה

    אאלטער בופעט

    בעכער פון דורות,

    מיט אפגעברכענע פיסלאך

    ייחוס בריוו ביז מה'רל

    פון 14 דורות רבנים.

    און אלץ אלץ איז פארזונקען

    אז אפילו דאס טונקעלזילבערנע

    פסחדיקע זאלצמעסטאלע

    איז אין ערגעץ ניט צו געפינען.

    שטורעמט שווארץ א נאכט

    איבער רמת יוחנן

    וויגען זיך צארטע בלומען

    איבער וואונדערליכע פארבען ציטערנדיק

    שפעט און שלאף איז ווייט,

    און היינט נאך ווייטער

    וועקט זיך ווידער אויף דער קוואל

    פון דעם זוניקען אמאל,

    נור אלץ מיט שווידער דורכגעמישט

    האט עס טאקע פאסירט?           

  • מתוך "עמנו וארצנו" – סול רסקין

    מתוך ארצנו ועמנו / שאול רסקין 1946

    …וכך קרה שהאמנות בצורותיה השונות מוצאת לה מקום וביטוי בפינות השונות של החיים בקבוצה. חיה כאן חברה שעובדת ומתנהגת ככול החברות. ולה ילד קטן שאוכל, ישן ולומד עם כל הילדים. ובין העיסוקים השונים הוא בא בריצה לאמו, לספר לה על הקורות במשך היום, ולקבל  לטיפה מידיה הרכות ונשיקה משפתיה. שם החברה דבורה ושם משפחתה בולניק. אך זאת נודע לי רק  לאחר שדפדפתי וקראתי בחוברותיה שהואילה להראות לי. כותבת היא וחורזת שירים בשפת יידיש. כבר מכירים אותה בחוגים הספרותיים מחוץ לקיבוץ. דבורה הקריאה לי פואמה גדולה מוקדשת "לכל האבודים ולכל השרידים". החרוז שלה קל והשפה יפה, פשוטה ומרגשת, אמנות טהורה ועדינה. בקשתי לקבל את החוברות המלאות וגדושות ולנסות להדפיסן ולא אאריך לספר על תכנן.

    היתה לי חוויה עמוקה לפגוש בפרח פיוטי ועדין ששמו דבורה בולניק ,

    אשר חיה בצניעות ובאהבה בתוך העבודה הקשה ודאגות יום יום.

            (תרגם מאידיש: משה זמיר )

     

  • הנה דבורה חזרת – עדה לרנר

    ליד הקבר נאמרו דברי עדה לרנר:

    הנה דבורה חזרת.

    הגעת הביתה לנוח אחרי סערת חייך.

    מלווים אותך חברים אשר עברנו יחד כיברת דרך ארוכה.

    במרוצת הימים, וברבות השנים נשחקנו כולנו במלתעות הזמן.

    ואת, דבורה, בשבתי לעיתים לידך היה נדמה לי, כי חישוקים, חישוקי ברזל עם

    שיניים קטנות, גורסים וטוחנים את חייך, ולא היתה מלת נחמה ועזרה עבורך.

    אבל ידענו גם ימים יפים, ימים של חסד, וכשהיינו מעלות זכרונות היית נסערת מעומס הזכרון ואומרת, מספיק.

    זוכרים את טובך וחוכמתך, את אימרות הכנף שלך, שנאמרו תמיד במקום הנכון, ומעלים את הצחוק בכולנו.

    הכרתי אותך לפני שנים רבות, היית שומרת לילה צעירה, עדיין לא אמא. ואני, אמא דאגנית באה מספר פעמים בגשם ובבוץ לראות את תינוקי. בכמה חום והבנה קיבלת אותי וזאת לא שכחתי לך כל הימים, את החסד אשר עשית עימי, באותם לילות. עד היום כשמשוחחים אודותיך, אומרת תמר, שכה אהבה אותה: "התרשמתי מדבורה כאישה החכמה והמשכילה ביותר".

    ואכן כזאת היית וכך נזכור אותך.

    נכסה אותך ברגבים ובפרחים,

    ונפקוד את קברך.

    עדה לוי.