דוחה מנור (קוטוביץ)

03/03/1911 - 14/06/1980

פרטים אישיים

תאריך לידה: ג' אדר התרע"א

תאריך פטירה: ל' סיון התש"מ

שם האב: צבי קוטוביץ

שם האם: חנה קוטוביץ

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1924

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בנים ובנות: זהר לקח, מיכאל שנל

דוחה מנור
דוחה בת חנה וצבי קטוביץ נולדה בוורשה ב 3.3.1911  בת זקונים אחרי 7 בנים ובנות.
ההורים וילדיהם עלו ארצה בשנת 1924 (עלייה שלישית) והתיישבו בתל אביב. אמה פתחה מסעדה קטנה ואילו אביה לימד ילדים לקרוא בתורה לקראת בר מצווה, הכניס זוגות לחופה ובעיקר עזר למעוטי יכולת.
כשהייתה דוחה בת 12 נפתחה בבית אלפא "חברת הילדים" בניהולו של יהודה רון פולני. חברי בית אלפא ליקטו ילדים בני משפחה מכל הארץ על מנת למלא את החברה. דוחה וחברתה דינה לוי (מלמד) "גויסו" על ידי אחד החברים. הן התלהבו והצטרפו ל"חברת הילדים". אסתרקה קרוא שהיתה בת משפחה של דינה הצטרפה מטבריה. מאז ועד אחרית ימיהן היתה ביניהן קרבה גדולה כמשפחה. מספרים שכל חייהן היו נפגשות בגשם הראשון, ולא משנה באיזו שעה של היממה הוא החל. כל אחת יצאה מביתה ופסעה בשבילים עד נקודת המפגש, ולא חזרו לביתן עד שהיו שטופות גשם.
שלוש שנים התקיימה חברת הילדים בבית אלפא. דוחה נשארה בבית אלפא, שם פגשה את צמד ולאחר שנישאו יצאו לתל אביב. בתל אביב נולדה ביתם זהר.
דוחה היתה "מאוהבת באהבה", כך אמרה זוהר. גברים רבים היו לה בחייה. בשנת 1937 חזרה דוחה לבית אלפא שם פגשה את אברהם שנל שהגיע עם הקבוצה הגרמנית. מיכאל נולד בבית אלפא ובשנת 1940 עברה המשפחה עם עוד כ 120 נפש לרמת יוחנן. כשמיכאל היה בן 3-4 נפרדו הוריו.
דוחה עבדה ב "הזרע" בעת ההקמה. הקימה גן ירק לזרעים. בעיקר עבדה בגן ירקות, בחדר אוכל, בחברת הנוער. בעת עבודתה בחברת הנוער, בהיותה בת 39, לקתה דוחה באירוע מוחי. היתה חצי משותקת ומאד מוגבלת. אז עברה לעבוד בעבודות משרד שונות.
במשך השנים אימצה דוחה אל ביתה ילדים שהובאו להתחנך כילדי חוץ. רבים מהם זכו בביתה להרגשת בית, למקום בו ישנה אוזן קשבת, בסיוע בלימודים ובפינוק. דוחה עסקה במלאכות יד שונות כגון קרמיקה, וצביעת בטיק והיתה בעלת חוש אסטתי מפותח.
טרם זמנה הלכה לעולמה, בת 69 שנים.
יהי זכרה ברוך.
ספרה: זהר לקח, רשמה: מירי פיינשטיין

 

 

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • בראיון לארכיון – דוחה

    דוחה מנור                                                     17.8.78

    נולדתי בורשה ב –3.3.1912 להורי צבי וחנה קוטוביץ.

    הייתי הבת השמינית להורי. ניתן לי השם "דבורה", אשר מעולם לא השתמשו בו. אבי ואבותיו עסקו במסחר. היה איש דתי מאוד, אבל היה ליברלי ומשכיל במדעי הטבע ובמקצועות הומניים וגם אוהב מוזיקה (הוא ניגן על כינור) וכו'.

    אמי הייתה מצאצאי רבנים. אישה עדינה ויפהפייה. אבי היה ציוני ומשום כך הקים בית כנסת והחזיק בו כדי שאפשר יהיה להפגש שם ולשוחח על ציונות.

    בתחילת שנות העשרים נסעו אחי ואחותי לארץ, לקיבוצי השומר הצעיר. בשנת 1923 נסע אבי לתור את הארץ ובשנת 1924 חיסל את עסקיו ונסענו כולנו לארץ ישראל.

    בארץ רצה אבי שנלך למושב, אבל הבנים לא הסכימו וחלק מאתנו הלך לקיבוץ. בשנת 1925 אני ואחותי (סבין) הלכנו לבית-אלפא ל"חברת הילדים".

    אח אחד נסע לאלזס (צרפת) ללמוד חקלאות, אח אחד למד בברלין הנדסת מכונות והתקיים מבית מסחר לספרים עבריים.

    הייתי בחברת הילדים של בית אלפא עד 1928 ויצרנו קבוצה של בוגרי של בוגרי חברת הילדים. מטרת הקבוצה היתה כבוש עבודה במושבות. היינו 17 איש בקבוצה זו והלכנו לעבוד בתל – ליטבינסקי. חפרנו בורות לנטיעת הפרדס ומשם עברה הקבוצה לראשון לציון. הרוב היה מחוסר עבודה. הבנים עבדו קצת אצל האיכרים והבנות – בעבודת בית או שהיו חולות… בראשון לציון היינו בסוף 1928 וראשית 1929. קבלנו את שטח חבורת הפועלות, אשר התחסלה. קבלנו את משתלת הברושים של החבורה.

       בפרוץ מאורעות 1929, מסרנו את המשק למרכז החקלאי וחזרנו לבית-אלפא, לחזק את המשק. היות ובקבוצתנו היו אחדים מתל יוסף, מעין שמר (היו להם קרובים במשקים אלה) חזרה כל קבוצה לקיבוצה. בשנת 1931 פנו אלינו להיכנס כחברים לבית אלפא. מהם היו: אסתר'קה קרוא, דינה מלמד, ישעיהו שוחטוביץ ואני.

       בבית אלפא עבדתי מרבית הזמן ברפת וכמובן בבתי ילדים, ובמחסן הבגדים. בתקופת ההריון (עם זוהר) בשנת 1931, נסעתי מסיבות פרטיות, לתל אביב וחזרתי לבית אלפא כאשר זוהר היתה כבר בת חודש. בשנת 1937 פנו אלי שאכנם לעבוד בהנהלת חשבונות. הנימוק היה: היות ומנהל החשבונות היה אליעזר הכהן והוא גם ריכז הוצ' חברים וכו' ואליו פנו בעניינים פרטיים כספיים, רצו שיהיה עוד מישהו בהנהלת חשבונות שאליו יוכלו לפנות גם לא מפלגתיים או לא חברי מפלגה. עבדתי בהנהלת חשבונות עד בואנו לרמת יוחנן.

       עוד בהיותי בתל אביב, נודע לי מפי שווימר ( היה אז חבר בית אלפא) על הענינים המפלגתיים בבית אלפא ואז החלטתי שיותר לא אצביע בעד השומר הצעיר וסיימתי את קשרי עם תנועה זו.

       בעברי לרמת יוחנן ,בשנת 1940, עבדתי זמן מה בהנהלת חשבונות עם משה קרוגלק (קרוא) ומרדכי שטייף. אבל עבדתי בעיקר בגן ירקות, בחדר אוכל, בחברת נוער. בעבדי בחברת נוער, בשנת 1953, חליתי בשיתוק חלקי והפסקתי לעבוד, כמובן, בעבודות חוץ או בעבודות הדורשות מאמץ כל שהוא.

    מאז עבדתי בעבודות שונות: שיעורי עזר לילדים, הנהלת חשבונות, רישום עבודה, עבודות משרד בלול. זאת עד 1976 ואח"כ ע"י הטלפון במזכירות (עד מאי 1978) ומאז התחלתי לעסוק בבטיק.

    הייתי, כמובן, פעם אחת סדרנית עבודה (1951), הייתי בועדת חברים –.1955. ב – 1958 בועדת חיילים.

    עם הקמת המדינה, בזמן החלפת תעודות הזהות, החלפתי את שמי.

    היות וקראו לי "דוחה" (לא ידועה הסיבה לכך), הסבתי את שמי לדוחה מנור.

     

                                                                 דוחה מנור.

  • פרידה – שרה'לה גינסברג

    ליד הקבר אמרה שרהל'ה גינסברג:

    קשה קצת לכתוב לאחר לכתך מאיתנו, אבל כך דרכו של העולם ואת בדרכך שלך הלכת ואולי אפילו חייכת.

    הכרתיך ערב מחלתך הקשה ומאז ולאורך כל הדרך, היתה בינינו איזו הבנה, איזה מבט עין של ידידות אמת. כל פגישה איתך תמיד השאירה בתוכי הרגשה טובה, ומאד הרשימה אותי היכולת שלך להתגבר על קשיי הגוף ולהפוך את היום יום לשמחה, לחוויה ולעשיה.

    היכולת להשתקם ולקום עם בוקר ולשמוח בנוי, בפרחים, בעציצים ובנוף הנשקף מחדרך החם והנאה. לכן העדפת לעבוד תקופה ארוכה בחדרך, שם יכולת לשלב את כל הדברים יחד – פגישה עם חברים על כוס קפה משובח, עבודה וסביבה נאה. שיחות על כל הנושאים שבעולם, רק לא על כאבים ומחלות. למה לחשוב על אלה כשהעולם והילדים שבתוכו כל כך יפים. ובמיוחד הילדים. חכמותיהם זכרת למן ינקותם. היית קרובה אליהם במיוחד והם הרגישו זאת ואהבוך בשל קירבתך אליהם ואל עולם החי. ובמיוחד לכלבים. הכלב היה נאמן לך ואת לו גם בשעות של מחלה. אם זה פור, כלב הלאסי הנהדר שטיפחת, אחר כך טולי ופייה היפיפיות והזריזות שהיו מתרוצצות סביבך וסביב הטוסטוס. הן היו משמחות כל רגע מחייך בדרכם ובדרכך שלך. כל הילדים ובייחוד נכדייך, ואפילו זכית לנינים, שבודאי יזכרו אותך בסיפורייך הנהדרים, באגדות הארוכות שהיית מובילה אותם לארץ החלומות, לעולם אחר, ורוד ויפה. וכך היית בעצמך, ביחד איתם, שוקעת בעולמות הדמיון והיופי.

    רכשת טייפ כדי שהקשר המילולי הנהדר שלך עם נכדייך, כיום בחו"ל, יהיה חי ויימשך גם ממרחקים. לא רק קשר של כתיבה אלא גם של שמיעה, שהרי הוא קרוב וחי יותר. נכדייך בודאי ימשיכו לשמוע ולהקשיב בדרך זו לך ולחכמתך בסיפורייך הנהדרים.

    לאחרונה נפגשנו שוב עם עשיית הבאטיק, שגם בו מצאת שמחה של עשייה ויופי. עשינו יחד תערוכה מעבודות ידייך ושוב התלהבת ושמחת שהחברים שמחו. עוד הספקנו לעשות למועדון צעירים מנורות מבאטיק, עבודת ידך ושמחנו שתינו שהקשר שלך עם הצעירים נמשך ויימשך. אור חדש נשקף ממנורות אלו, מעשה ידיך, שמחה לדור צעיר שימשיך אחריך.

     

     

  • תעודת זהות

    דבורה (דוחה) מנור

    בת חנה וצבי קוטוביץ

    נולדה בוורשה – פולין

    ג' באדר תרע"א  03.03.1911

    נשואה לאברהם צמד

    אמא לזוהר

    נשואה לאברהם שנל

    אמא למיכאל

    עלתה לארץ בשנת 1924

    עברה מבית אלפא לקבוץ רמת יוחנן בשנת 1940

    נפטרה ל' בסיון תש"ם  14.06.1980

    בת 69 במותה