דינה גלוסקא

דינה גלוסקא  1937 – 2022

בית רמת יוחנן נפרד היום מבת, מאמא,  מסבתא, מחברה, מידידה ומאשה שהלכה איתנו לאורך השנים וכעת מתרחקת בדרכה האחרונה.

דינה נולדה בבית אלפא בשנת 1937, בת שנייה להוריה מחקה וברל בקר.

בשנות חייה הראשונות שרר מתח כבד בקיבוץ והתחולל מאבק על צביונו הפוליטי והחברתי של בית אלפא שבסיומו עברה קבוצת חברים גדולה מבית אלפא לרמת יוחנן. דינה עברה עם אמה ועם אחותה הגדולה, נעה. אביה, ברל בקר, אביר הרועים, בא בעקבותיהם ברגל דרך העמקים כשהוא וחברו יוסף ירון מובילים עדר בן 350 ראשי כבשים ועזים וחונך עם חבריו את ענף הצאן ברמת יוחנן.

דינה הצטרפה לילדי רמת יוחנן וכאן הייתה חלק  מחברת הילדים ומערכת החינוך מן הגיל הרך ועד לבגרות. בשנות נעוריה עברה ללמוד בבית הספר המקצועי של ויצ"ו בחיפה והכשירה עצמה לעבודה מקצועית בתפירה.

בשרותה בצבא שימשה מרכזנית בחיל הקשר שם גם פגשה את יגאל גלוסקא ומיד לאחר תקופת השרות נישאו והקימו את משפחתם אליה נולדו ילדיהם: טליה, ערן וברק.

כל שנות חייה חייתה ברמת יוחנן, תורמת בענפי השרות: מבשלת ומכינה מזון במטבח המשותף, מכינה עם אביה, ברל, את הזבח שהוגש בחגיגות הגז בדיר. מדי שנה, בלילות שלפני ראש השנה וסדר הפסח, הייתה טורחת עם מספר חברות ומכינה במו ידיה דגים לכל החברים. משעברה לעבוד במחסן הבגדים תפרה בגדי עבודה לחברים ותיקנה את אלה שנקרעו או התבלו. הייתה חלק מצוות התופרות שתפרו את תלבושות החגים ורקמה רבים מהקישוטים על חולצות הבנים.

דינה אהבה את חיי השיתוף, ואת ההווי הקיבוצי ובעיקר אהבה מאד את קיבוץ רמת יוחנן. מעולם לא שאפה לחיות מחוצה לו.

בתקופה אחת בחייה יצאה ועבדה על אניית הדיג של "הקיבוץ המאוחד". היא הפליגה בים, ראתה עולם ובישלה לדייגים ממיטב תבשיליה.

אהבה גדולה אהבה את התכנסויות התרבות שהיו חלק משמעותי מהחיים בקיבוץ בערבי שבתות וחגים. ביחוד אהבה את אלו ששרו בהם והכי אהבה את שירי ארץ ישראל הטובה והישנה. הייתה פוצחת בשיר ושרה במלוא גרון. בהופעות בימי העצמאות הייתה חלק מהחבורה שהובילה את השירה בציבור.

ילדיה מספרים שבחודשים האחרונים כשהייתה שרויה בעולמה הצר עקב מחלתה הייתה מוצאת נחמה בהאזנה לשירים שאהבה והם דאגו שיושמעו לה ככל שאפשר.

ידי הזהב של דינה הפליאו עשות: לתפור, לסרוג ולרקום. דינה רקמה מפות וכריות, סרגה סודרים והכינה וילונות בחוט ומסרגה, והם פיארו את ביתה ואת בתי בני משפחתה.

דינה לא ויתרה על הטיולים הקיבוציים ברחבי הארץ. אהבה את השותפות החברתית ואת החוויות שזומנו לה. התלהבה מכל יציאה לטיול. וכך גם משנפתחו האפשרויות לטיולים בחו"ל.

בשנות חייה האחרונות חלתה במחלה חשוכת מרפא שבעטיה חדלה לתפקד באורח עצמאי ונעזרה ב   Rose שליותה אותה בכל עיסוקיה. עד אחרוני ימיה לא חדלה לבקר במועדון "דורות" שם פגשה ידידים וידידות והשתלבה בפעילויות.

אנחנו מלוים בצער את דינה למנוחתה האחרונה, ומשתתפים באבלם של אחיותיה נעה תמרי ורעיה רימון, וילדיה: טליה, ערן וברק ובצערם של המטפלת המסורה, Rose, כל הנכדים ושאר בני המשפחה והידידים.

יהי זכרה ברוך.

"דינה שלנו" – רעיה רימון – האחות הצעירה.

דינדינה, כך קרא לה אבא ברלה בקר.

משנים החלק החזק בך היה הלב, עד אותה העת שחשת – זהו זה! נדם.

דינה צעירה מנועה האחות הגדולה בשנה וחודש ובוגרת מרעיה הקטנה ב 7 שנים.

בילדותינו, היה לך, דינה, תחביב לא חביב – להציק לאחות הקטנה, ככה סתם…

ההורים בחדר האוכל, לילדים אסור להיכנס, נשארים לבד בבית. נו, הזדמנות פז "לאכול" את הקטנה…

מאחורי חלון חדר ההורים השמעת, דינה, קולות של חתולים בידיעה ברורה שאני מפחדת מהם. לא עזרו זעקות הבכי של הקטנה, את בשלך – נהנית וצוחקת.

או – – – לרעיה 5 סוכריות ששומרת בקופסא כבר כמה שבועות. "צנע" … מצרך נדיר, שישאר… ואת החכמולוגית אומרת לרעיה: "הסוכריות שלך כבר המון זמן, הן מקולקלות, תני לי אותן". הפתיה הקטנה נותנות ואת מכניסה את כולן לתוך הפה, לועסת ומתבדרת מההצלחה.

או – – – מי יתן לאמא איזו יד בהליכה לבית הילדים לשנת הלילה…

את, דינה, תולעת ספרים, גומעת אלפים. עד לפני כשנתיים. תורשה מבורכת מאמא שלנו לה קראת "מָגָה".

איך היו הימים שלפני החגים כששתינו בביתך מבשלות געפילטע למשפחותינו. את ראש הדג לקחת לעצמך ומצצת וליקקת להנאתך – בכיף. את, דינה ושושקה, שתיבדל לחיים ארוכים לפני פסח ממלאות סירי ענק במטבח בבישול כדורי דג. נכנסות עמוק אל תוך הלילה ומייצרות מטעם נפלא, ואז קוראות לנו המשפחות לליקוק של הנאה.

מה לך דינה ולכדורגל? ובכל זאת אוהדת מושבעת של "מכבי" חיפה. לא מפקששת שום משחק בטלוויזיה.

סיפרת לי שבשנה האחרונה נשמעים בביתך כל הזמן שירי ארץ ישראל, ישנים, כחדש, ואת מתמוגגת ומצטרפת בשירה אדירה, ללא "זיופים". מגיל צעיר אהבת לשיר, אם זה מסביב למדורה, או אחרי ליל הסדר ובכל עת.

וילונות יפייפיים, רקמת ידיך תלויים לתפארה בביתי. עבודת נמלים… כן, זו את. רקמת עטיפות לכריות מקשטת בתים רבים! לא פשוט, מלאכת מחשבת.

טליושקה, ערנצ'וק, וברקוש – אמא תמיד חלק מאיתנו. גם בלכתה נשארים תמונות, וזכרונות. התנחמו בהם.

דינה שלנו כעת תמו הסבל והמכאובים.

נוחי בשלווה ומרגוע.

אחותך הקטנה – רעיה רימון.

דינה,

זוכרת אני את המפגש הראשון שלנו, חיכית לי בסלון שלך.

הסקרנות שלך להכיר את שהיא החברה של בנך היקר, ברק.

זוכרת את מבט עיניך הירוקות הזוהרות, המבט המקבל, העוטף. ואת השקט שעטפת אותי במבטך כאילו אומר: ברוכה הבאה לשבט גלוסקא.

היינו ככפפה ליד, בעליות ובמורדות. היית שגרירה של שלום , תמיד בנועם ובדפלומטיות.

נפש צעירה בגוף הולך ומזדקן, וצחוקך המתגלגל.

סקרנית, הרפתקנית, עם הרבה רוח צעירה.

לכל מלה – שיר תואם. אהבת לשיר, לפתור תשבצים, לרקום תחרה ולרקום חלומות של טיולים מסביב לעולם.

ברוחך היית אמנית והשקט והסיפוק שהאומנות החזירה לך הייתה ניכרת.

אומרים שהאומנים מביאים את התקווה לעולם הזה.

היום ישנה אחת פחות.

אומנות הרקמה הביאה את התקווה לנפשך שביקשה שקט, חופש ואושר. היא מלאה אותך והייתה לך כעמוד שדרה יציב ואיתן בעליות ובמורדות.

גילית את החופש וההרפתקנות ויצאת למסעות ולטיולים ברחבי העולם, ספגת את כל הטוב שהעולם מציע, וחזרת, בכל פעם, כל כך מאושרת.

היית לי חמות נהדרת, אמא טובה וסבתא גאה בנכדיה.

אהבת והיית נאהבת.

היי שלום ונוחי על משכבך בשלום. אהבתיך עד מאד.