דליה יבור

דליה יבור  – יורם

דליה לא הסכימה להתראיין ולספר קורות חייה. העלאת זיכרונות ילדותה,הביאו אותה למחוזות בהם לא רצתה להיזכר.

דליה נולדה במושב "גני עם" ללאה ואברהם פרידלין. כאשר הייתה בת ארבע נפרדו ההורים ועזבו את המושב, כל אחד פנה לדרכו. לאה, אמה של דליה, עברה איתה לגבעת השלושה, כעובדת במעון לילדים ודליה הוכנסה למעון, שהיה גם מוסד חינוכי לילדי חוץ. בגיל עשר העביר אותה אברהם, אביה, לרמת יוחנן, שם הייתה תמר, אחותה של דליה, בהכשרה צעירה. בין תמר האחות המבוגרת מדליה ב 8 שנים ובין דליה, לא נוצר כל קשר בתקופה הזו, בשל הבדל הגילים. דליה הוכנסה לבית הילדים, ללא כל משפחה מאמצת ובשעות אחר הצהרים , כאשר הילדים הלכו לבתי ההורים, הייתה מצטרפת לחווה רייזנר או לרותי מלמד והולכת אתן לבית הוריהן. לדבריה, שני דברים הצילו אותה: האחד שהיה זה הקבוץ של פעם, בו השותפות והאחריות היו חזקים והשני שהייתה יפה ונעימה והילדים רצו את חברתה. למרות שלא אומצה, לא זכור לה שסבלה בדידות וכל חייה ידעה להעריך את מה שהקבוץ נתן לה.

דליה התגייסה לצבא. היתה זאת תקופה קשה עבורה. לא התאימה  לה המסגרת הצבאית. היא שובצה לגדנ"ע ואחרי בקשות עברה לנח"ל ונשלחה להיאחזות מגל. דליה לא נהנתה מתפקידה כפקידה הפלוגתית בהיאחזות ותקופת השירות התקצרה, בשל נישואין לדודיק אלון. נולדו הבנות איילת ועפרה. דליה מטפלת בבנות, אוהבת אותן ודואגת להן עד כדי חרדה.  חיי הנישואין עם דודיק לא עלו יפה והם נפרדו. בצומת זה הצטלבו דרכנו. היה זה לפני 44  שנים. שנים של אהבה, הזדהות ושותפות בכל.

דליה עבדה בכל ענפי השירות בקבוץ: במטבח, במכבסה ובבתי הילדים, מהן 25 שנים בגן הילדים. את העבודה בגן אהבה בכל ליבה. שם היא הרגישה , שהיא נותנת ומקבלת. הקשר שלה עם הילדים, היה מושא לקנאה. הקשר גם התבטא באהבת ספרי ילדים. כל ספר ילדים איכותי, ורק איכותי, היה בשבילה אושר והכוננית שלנו התמלאה עד אפס מקום בספרי ילדים. בשנותיה האחרונות החלה לחלק ספרים אלה ושמחה שיהיה מי שייהנה מספרים איכותיים. לאחר מספר שנות עבודה בגן , הרגישה שהיא רוצה להשתלם ויצאה לשנת לימודים באורנים וחזרה עם מטען של חידושים, ביניהם חצר הגרוטאות , שעד היום הוא חלק מסביבת גן הילדים.

לדליה היה טעם משובח והוא בא לידי ביטוי בבית ובסביבתו . כשרונה המיוחד התבטא במלאכת  יד. כל מה שיצרה, היה מלאכת מחשבת:  שמיכות אמנותיות, רקמות ותפירות. לבנות ולנכדים הייתה תופרת ומייעצת בקניות. תחפושות שתפרה היו מהמפורסמות. את טעמה המשובח כל המשפחה הכירה, ואת עבודותיה הנפלאות אהבו כולם. כשרון האפייה של דליה, היה שם דבר.  המשפחה והחברים אהבו את העוגות של דליה. קראו להן "העוגות של דליה" וכל מי שטעם מהן, זכר את טעמן. אהבה רבה הייתה לדליה לגינה, לגדול פרחים ובפרט פרחי הבר, שאותם הכירה בשמותיהם. היא שמחה על  ניצן שהציץ, ופרח שבקע. בעיקר אהבה את הצבעונים, אותם נסענו לחפש בטבע. יכולה הייתה לשבת שעות ולהתבונן בהם. דליה התעניינה בפוליטיקה, קריאת עיתון "הארץ" על כל עמודיו, היה חלק מסדר יומה. מאד שמחה והתרגשה שאבי גבאי נבחר לאחרונה ליו"ר מפלגת העבודה.

דליה ידעה להתבונן באנשים להרגיש אותם. עוד טרם היו רכבים פרטיים והנסיעה מחוץ לקבוץ הייתה בתחבורה ציבורית, הייתה חוזרת עם חוויות, ממגע שהיה לה עם אנשים שפגשה באוטובוס ובעיקר עם אנשים פשוטים, בהם התעניינה במיוחד. חשוב היה לה לעזור והדגישה שהיא רוצה רק מתן בסתר, שלא יודו לה על כך. במשך מספר שנים היא העניקה בסתר, סכום כסף חודשי, לילדה מחוץ לקבוץ, על מנת שתוכל להשתתף בחוג לספורט למצוינים, כי הוריה התקשו לשלם עבורה.

מספר שנים לאחר נישואינו,העלתה דליה את רעיון האומנה. היא אמרה: יש לי עוד חום בלב ואני רוצה להעניק אותו".וכך הבאנו את שירלי שלנו.                            למרות שדליה לא הייתה פעילה, היא שיתפה פעולה. יחד יצרנו קשר חם עם כל בני המשפחה המורחבת. דליה אהבה את המשפחה הקרובה, אך התקשתה לשמור על קשר עם בני הדודים שלה, משום שהקשר אתם הזכיר לה את תקופת ילדותה, והיא לא אהבה להיזכר בה.  את הבנות איילת ועפרה אהבה  בכל ליבה ותמיד ציינה בגאווה את יושרן ואופיין המיוחד. היא קשרה קשר עם כל הנכדים ובמיוחד עם  הנכדות גליה, דפנה, נופר, יובל, עפרי ומשי .

תודה לך דליה, על שנות חיינו המשותפות ועל כל מה שחווינו יחד. דליה יקרה שלי, זכיתי באהבה גדולה. אני נפרד ממך ויודע שתלווי אותי כל הזמן עד שניפגש.

תודה רבה מכל הלב, לכל עובדות ועובדי חמדת אבות. לא אמנה בשמות, כי כולכם ראויים לתודה, על רצונכם להעניק ולהקל על דליה ועלינו ברגעים קשים. פעמים רבות היא שבחה את טיפולכם המסור.