פגישות עם עזריאלי –מילות פרידה וזכרונות
שלומי אשר קבוץ געתון
בהיסוס רב אני מנסה להוסיף לתמונה השלמה שלפניכם ואיתכם על האדם, החבר, השותף למעשה – היצירה המתמשכת עשרות בשנים.
זר אני ומרוחק מביתכם ופגישותי עם עזריאלי היו בשבילי הצד של הענף שהוא הלך בו הרבה הרבה שנים. לכן מפחד אני שלא אוסיף לכם דבר שלא ידעתם ואולי תמונתו של עזריאלי מקוטעת מאוד וחלקית מאוד ולכן גם לא משתבצת במוסיקה שלפניכם. בכל זאת סלחו נא לי, כי הרגשתי צורך וחובה להגיד ולספר על עזריאלי כפי שאני פגשתיו.
בשנות החמישים הראשונות, כעובד לול בקבוץ צעיר, באתי אליו לראשונה לקבל עצות והדרכה בהקמת הענף בביתי. תנאי התחבורה הקשים הביאו אותי לרמת-יוחנן בשעות לפנות ערב. לא הכרתיו קודם, ולכן ממש הופתעתי מלבביותו מהרגע הראשון שהגעתי לחדרו. הוא חקר אותי על דרכי בענף בשנתיים שלוש שהייתי בארץ ובקבוץ, והשיחה נמשכה לתוך הלילה. בשפה קלה, קצת בהומור וקצת בסובלנות של מורה לתלמיד, ניסה להקנות לי אלף-בית של הענף ואת העיקר שהוא חידש עבורי שלא מספיק להיות בעל מקצוע יבש וסגור בלול – אלא יש להבין שבענף הזה הצלחתך והצלחת הלול במשק הבודד תלויים ביחסי גומלין בין יתר המשקים – במוסר הענף, ובתמרון מתמיד בין גורמים ציבוריים שונים.
שנים עברו והתלמוד שלמדתי מפיו באותו לילה לא הרפה ממני והיה לקו מנחה ראשוני בשנות השבעים בצעדי במסגרת מילואות בהקמת ההתארגנות לענף הלול.
שנים לא נפגשנו- רק במסגרת הממסד נתקלנו לרוב בויכוחים שהיו חריפים, אבל תמיד למען העניין ולא נהפכו לאישיים. על דעותיו לחם- לפעמים מעל לדרוש ומעל למקובל ולרוב בזעם ובכעס, וכשהצליח- זרחו פניו, התרכך, נימת דיבורו נעשתה שלווה ולא ניכרה בו הסערה שחלפה לפני רגעים. אבל הרבה פעמים נשאר קודר ואז- הס מלהתקל בו! זמן ארוך לא סלח, לא ויתר ופעמים אין ספור חזר לטיעוניו עד עייפה! וכשהזמן הוכיח צדקתו – הסתובב במוסדות כנביא-זעם ומוכיח ואוי למתנגדיו – וגם כך נפגשנו.
היה איש החידושים, הפיתוח, ההתקדמות בענף. אינני יודע איך זה השתקף בביתו.
ושוב פגישה אישית שלי, בשנות ה-50 הופץ בעולם הידע שמקורו ביפן – על מיון אפרוחים בני יום לפי המין. נדמה לי שעזריאלי היה הראשון שהתחיל לעשות נפשות לנושא ואחרי "ריבים" וויכוחים רבים התייצב לנושא א. תאומים ז"ל שהביא השיטה ארצה. הייתי בין הראשונים מהתנועה הקיבוצית שעזריאלי גייס ללמוד השיטה והוא היה גם הלולן הראשון באזורנו שהסכים להיות שפן- הנסיון לעבודתי כממיין. כמה שהוא רטן על הסיכונים שבטעויות שלי – והיו טעויות כמובן. אבל לילות רבים ביליתי במחיצתו במדגריה כשהוא אישית עובד לידי במלאכת ההגשה וסידור האפרוחים.
ושוב עברו שנים ללא מפגש אישי… בשנות השישים האחרונות, אחרי מלחמת ששת הימים והמשבר הבריאותי הגדול בענף שהיה קשור איך שהוא במלחמה הזאת, התחלנו במילואות לחשוב על ארגון מחדש של הענף לפי שיטות מתקדמות בעולם, בשיטת האינטגרציה הגאוגרפית. מבלי להיכנס לפרטים אני רוצה לציין שהמחשבה עצמה גרמה לויכוחים קשים ועמוקים באזור וגם בכל הארץ, ברחבי הענף על מוסדותיו התנועתיים, התישבותיים וגם ממשלתיים! נראה היה שלא ניתן להתגבר על חשדות, פחדים והתחשבנות קיצרת-טווח שליוו את התכנית של מילואות בקרב הלולנים והעסקנים הקיבוציים שבמפעלים ובתפקידים. עזריאלי היה בין הראשונים שהתנגד – ידעתי את האיש וידעתי שאם אצליח להבהיר לו הבהר היטב את החיוב שברעיון לזמן ארוך – הוא לא יחוס על כבודו. ובניגוד לכמה עסקנים שבקרבנו- הוא יתייצב לימיני ויתמוך בענין באותו להט שכעת הוא מתנגד לו— וכך היה! הצלחתי לשכנעו לשבת איתי ולשמוע הנושא על פרטיו המדויקים: לא יאומן! 16 שעות ישבנו בחדר קטן במילואות – בגבור עצבנותו משך סיגריה ממני – וזה היה הסימן שהוא מייסר עצמו ושוקל תוך סערת הויכוח את הנימוקים בעד- ונגד. כעס ושמחה התחלפו על פניו ולא אשכח את היום הארוך הזה לעולם. כשקמנו אחרי יום מעמיק וגדוש זה- הבאתי אותו הביתה ובדרך הזמנתיו אלי. ובשיחה חופשית פנה אלי פתאום ואמר: החזרת לי חוב ישן! זוכר אתה את הלילה שבילינו אצלי במשק ושמעת מפי על הענף הזה? ובכן, כעת אני מקבל ממך את תוכניותיך. אינך חייב לי יותר! למחרת חתם ראשון באזור על המסמך שהיה היסוד לארגון מחדש והתפתחות בלולי האזור.
עברו כמה חודשים. התוכניות במילואות ובלולי האזור התחילו להתבצע והעבודה הארגונית-מקצועית היתה רבה ומגוונת. אנחנו בקשנו איש- מקצוע, איש ציבור מהימן על פלגים וחוגים שונים בענף ובמוסדות הארציים וכך ביקשתי שוב את עזריאלי שיבוא וייתן יד לעשיה האזורית.
אולי היו גם סיבות חברתיות בבית – אבל נדמה לי שנטה למסור המושכות לדור הצעיר וכך הגיע לבקשתי, למילואות, ואנו נצמדנו יחד לעבודה משותפת שנמשכה שנים רבות. מעולם לא עבדתי עם איש אחד שהריב המתמיד כמעט והמלחמות הנרגשות לענין הציבורי התמזגו כה עמוק בידידות ובהוקרה אמיתית שחשתי כלפיו ואני משוכנע שכך גם היה אצלו. לא אשכח לעולם – – בוקר.. ריב מתגלגל בינינו.. ופתאום עזריאלי מתכופף מתחת לכסא, מושיט לי צרור פרחים : קח לאישתך, הרי אתה גולם, לא מבין פרח מה יפה הוא! אבל אשתך – אני יודע שאוהבת היא פרחים! והריב נפסק, הפנים מחיכות והעבודה נמשכת…
בעבודתו במילואות היה לו מגע מתמיד עם ציבור- הלולנים ובדרך-כלל המגעים האלה היו מלווים במתיחות: הלולן והמשק הבודד עמדו מול הצורך הציבורי ולא תמיד הבינו זאת החברים. יום-יום נאבק עזריאלי על הצדק החברתי, על החלוקה האמיתית של העול הציבורי, ושמר על טוהר-המידות. לא היה אדם בקירבנו שלא העריך תכונה זו.
ידידי ומורי עזריאלי! הבטחנו שמי שיזכה יחייך על קבר חברו!
אני מלווה אותך בחיוך עצוב!
