הלה טמבור
הלה נולדה בעיר בוריסלב, בפלך לבוב שבגליציה המזרחית, במשפחה בת שמונה אחים ואחיות. אביה, יהודי מסורתי, עסק במסחר ואמה עזרה על ידו כאשת מסחר וכעקרת בית. האם, חיה, נפטרה ב-1932. עד פרוץ מלחה"ע השניה הספיקה הלה לסיים את בית הספר התיכון.
ב-1941 נכנסו הגרמנים והאוקראינים לבוריסלב ופרעו ביהודים: רצחו נשים, ילדים וזקנים וביניהם את אביה, אליעזר. שלושה אחים ואחות נרצחו בידי הנאצים עם עוד חמישה עשר מבני המשפחה הענפה: האח הבכור זושא, אשתו ושלושת ילדיהם, האח יוסל, אשתו ושני בניהם, האח עמנואל ואשתו שנספו בגטו בוריסלב, האחות בריינע ותינוקה.
גם עבור הלה היו שנות המלחמה שנים למודות סבל. היא ברחה לרוסיה, הגיעה עד טשקנט ועבדה בתעשיית מטוסים. מוראות השואה ואובדנם קרוביה ואהוביה השאירו חותם עמוק בנפשה של הלה ועד יומה האחרון התמודדה עם המשקעים הכואבים.
מבין שמונת האחים שרדו הלה, אחותה דבורה, שעלתה לישראל והאח הרמן שלאחר גלגולים השתקע בארה"ב.
ב-1946, בתום המלחמה חזרה לעיירת הולדתה לחפש שרידים ממשפחתה. בשלזיה פגשה את פנחס, שם נשאו ונולדו להם שני ילדיהם: יהודית וחנן.
ב-1957 עלתה המשפחה ארצה והתגוררה בקיבוץ מסדה. כעבור שנה עברו לרמת יוחנן. כאן עסק פנחס בסיוד, צבעות וחצרנות בתי ילדים, הלה עבדה במטבח ואילו ילדיהם השתלבו בחברת הילדים.
בזקנתו חלה פנחס ועבר ל"חמדת אבות". הלה, שרצתה להקל עליו את המעבר וכן להמשיך ולטפל בו כשם שנהגה עד אז, עברה מתוך בחירה להתגורר יחד איתו בדיור המוגן. כך נמשכו חייהם המשותפים של בני הזוג בחדרם ב"חמדת אבות", עד אשר הלך פנחס לעולמו. הלה נותרה בבדידותה ובבריאותה המתערערת כשהיא מוקפת בבני המשפחה, ילדיה ושבעת נכדיה, שסעדו אותה עד יומה האחרון.
בת 85 במותה.
