גלגולו של מעיל
"כאן המעשה נפתח-
לא בגדי לבן וצח.
מעשה במעיל של חורף
בעל סדק צר מעורף"
(קדיה מולודבסקי,עברית: נתן אלתרמן).
בשבוע שעבר הגיע משלוח מיוחדבמינו מנורית כהן, בת רמת יוחנן, המתגוררת מזה שנים בלוס אנג'לס. לפני חמישים שנה,ליום נישואיה ברמת יוחנן, זכתה נורית במעיל פרווה מעשה ידיה של הנקה בן פורתז"ל "אשת החיל" המיתולוגית.
המעיל העשוי מתוצרת מקומית:פרוות עזים, טלאים וארנבים, מעובד, תפור ומעוצב על ידי הנקה נשלח לארכיון לשםשמירה וזכרון לדורות…
הלכנו אל הכתובים ומצאנו בסיפוריהשל הנקה את ראשית עיסוקה בעיבוד פרוות וכך כתבה:
"בשנת 1933 בקרתי עםשרקה ילדתי את בני משפחתי בפולין. שם ביליתי חודשיים מנותקת מן העולם. כאן הרחקאני רווה נחת מן האויר הצח ומימיו הטהורים של הדנייסטר ומן הטיולים ביערות ובטיפוסעל ההרים…
אני לא שכחתי את העורותהנהדרים ההולכים לאיבוד אצלנו (בבית אלפא) ועל כן עשיתי מאמצים ללמוד את מלאכת עיבוד העורות…
מלאכת עיבוד העורות הינו סודמקצועי, והבורסקאי כאן הוא במקרה יהודי דווקא. לרצוני ללמוד התייחס בחשדנות…אולם, אחרי שידולים ושכנועים רבים– הרי אני נוסעת בקרוב – הסכים. הבטחתי לשלם לומיד כאשר אקבל את הכסף מועדת החברים בבית אלפא. אולם כסף לא מגיע, ולהפתעתיהמייסטר שלי לא מסרב וממשיך ללמד אותי. ראוי לציין שאת התורה שאת תורת הבורסקאות שאניקיבלתי במשך ארבעה שבועות מסר למתלמד שלו במשך שלוש שנים… "
"בשובי לביתאלפא אני מנסה את מזלי בעיבוד העורות. מעולם לא למדתי
גזרה, אבל במהרה יצא לימוניטין בעשיית פרוות. החברות הופיעו בערב בפרוות בסגנון פולני קדום היות ואניבמקום לרקום ציפיתי אותן במין לבד צבעוני.
יותר מאוחר, ברמת יוחנן,עיבדתי גם עורות גדיים, היה זה ממש תאווה לעיניים, כל שלל הצבעים מלבן גלי ומקורזללבז' חום ובריק. מאפור מנומר ועד לשחור המעורבבים האחד בשני.
הדבר יכול היה לההפך לנכסלאומי, לו היה לזה המשך. יצאה גזרה מגבוה לשחוט את כל העזים ואנו לדאבון ליביהיינו הראשונים שמלאנו אחר ציווי זה".
על האופנה המקומית של מעיליהפרווה של הנקה, סיפרה גם שולמית רון-פולני ז"ל, ודבריה מובאים בספרו שלצביקה קרניאל ז"ל "ימי בראשית":
"היה זמן שפרוות כבשיםשעשתה אותם הנקה היו שיא המודה והאלגנציה בקיבוץ- גם אני זכיתי לקבל פרווה כזאת.יום אחד נסעתי בה לירושלים לסדר עניין בלשכה לעליית הנוער. הנס בייט המנוח, מזכירהשל הגברת סולד שלו נזקקתי, היה צריך להיפגש עם איזה מי שהוא מחוץ לארץ במלון"המלך דוד" ולא היה לו זמן לקבלני בלשכתו. על כן הזמין אותי להתלוותאליו ו"נדבר בדרך" אמר. לכשהגענו למלון הזמנני להכנס איתו. "איךאבוא לשם בלוש הזה?", שאלתיו, "פרוות כבשים זה לא בשביל מלון כזה"."אין דבר", אמר לי, "את אלגנטית מאוד", צחק. בכל זאת לא העזתילהכנס לאולם וחיכיתי לו ב"פואייה" והנה נגשת אלי גברת אנגליה מהודרתו"סליחה", היא פונה אלי, "תגידי לי בבקשה איפה אפשר להשיג פרווהיפה כזאת?".
הפרווה הזאת היתה אחר-כךהמתנה המיוחדת, היקרה ביותר, שבתי בקשה לחתונתה".
תודה לנורית ששלחה לנו אתהפריט היפהפה וזיכתה אותנו בהזדמנות להעלות מן הנשכחות את דמותה המרתקת והצבעוניתשל הנקה בן פורת.
המזדמנים אל פתח הארכיוןמוזמנים לשזוף עיניהם.
"חמישים שנה- והמעילכאילו
עוד יותר יפה אפילו"
(ע"פ קדיה מולודבסקי, עברית: נתן אלתרמן).
לקטה וערכה: מירי פיינשטיין.
8.1.06
תגובתה של רותםשטרנברג – אופיר (בתה של שרקה, נכדתה של הנקה) למקרא הסיפור בברמה:
הי שרל'ה מהשלומך/כם? סיימתי כרגע לקרוא את דבריה המרגשים (בעבורי בכל אופן) של מירי על סבתאהנקה ו"גלגולו של מעיל" אני רוצה לבקש אותך להעביר למירי את תודתי. אנימיד עולה "לבוידם" להוריד משם את "פרוות ציוץ הציפורים" שסבתאעשתה בזמנו ליפתח. קראנו כך לפרווה, כי סבתא ספרה שרצתה להכינהלקראת יום הולדתו, עבדה ועבדה וכשסיימה שמעה את ציוץ הציפורים והבינהשנהיה כבר בוקר. עוד היום היא תעבור לאורי (הבן של שיר בצרוף דבריה של מירי.אכן גלגולו של מעיל. שוב תודה רבה למירי.
ושוב תודה לך על המשלוח העקבי (להוציא תקופת היובש שירמי הבנתי בדיעבד, הרגישמחויבות לגזור עלינו) של הברמה. הראייה כמה זה חשוב. להתראות וד"שלכולם.
רותם שטרנברג וכולנופה ביבול.6.1.2006