הנקה (חנה) בן פורת

10/07/1901 - 03/08/1983

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ג תמוז התרס"א

תאריך פטירה: כ"ד אב התשמ"ג

שם האב: פנחס

שם האם: דבורה

ארץ לידה: גליציה

שנת עליה: 1924

מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יוסף בן פורת

אחים ואחיות: זיידמן הניה

נכדים ונכדות: אופיר יפתח

חנה (חנקה) בן פורת

בת דבורה ופנחס זיידמן

 חנה (הנקה) נולדה בכפר בגליציה ע"י העיר טרנופול. האב היה חוכר משק חקלאי, אשר אבד במלחמת העולם הראשונה. הילדות עברה בכפר, בבית יהודי מסורתי. האב היה חסיד ה"רבי" מצורטקוב.

בשנותיה הראשונות למדה בבי"ס פולני ואח"כ למדה בבי"ס תיכון עברי בעיר לבוב. הנקה היתה עדה לפרעות ביהודים מצד הפולנים. בגמר מלחמת העולם הראשונה, היא הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר".

בשנת 1921, אחרי מות האב, נסעה לגרמניה ולמדה שם חקלאות. בשנת 1924 חזרה ללבוב. היא עלתה ארצה לקב' בית אלפא. אחרי שנה הלכה ללמד בבית ספר החקלאי לצעירות בנהלל. בשובה לקיבוץ עבדה בכרם, בדיר ובמטבח.

הקימה משפחה עם יוסף בן פורת מראשוני בית אלפא. שם נולדו ילדיה: שרקה, יהודית וגבריאל.

בשנת 1940, בפילוג הגדול עברה עם כל משפחתה לרמת יוחנן. כאן המשיכה בכרם בדיר ובמטבח. היא התמחתה בעיבוד עורות של צאן ותפירת אפודות מפרוות כבשים לחברים. עבדה במטבח והכינה מטעמים לחברי הקיבוץ מכל שהשיגו ידיה. היתה חברה בועדת חנוך וערה ופעילה בעניני חברה ומשק.

בשנותיה האחרונות, עת היתה חולה, עסקה כתחביב בעשיית בובות מבד אריג ואריגת מפות ושטיחים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • מזכרונות הילדות – הנקה

      מזיכרונות הילדות

    היה זה במילנו, באוקראינה של היום, באחוזה חכורה בידי הורי לפני כ – 63 שנים.

    ביתנו הומה קרובים לרוב, אשר באו מקרוב ומרחוק להינפש בימי הקיץ. למרות הטרדה הכרוכה בכך, אמא אף פעם לא סירבה לקבלם. הן משפחה יהודית יחידה במקום היינו, ומלבד איכרים לא הייתה לנו במשך השנה חברה אחרת. הצהלה היתה גדולה – ומה עוד שהפעם הוחלט לצאת ליער הקרוב ללקט תות שדה. כולם מיהרו לסיים את ארוחת הארבע ומצוידים מי בכד חרס ומי בשקית יצאו לדרך. החבורה העליזה לא שמה לב שאמא נשארה לבדה ואני איתה. עליה היה לסלק את כל הכבודה מהשולחן הערוך כל טוב, לזאת כבר ארבו חתולים וכלבים מכל צד. הרגשתי שלאמא חורה, שלא נמצא אף אחד שיבין – שגם היא מעונינת בטיול הזה. סוף, סוף יצאנו גם אנחנו.

    השעה כבר בין הערביים. השמים כוסו בכל גווני האודם שהתחלפו מדי רגע, מעיין מפעפע חרישית בצידה של הדרך, הצפרדעים מקרקרות. כל זה  הישרה עלי אוירה של קדושה ממש ועונג בלי גבול.

    שתינו צועדות בקצב קדימה והנה באופק מסתמנות כבר דמויות החוזרים עמוסים כדים עם תות ריחני, מתעכבים על יד האגם וסופגים מלוא החזה מן הטוב והיופי שהעניק הבורא.

    ברגע זה נשמע קולה של אמא:" רוזיה, הראי לי את השקית שלך".

    אחרי שהוגשה לה, אמא בתנועה אלגנטית זורקת אותה אל האגם. בדמדומי היום ראיתי איך היא צפה על פני המים.

    האמנם כזאת תעשה אמא?, אמא זאת שהיתה בשבילי סמל של שלמות  וצדק? העולם חשך בקרבי, ועת שהחברה שמחים וצוהלים עוברים את השער הגדול, אני אבלה חוזרת  הביתה. כי אבד האמון שרחשתי לאמא עד כה.

    במשך שנים, עשרות בשנים, לא הזכרתי את המקרה הזה. רק כאן, ברמת יוחנן, עת העלינו זיכרונות מימים ההם, הוברר לי שרק להקניט חשק לבה באחותה זו אותה אהבה, אגב, יותר מכולם.

    התות הוגש לה בצורת ריבה בשעת הפרידה כי הצרור אותו זרקה היה ריק, ואני בגלל החשיכה לא הבחנתי בכך.

                                                        חנה בן – פורת 

  • גלגולו של מעיל

    גלגולו של מעיל

     

    "כאן המעשה נפתח-

    לא בגדי לבן וצח.

    מעשה במעיל של חורף

    בעל סדק צר מעורף"

    (קדיה מולודבסקי,עברית: נתן אלתרמן).

     

    בשבוע שעבר הגיע משלוח מיוחדבמינו מנורית כהן, בת רמת יוחנן, המתגוררת מזה שנים בלוס אנג'לס. לפני חמישים שנה,ליום נישואיה ברמת יוחנן, זכתה נורית במעיל פרווה מעשה ידיה של הנקה בן פורתז"ל "אשת החיל" המיתולוגית.

    המעיל העשוי מתוצרת מקומית:פרוות עזים, טלאים וארנבים, מעובד, תפור ומעוצב על ידי הנקה נשלח לארכיון לשםשמירה וזכרון לדורות…

    הלכנו אל הכתובים ומצאנו בסיפוריהשל הנקה את ראשית עיסוקה בעיבוד פרוות וכך כתבה:

    "בשנת 1933 בקרתי עםשרקה ילדתי את בני משפחתי בפולין. שם ביליתי חודשיים מנותקת מן העולם. כאן הרחקאני רווה נחת מן האויר הצח ומימיו הטהורים של הדנייסטר ומן הטיולים ביערות ובטיפוסעל ההרים…

    אני לא שכחתי את העורותהנהדרים ההולכים לאיבוד אצלנו (בבית אלפא) ועל כן עשיתי מאמצים ללמוד את מלאכת עיבוד העורות…

    מלאכת עיבוד העורות הינו סודמקצועי, והבורסקאי כאן הוא במקרה יהודי דווקא. לרצוני ללמוד התייחס בחשדנות…אולם, אחרי שידולים ושכנועים רבים– הרי אני נוסעת בקרוב – הסכים. הבטחתי לשלם לומיד כאשר אקבל את הכסף מועדת החברים בבית אלפא. אולם כסף לא מגיע, ולהפתעתיהמייסטר שלי לא מסרב וממשיך ללמד אותי. ראוי לציין שאת התורה שאת תורת הבורסקאות שאניקיבלתי במשך ארבעה שבועות מסר למתלמד שלו במשך שלוש שנים… "

    "בשובי לביתאלפא אני מנסה את מזלי בעיבוד העורות. מעולם לא למדתי

    גזרה, אבל במהרה יצא לימוניטין בעשיית פרוות. החברות הופיעו בערב בפרוות בסגנון פולני קדום היות ואניבמקום לרקום ציפיתי אותן במין לבד צבעוני.

    יותר מאוחר, ברמת יוחנן,עיבדתי גם עורות גדיים, היה זה ממש תאווה לעיניים, כל שלל הצבעים מלבן גלי ומקורזללבז' חום ובריק. מאפור מנומר ועד לשחור המעורבבים האחד בשני.

    הדבר יכול היה לההפך לנכסלאומי, לו היה לזה המשך. יצאה גזרה מגבוה לשחוט את כל העזים ואנו לדאבון ליביהיינו הראשונים שמלאנו אחר ציווי זה".

     על האופנה המקומית של מעיליהפרווה של הנקה, סיפרה גם שולמית רון-פולני ז"ל, ודבריה מובאים בספרו שלצביקה קרניאל ז"ל "ימי בראשית":

    "היה זמן שפרוות כבשיםשעשתה אותם הנקה היו שיא המודה והאלגנציה בקיבוץ- גם אני זכיתי לקבל פרווה כזאת.יום אחד נסעתי בה לירושלים לסדר עניין בלשכה לעליית הנוער. הנס בייט המנוח, מזכירהשל הגברת סולד שלו נזקקתי, היה צריך להיפגש עם איזה מי שהוא מחוץ לארץ במלון"המלך דוד" ולא היה לו זמן לקבלני בלשכתו. על כן הזמין אותי להתלוותאליו ו"נדבר בדרך" אמר. לכשהגענו למלון הזמנני להכנס איתו. "איךאבוא לשם בלוש הזה?", שאלתיו, "פרוות כבשים זה לא בשביל מלון כזה"."אין דבר", אמר לי, "את אלגנטית מאוד", צחק. בכל זאת לא העזתילהכנס לאולם וחיכיתי לו ב"פואייה" והנה נגשת אלי גברת אנגליה מהודרתו"סליחה", היא פונה אלי, "תגידי לי בבקשה איפה אפשר להשיג פרווהיפה כזאת?".

    הפרווה הזאת היתה אחר-כךהמתנה המיוחדת, היקרה ביותר, שבתי בקשה לחתונתה". 

    תודה לנורית ששלחה לנו אתהפריט היפהפה וזיכתה אותנו בהזדמנות להעלות מן הנשכחות את דמותה המרתקת והצבעוניתשל הנקה בן פורת.

     

    המזדמנים אל פתח הארכיוןמוזמנים לשזוף עיניהם.

    "חמישים שנה- והמעילכאילו

    עוד יותר יפה אפילו"

    (ע"פ קדיה מולודבסקי, עברית: נתן אלתרמן).

    לקטה וערכה: מירי פיינשטיין.

     

     

     

    8.1.06

    תגובתה של רותםשטרנברג – אופיר (בתה של שרקה, נכדתה של הנקה) למקרא הסיפור בברמה:

    הי שרל'ה מהשלומך/כם? סיימתי כרגע לקרוא את דבריה המרגשים (בעבורי בכל אופן) של מירי על סבתאהנקה ו"גלגולו של מעיל" אני רוצה לבקש אותך להעביר למירי את תודתי. אנימיד עולה "לבוידם" להוריד משם את "פרוות ציוץ הציפורים" שסבתאעשתה בזמנו ליפתח. קראנו כך לפרווה, כי סבתא ספרה   שרצתה להכינהלקראת יום הולדתו, עבדה ועבדה וכשסיימה  שמעה את ציוץ הציפורים והבינהשנהיה כבר בוקר.  עוד היום היא תעבור לאורי (הבן של שיר בצרוף דבריה של מירי.אכן גלגולו של מעיל. שוב תודה רבה למירי.

    ושוב תודה לך על המשלוח העקבי (להוציא תקופת היובש שירמי הבנתי בדיעבד, הרגישמחויבות לגזור עלינו) של הברמה. הראייה כמה זה חשוב. להתראות וד"שלכולם.

    רותם שטרנברג וכולנופה ביבול.6.1.2006

     


     

     

  • אמא אדמה – צביקה קרניאל

    אמא אדמה

    חנקה חזרה עכשיו אל האדמה שכה אהבה תמיד. לה בוודאי איןבכך כל פלא, שהרי היא היתה בת האדמה, ובת כפר הייתה אולי היחידה ביננו שהבינה אתהאדמה וידעה את סודותיה.

    והאדמה גם היא תמיד נענתה לה – ובכל מקום שבו נטעה,עדרה וזרעה – היה מתרחש תמיד הפלא הגדול של הצמיחה.

    קסם הבוסתנים שלה, שצמחו תמיד סביבה – וזכור במיוחד זהשהיה סביב הצריף הראשון שלה כאן – אשר בו, אולי, המקום היחיד בכל הרמה, צמח גםהתפוח – היה בעייני כאותו גן מקדם שנטע הבורא בראשית מעשיו.

    וכך תארנו לנו את גן-העדן שקראנו עליו אז בספרי"ספורי המקרא" שבכיתה.

    חנקה, שאמנם היתה בה גם התמימות והתום של הקדמונים –אכלה בו, בלא ספק, גם מעץ הדעת. רק בכך אפשר להסביר כיצד ידעה כל כך הרבה ממעשיהעבר, מההווה ומהעתיד לקרות. אנו, הילדים, הקשבנו לה ומעולם לא שבענו מסיפוריההמופלאים, כשם שמעולם לא שבענו ממרקחות הפלא שהיתה רוקחת לנו בידיה מפרי גידוליה.

    חנקה היתה לנו גם כמין אמא גדולה של כולנו. אימהית,רחבת לב ורבת תושיה. ראינו אותה כך למן אותם ימי קיץ לוהטים, שמלפני חמישים שנה,כשיבש חלבן של כל האמהות – וחנקה נכנסת, בשלווה הגדולה שלה, לבית התינוקות המיילל –ובפשטות חולצת שד ומניקה את כולנו. או זכרון אחר. צהרי קיץ חמסיניים, ואנו, הילדיםמתגלגלים אי שם בשדה באין רואה. ופתאום אנו מרגישים את נקמת מכת השמש: הכל מתערפל,העור לוהט, מאדים, מתבקע ונשרף – וכולם אובדי עצות וכבר מאי שם מופיעה חנקה, מקנקןהפח היא משקה אותנו באחד מהמשקאות הצוננים שלה ובתערובת של מרגרינה ולבן ואולי עודמשהו, היא מורחת את העור השרוף וכבר אתה יודע שהכל יהיה בסדר וכבר באה הקלה.

    כנערה צעירה הגיעה חנקה בעליה השלישית מארצות היערהצונן אל שדות העמק החשוף והלוהט, ושישים שנה עטורות תהילת המעשה צעדה בשביליהקיבוץ שלנו. תמיד בדרכה שלה, שורשית, בוטחת, עיקשת ונלחמת על דעותיה המיוחדות.בכל שאלה ושאלה חיוותה את דעתה. בכל מלאכה ומלאכה שלחה ידה. עשרות שנים האכילהאותנו בכל מאפה או מאכל – תמיד ניכר היה הקו המיוחד שלה, האופייני, המייחד אותה.

    קשות היו עליה השנים האחרונות, מלאות הייסורים – אך לא אדם כמוה יוותר. שוב ושוב היא מתאוששת,נאבקת, מפליאה במעשה ידיה לילדים ומתעניינת בכל. ממש – ממש  בימים האחרונים שלה שלחה אלי שאכנס: היא רוצהלשוחח בענייני חינוך הדור הצעיר……

    לשוחח עם חנקה כבר אי אפשר, אבל לראות אותה מהלכת לאיטהעל השבילים, רודה את הפת בתנור, מגוננת על השתיל הרך – זה, אני חושב, כל זמןשאנחנו והקיבוץ שלנו נהיה קיימים – זה יהיה תמיד אפשר ואפשר.

                                                                                   צבי קרניאל

     

     

  • תעודת זהות

    חנה (הנקה) בן פורת    

    בת דבורה ופנחס זיידמן

    נולדה בגליציה

    כ"ג בתמוז תרס"א 10.07.1901

    נשואה ליוסף

    אמא לשרקה, יהודית וגבריאל

    עלתה לארץ בשנת 1924

    מראשוני קיבוץ בית אלפא

    עברה לרמת יוחנן 1940

    נפטרה כ"ד באב תשמ"ג  03.08.1983

    בת 82 במותה