חיה חן

16/03/1907 - 23/01/1991

פרטים אישיים

תאריך לידה: א' ניסן התרס"ז

תאריך פטירה: ח' שבט התשנ"א

שם האב: אברהם - אריה

שם האם: רחל - לאה

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1914

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: חן נחום

בנים ובנות: רחלה חן יצחק חן

נכדים ונכדות: גורדון ענבל

חיה חן

חיה נולדה בעיר לודז' שבפולין, במשפחה יהודית שומרת מסורת וציונית. אמה היתה עקרת בית ואילו אביה עסק בהנהלת חשבונות. המשפחה חיה בצמצום וכדי לממש את חלומו לעלות לארץ ישראל, ניסה האב את מזלו בהגרלות פיס. משזכה, החליט להעלות עם משפחתו ארצה. שני בניו הבוגרים, אשר לא רצו לשרת בצבא הרוסי, נסעו לאנגליה ואילו שאר בני המשפחה, הורים, שתי אחיות ואח צעיר, עלו לישראל ב-1914, ערב מלחמת העולם הראשונה. טרם עלייתה, הספיקה  חיה ללמוד שנה אחת בבית ספר כללי פולני-רוסי.
בהגיעה ארצה, התיישבה המשפחה בפתח תקוה. כדי לשמור על כספו, מסרו האב למשמרת, על פי המלצת ידיד מחו"ל, לאיש אדוק אחד מן המושבה, ללא חתימה ובלי עדים. מקץ שנה, כשבא לקחתו לשם רכישת פרדס, התכחש האיש לעצם הפקדתו. אביה של חיה נשבר. חלומו להסתדר בארץ נהרס, משפחתו נותרה מחוסרת כל. קשים היו חייהם בשנות מלחמת העולם הראשונה, תחת השלטון התורכי. מרים ויוסף, אחותה ואחיה של חיה, פרנסו את המשפחה. המצב החומרי הקשה והמחלות שפשטו, החישו את מותו של האב וב-1922 הלך לעולמו. חיה עצמה, למדה בבית הספר העממי של פיק"א במושבה ואחר כך בבית הספר לבנות ביפו. היא סרבה להצעתם של אחותה וגיסה ללמוד בסמינר למורים, משום שלא רצתה ללמוד על חשבונם, ובת 16 הלכה ללמוד בבית הספר למשק בית וחקלאות בהנהלתה של חנה מייזל בתל-אביב. ללימודים אלו התקבלה בשל מצבה החומרי הקשה של המשפחה. בתקופה זו הכירה את ראשוני קבוצת הצפון, בוגרי "מקוה ישראל", שהיו מבקרים לעיתים בבית הספר. חיה נסחפה ברעיון, היא ביקרה בקבוצה כשישבה במטולה ובפתח תקוה, וב-1925 הצטרפה אליה בימי שבתה בנחלת יעקב (שייך אבריק- תל ברק).
היא היתה הלולנית הראשונה עוד בהיות הקבוצה בעין בדה (נהלל). את האפרוחים גידלה בחדרה שבצריף וחיממה אותם באמצעות בקבוקים חמים. כשעלתה הקבוצה להתיישבות ברמת הצפון, היא רמת יוחנן, היתה זמן קצר החובשת. בתנאי החיים הקשים של אז, בהעדר מרפאה ומלאי מספיק של תרופות ובהכשרה מינימלית לתפקיד, אותה קיבלה מן החובשת בגניגר, הגישה עזרה רפואית ראשונה לחברים ונשמה לרווחה כשבאה חובשת להחליפה והאחריות הוסרה מעליה. בשנה הראשונה להתנחלות ברמה, נישאה לנחום בורודסקי, אותו הכירה עוד בימי שבתה של הקבוצה בעין-בדה. כאן, נולדו ילדיהם רחלה ויצחק. את שם משפחתם שינו חיה ונחום ל"חן", ראשי התיבות של שמותיהם הפרטיים.
חיה היתה מחסנאית בגדים דואגת ומסורה מאוד. בימים בהם לא היו פריטי הכביסה מסומנים, היתה זו מלאכת מחשבת לסדרם בחבילות בימי שישי, ולאחר שסידרה, דאגה להביאן לחדרי החברים ולסדרם על מיטותיהם. בערבים, דאגה לרקום בעזרתן של הבנות חולצות "רוסיות" לבנים, ונהנתה כמו אם טובה לראותם לבושים בהן. היא עבדה במטבח וזמן מה בחקלאות והיתה הראשונה שניהלה ברמת יוחנן את מחסן "האספקה הקטנה" בתנאים הכלכליים הקשים של הימים ההם ודאגה לצרכי סדקית לחברים. את תפקידה זה מילאה שנים ארוכות. ערה היתה תמיד לענייני החברה.
שנותיה האחרונות של חיה היו קשות ומכאיבות. אט-אט שקעה במחלתה, איבדה את הקשר עם סביבתה ועם משפחתה ואת היכולת לבטא את סגור לבה.
הלכה לעולמה והיא בת 84 שנים.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    חיה חן 

    בת רחל-לאה ואברהם אריה לוינסון

    נולדה בלודז' – פולין

    א' בניסן תרס"ז  16.03.1907

    נשואה לנחום

    אמא לרחלה ויצחק

    עלתה לארץ בשנת 1914

    ממייסדי קבוץ רמת יוחנן

    נפטרה ח' בשבט תשנ"א  23.01.1991

    בת 84 במותה

  • דברים לזכרה – עדה לרנר

                                    לזכר חיה חן

    (דברים ליד הקבר ביום רביעי ח' בשבט תשנ'א 23.1.91)

    אדם וחייו, אדם וגורלו. השנים האחרונות של חיה, היו קשות, ומכאיבות, ומדהימות, אדם מאבד קשר עם הסביבה, עם המשפחה ושוקע מבלי לחוש את המתרחש ואולי כן חש ואין ביכולתו לבטא.

    הכרתי את חיה, שהיתה רגישה, טובה אוהבת לעזור ומסורה מאוד. לי אישית היתה חברה טובה ברגעים רבים. אחרי מקווה ישראל, הלכתי ללמוד בישול, להיות מושלמת בחיי הקבוצה. היה זה בתל אביב ברחוב נחלת בנימין, במטבח של חנה מייזל, שם למדנו יחד. היתה אז תקופה של חוסר עבודה ורבים צרכו מבלי יכולת לשלם. היו מביאים "פתקים". המצב היה לעיתים מביך וקשה. היה צורך ברגישות ועדינות וחיה היתה נהדרת .

    המגורים שלנו היו בתנאי פנימיה ונוצרו קשרים חמים בין הבנות.

    היו באים אלינו בני כתתי במקווה ישראל. ונוצרו קשרים חיה היתה בין הבנות שנסחפה בלהט להצטרף לקבוצה היא –  קבוצת הצפון. כעבור שנים, כאשר הקבוצה היתה בגניגר, ביער בלפור, הצטרפתי גם אני.

    מצאתי את חיה חברה נושאת תפקיד. היא היתה מחסנאית בגדים, דואגת ומסורה מאוד. אז פרטי הכביסה לא היו מסומנים ולסדר את החבילות ביום שישי, היתה מלאכת מחשבת. חיה היתה מודדת את הפריטים לפי הרוחב והגובה שלהם. היינו צוחקות..  ביום שישי דאגה להביא את החבילות לחדרים ושמה אותם על המיטות.

    בערבים היתה דואגת לרקום חולצות רקומות "רוסיות" לבנים. והיתה דואגת לתת גם לנו, הבנות, לרקום את החולצות. הבנים היו יפים כארזים עם החולצות האלו וחיה נהנתה כמו אמא טובה.

    לימים כשעברנו לרמת יוחנן והבזבוז בסבון במקלחת וכל מיני סדקית היה רב, חיה קבלה את התפקיד לרכז את הכל ביחד וקראו לזה "אספקה קטנה", וגם את זה מלאה בנאמנות ובמסירות. חיה בנתה את משפחתה עם אדם טוב, ישר וחרוץ. נחום דאג להנעים לה ולהקל עליה. נולדו להם ילדים, נכדים ורצה הגורל שלא יכלה להנות ולהתענג עליהם לאורך ימים ושנים.

                                                    יהי זכרה ברוך

    עדה לרנר – לוי.

  • זיכרונות חיה- יעקב יניב

                               ראיון עם יעקב

                  דברי חיה חן על השנים הראשונות

                  21.8.66   –   14.10.66 – ברמת יוחנן

    יעקב: חיה, ספרי לנו מזכרונך.

    חיה: כאשר עלינו במקום הזה ברמת הצפון, אשר עתה רמת יוחנן,

    מצאנו שדה קוצים ודרדרים. הקמנו כמה צריפים וחדר אוכל        שדוגמתם קשה היום למצוא. החלונות והדלתות היו סתם לוחות                      שלא נסגרו והקירות, בין לוח ללוח היו סדקים. דרך הסדקים אפשר היה להציץ החוצה. העבודה שלי היתה להיות חובשת, מכיוון שבגניגר רכשתי קצת נסיון. במינימום ידיעה התחלתי להגיש עזרה רפואית ידיעה רפואית.

    מרפאה לא היתה. החזקתי את התרופות אלצי בארון. בחורף השתוללו רוחות עזות, שקשה להאמין היום, שהיו כאלה. הרוח היתה מרימה אותי והתרופות שהיו על המגש עפו לכל רוח. הייתי קלת משקל, בעלת פיגורה. תארו את מצב רוחי. לא היו הרבה תרופות ולא ידעתי מה להגיש  לחולים. פעם שניה שמתי מפה על המגש ושמתי אבן והתפללתי לימים יותר יפים. חיכיתי שתבוא חובשת שתוכל להגיש עזרה.

       במקום היו הרבה יתושים ובקושר השגנו כילות אחדות והייתי מכסה בהן את החולים. ד"ר לבובה ז"ל, שהיתה מבקרת אותנו מכפר חסידים רכוסה על סוס, היתה כועסת עלינו ואומרת: "איך זה אתם גרים בתנאים כאלה?, הרי אינני יכולה לתת לכם אספירין, כי אחרי אספירין צריך להזיע ובצריף אפשר להתקרר, אני חוזרת הביתה." הייתי צריכה לרוץ אחריה, הייתי מבקשת ממנה לחזור. התחנונים לפעמים עזרו והיא היתה חוזרת. ארך די זמן עד שהשתנו התנאים. באה החובשת אידה ונשמתי לרחווה. סוף, סוף.

                                             מראיין: יעקב יניב

                                              טכנאי: אלקנה כרמון

  • לחיה יקירתי- נחום

    לחיהל'ה יקירתי, שלום רב,                                  27.5.30

    לאמיתו של דבר רציתי לכתוב עוד אתמול, אבל לא יכולתי. הייתי עייף מהעבודה ובערב היה צריך להתקיים קונצרט לכינור ופסנתר של גב' אורה שלום –כינור וגב' גרינפלד – פסנתר, בעין חרוד ואני הלכתי לישון שאוכל לשבת בקונצרט. בשבת היינו צרכים לעבוד. הקונצרט היה די טוב אבל גם יצחק ואני עזבנו. לפני הסוף רצינו מאוד לישון. הערב, ישנה "הבימה" בכפר יחזקאל, חשבנו ללכת, הלא עבדנו היום ולא נסענו הביתה וקמצנו בזה, אבל לא הלכנו, אני חשבתי: מחר צריך לקום מוקדם והעיקר לא אספיק לכתוב לך מכתב.  אני מרגיש לא רע. החדר(אני בחדר לבד) די טוב וגם העבודה עכשיו הולכת לא רע..

    אני מתגעגע, ואולי אוכל לבוא בשבת הבאה. כפי שאני רואה פה, עובדים גם בשבתות ואמנם כפי שאני רואה החברה מקבלים אחר כך יום חופש. גם אנחנו מעונינים לעבוד בשבת. הקומביין לא עובד הרבה, תמיד יש משהוא או שעוברים ממקום למקום, או שעוברים לשעורה, הכל גוזל זמן וגם רוצים להרוויח, מוכרחים לעבוד בשבתות, אבל בעפולה אינני יודע אם אפשר יהיה, זה נראה.

    השבוע קבלתי ממך מכתב אחד ואני כבר מתחיל לדאוג. מה נשמע? חביבה'לה? מה שלומך? שלחתי לך לפני כמה ימים מכתב ומכתבים למרים ויוסף, אני גם מתכונן לכתוב ליעקב,אולי מחר.ההיית חולה? כבר בקרת אצל אורטופד ואצל ד'ר המר?. אני מתאר לי שאת כמוני, סופרת את הימים שנשארו לי להיות פה עד ה-25 ליוני, הכי מאוחר ואולי עוד פחות מזה הוא החשבון, אבל אני במשך הזמן, בודאי אופיע. אני מתאר שקשה לך להירדם בלי נשיקה שלי, ואיני בטוח שנתתי לך די שיהיה לך לכל זמן העדרי.

    את יכולה לחשב לך את החוב עם אחוזים. מה שלום הילדים? ספרה לנו בחורה אחת שהילדים חולים , נמצאים באיזולציה גמורה, ביניהם ילד של אחיה של טובה , יש חשש לאדמת וסקרלטינה, אבל לא יודע בדיוק. בנתיים הילדים כבר מרגישים יותר טוב בלי שיודעים בדיוק מה היה להם.

    מה נשמע עם אידה? איך היא מרגישה? והעיקר את – אך את מרגישה? תשמרי על עצמך.אני צריך עכשיו לגמור את התפקיד שלקחתי על עצמי. את יצחק אני רואה עכשיו רק בעבודה ובחדר האוכל.

    אנחנו גרים עכשיו רחוקים אחד מהשני הולכים מוקדם לחדר. מצאתי בחדרי ספרים רוסיים ומנצל במקצת את ההזדמנות.

    אצלנו בימים האחרונים, חם מאוד וקשה לסבול, אני מתכסה רק בסדין וגם זה יותר מדי. אני מרגיש איך שאת סובלת בימים האלה, אבל אני רוצה שהסבל שלך יעבור עלי ולך שיוקל יספיק לך בלי זה.

    אם אפשר היה להעביר סבל מאחד לשני ומחשבה זאת גם כן יקל עליך.

    תקבלי ממני נשיקות רבות וחמות בייחוד אותן הנשיקות שאני אוהב לעיניים החביבות ושתשני במנוחה.

    שלך באהבה רבה

    נחום.