חיים הדומי
חיים נולד בעיר בז'זין הסמוכה ללודז', פולין. אביו עסק בסחר בטקסטיל, ולימים כשעלתה המשפחה ארצה, פתח גם כאן חנות לבדים. אמו היתה עקרת בית וסייעה במסחר. ביתם בית ציוני, אך לא מסורתי. האב היה אידישסט והיתה לו ספריה עשירה של סופרי אידיש מפורסמים. ב-1934 עלה חיים ארצה עם כל המשפחה. הוא למד בבית הספר לבנים בתל אביב והיה פעיל בתנועת הצופים. היה בין אלה שמרדו בתנועת הצופים הרגילה ודרשו כי תהיה בה יותר חלוציות. היה בין מייסדי צופים ב' ומדריך בצופים בירושלים. לאחר תקופת הכשרה בבנימינה ואיחוד עם קבוצת הנוער העובד, עלתה הקבוצה להתיישבות בבארי שבנגב. בתקופת הפילוג בקיבוץ המאוחד, כאשר חברי מפא"י עזבו את הקיבוץ, עזב גם חיים ופנה ללימודים בסמינר למורים בגבעת השלושה, יחד עם לאה, רעייתו לעתיד. תוך כדי לימודיהם בסמינר, נישאו וב-1947 סיימו את לימודיהם.
בסוף שנה זו התארגנה משלחת של צעירים לתנועת ה"חלוץ" וה"בונים" בארה"ב. במסגרת משלחת זו שהו חיים ולאה שנתיים בארה"ב, שם פגשו ביהודה מסינגר ובעקבותיו הצטרפו עם שובם ארצה ב-1950 לרמת יוחנן. כאן נולדו ילדיהם, אלי ומיכל.
במשך 18 שנים לימד חיים בבית החינוך ב"גוש זבולון" ואף היה למנהלו. ברוך כשרונות היה ובכל התפקידים שמילא בבית הספר ומחוצה לו, לימד, המציא, שיכלל, אהב את ההוראה וזכה להערכה רבה מתלמידיו ומחבריו למקצוע. ריכז את "חברת הילדים" שהיתה מרכז החיים והאחריות של הילדים על עצמם, בשעות הלימודים ואחריהן: ועדות, שיחות חברה, מסיבות, ערבי תרבות, הצגות סוף שנה, תחנת רדיו, טיולים, מפעלים וקופה משותפת. חיים, בדרכו, הפעיל מערכת שלמה, אך נותר ברקע, לא השים עצמו במרכז, נוכחותו היתה משפיעה ומנחה, אך לא משתלטת וכופה, לא הציב עצמו כמורה הלכה ומנהיג דרך, אלא כחבר למחשבה עצמאית ועשייה יחד. הקפיד תמיד שהמקום יהיה "בית חינוך" ולא "בית ספר", וכך גם ייקרא. התברך חיים בצירוף נדיר של תבונת כפיים ושאר-רוח, היה מלא רעיונות ובעל יכולת להוציאם מן הכוח אל הפועל. דרכו החינוכית היתה לשלב טכנולוגיה ויצירתיות בלימודי הרוח והחברה, ליצור אמצעי המחשה להרחבתם והעמקתם של הדעת, הרצון ללמוד וההשגיות. היה איש אשכולות, הומניסט וריאליסט גם יחד, עסק בספרות ובאומנות ובה בעת בביולוגיה ובמיכשור טכני. לא הסתפק אף פעם בעיסוק בתיאוריות, תמיד חתר להשלכות המעשיות, היישומיות, להגדרת המטרה והדבקות בה, ליצור ולהקים.
ב-1957-9 למד חיים ביולוגיה בתל-אביב ובירושלים והיה חבר בצוות מטעם האוניברסיטה לכתיבת תוכניות לימודים בביולוגיה. בשנים 1966-68 היה חיים קונסול לעניני תרבות בבוסטון מטעם משרד החוץ ותוך כדי כך למד לתואר שני. בראשית שנות ה-70 היה מזכיר הקיבוץ ומנהל האגף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך. ב-1972 החל לעבוד בסמינר "אורנים" בריכוז החטיבה האקדמית של המחלקה לחינוך והקים את המכון לשיפור דרכי ההוראה ע"ש יהודה מסינגר. במהלך עבודתו שילב חיים לימודים אקדמאיים. על מחקריו בתחום הכשרת מורים להוראת המדעים הוענק לו ב-1976 תואר דוקטור מאוניברסיטת לסטר שבאנגליה וב-1981 קיבל תואר פרופסור מאוניברסיטת חיפה.
היה פעיל בקיבוץ בכל שטחי החיים: בועדת תרבות, ועדת, חברה, ועדת תכנון, כיהן כיו"ר האסיפות. על אף התפקידים הבכירים שנשא בקיבוץ ומחוצה לו, הקפיד על מילוי התורנויות במשק כאחד החברים. תרם מכשרונו לעיצובו החזותי של חג המים.
ב-1982 מונה חיים למנהל "אורנים" ונשא בתפקיד מאז ועד מותו הפתאומי ב-1986, זמן קצר לאחר שקיבל את הסכמת הקיבוץ להמשיך בתפקידו קדנציה נוספת. בשלושת חודשי חייו האחרונים שהה באנגליה ועסק בפרויקט הקשור בהוראת טכנולוגיה בבתי הספר, במטרה להקים באורנים מסלול ללימודי תואר ראשון למורים לטכנולוגיה. בעת ביקורו בארץ, הלך לעולמו בטרם עת והוא בן 62.
