חנה ולטוך
חנה נולדה בברודי שבפולין בימים שהיתה העיר תחת שלטון אוסטריה. אביה עבד בטחנת קמח שהיתה שייכת לאחד מיהודי העיר ואילו אמה היתה עקרת בית וטיפחה משק עזר על יד הבית בו גידלה פרה, עופות וירקות לצרכי המשפחה. בית המשפחה היה בית יהודי מסורתי וציוני. האב היה בן רב, ושימש "בעל תפילה" ותוקע בשופר. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ופלישת צבאות רוסיה לעיר, נמלטה המשפחה לוינה ומשם עקרה ללייפציג, גרמניה, שם כיהן אביו של שלמה, שמעון ולטוך, כרב. בלייפציג התפרנס שלמה ממסחר בפרוות.
את עיקר חינוכה הציוני והדתי קיבלה חנה בבית הוריה, בו נשמרה השבת כהלכתה, הילדים נשלחו ללמוד בבית ספר יהודי, השתייכו לתנועות נוער וספורט ציוניות, והשקידה על לימוד השפה העברית וספרותה היתה מובנית מאליה. האם, גיטל, שנתפסה עוד מנעוריה לאהבת הלשון העברית, הקנתה שפה זו לילדיה בינקותם, והקדישה מזמנה לפעילות ציונית והיתה פעילה בקרן הקיימת לישראל באיסוף כספים למען ארץ ישראל. המבט היה תמיד מכוון לעליה לארץ-ישראל. השתלטות הנאצים על גרמניה רק החישה צעד זה.
חנה קיבלה חינוכה בבית ספר יהודי, יסודי ותיכון, בלייפציג, שם למדה שיעורי דת (עברית ותנ"ך) בגרמנית והאווירה הכללית בו היתה יהודית. היא השתייכה לתנועת ה"בלאו-וויס", בה קיבלה חינוך ציוני ושמעה הרצאות על סוציאליזם. עברית למדה בבית הספר "ללשון העברית וספרותה". היא למדה בסמינר ממשלתי לגננות ולמן סיום לימודיה במרץ 1928 ועד עלותה ארצה עבדה במעון יום יהודי לילדים ובחצי השנה האחרונה טרם עלייתה, היתה למנהלת המעון. טרם לימודי הגננות, הספיקה ללמוד גם את מלאכת התפירה.
ב-1934, עם קבלת הסרטפיקט, עלו חנה ואחיה, צבי, ארצה. שלושה חודשים עבדה בבן שמן ואחר כך ברחובות. בחיפושה אחר עבודה עברה ב-1935 לכפר גלעדי שם שהתה כשנה. מששבה לתל-אביב פגשה ביוסף בן-פורת ובעקבות המלצת משרד החינוך עברה לעבוד כגננת בבית אלפא ושם חייתה עד הפילוג.
ב-1936 עלו גם הוריה ארצה, התיישבו בתל-אביב ונתמכו בידי ילדיהם. מקץ שנתיים, ב-1938, הלך אביה, שלמה, לעולמו ואמה, גיטל, עברה לחיות לצדה בבית אלפא ומאז היו חייהן שזורים אלו באלו.
ב-1940, עם הפילוג עברו חנה ואמה לרמת יוחנן. כאן המשיכה חנה בעבודתה כגננת עד 1949, אז השתלמה כשנה במלאכת יד. משנת הלימודים 1950-51 ועד 1958-59 עסקה בהוראה בבית החינוך בגוש זבולון ואחר כך לימדה שנים רבות בבתי ספר מחוץ לקיבוץ: בגבעת אולגה, בחיפה, טבעון, רכסים וקרית חיים. רבות עשתה לטיפוח היחס והחיבה למלאכת היד בקרב תלמידיה, לחן ולטעם הטוב שבתבונת הכפיים והמיומנויות שהקנתה להם, שימשו אותם גם בחייהם הבוגרים.
ב-1973, כשמלאו לה 65, יצאה לפנסיה, ומאז עבדה במחסן הבגדים בתפירת חולצות עבודה לחברים. שנים ארוכות טיפלה חנה באמה, עמה חלקה דירה אחת, עד מותה של האם בשיבה טובה בגיל מאה ואחת ומחצה.
שנים ארוכות התהלכה חנה בשבילי הרמה, שקטה, חרוצה ונמרצת. באחרית ימיה עברה להתגורר ב"חמדת אבות", שם זכתה לטיפולו המסור של צוות הבית עד מותה בשיבה טובה והיא בת 93 שנים.
