טובה סמילנסקי

27/08/1909 - 03/02/1996

פרטים אישיים

תאריך לידה: י' אלול התרס"ט

תאריך פטירה: י"ג שבט התשנ"ו

שם האב: ישראל סמילנסקי

שם האם: בתיה סמילנסקי

ארץ לידה: רוסיה

שנת עליה: 1923

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יצחק כתר

בנים ובנות: כתר אמיר

טובה סמילנסקי

טובה סמילנסקי מראשוני המייסדים של רמת יוחנן –סוגרת בזאת את מסכת חייה מלאי הפרקים וההרפתקאות.

טובה נולדה בשנת 1909 בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה למשפחה שומרת מסורת, שאינה דתית. טובה חוותה בילדותה את מלחמת העולם הראשונה, פרעות האוקראינים ביהודי העיר וכן את מלחמת "הלבנים באדומים" בסיום המלחמה.

בגיל 9 הצטרפה טובה לצעירי השומר הצעיר ובגיל 14 עלתה לארץ עם דודה, לאחר תלאות באיסטנבול. בפתח תקווה המשיכה לימודיה והצטרפה לנוער העובד. בתום לימודיה הטרפה לאחותה בעין חרוד.

לאחר שנתיים הצטרפה לקבוצה קטנה, קבוצת הכרמל, שרצתה להגיע להתיישבות. בהמשך הצטרפה קבוצה זו לקבוצת הצפון וביחד עברו כולם לקיבוץ גניגר להכשרה ועסקה בנטיעות ביער בלפור.

בגניגר עבדה גם ברפת וגם בנטיעות ונישאה ליצחק כתר שם גם נולד אמיר בנם.

ב- 1931 עלתה טובה עם הראשונים לגבעת מג'דל. ברמת יוחנן הייתה בין מקימי הרפת.

בתקופת הפילוג הייתה בין המובילים והשתתפה בכל שלבי המשא ומתן. מהעבודה ברפת עברה טובה לתחום החינוך ושרתה בכך שנים רבות, כולל שלוש שנים בועדת חינוך של התנועה בתל אביב. בשובה מפעילות בתנועה עבדה בענפים שונים: מטבח, מזכירות טכנית, מחסן, חברת ילדים, סידור עבודה ובשנים האחרונות עבדה במכון להווי ומועד.

טובה, אשר שפת אמה היתה רוסית השתלבה בסיוע לקליטתם של עולי ברית המועצות בשנות העלייה הגדולה לארץ. בשנים שמסך הברזל היה סגור טובה ניהלה תכתובות עם אסירי ציון ועודדה את רוחם. שנים רבות לאחר השתלבותם בארץ הקפידה לשמור על קשקר עמם.

תמיד הייתה מעורבת ופעילה בחיי הקיבוץ וכיהנה בועדות שונות ורבות בתפקידים.  טובה לא היססה להביע את דעתה בכל עניין, גם אם חרגה דעתה מהקו הכללי.

תמיד הייתה נאמנה לדרכה הציונית – חלוצית, קיבוצית במחשבה ובמעשה. בראיון אחרון, לפני כחודשיים אמרה כי מעולם לא פקפקה בצדקת הדרך בה בחרה והיא מרגישה סיפוק רב ביצירה זו העומדת עכשיו לנגד עיניה.

טובה – אחרונת קבוצת הכרמל, הלכה לעולמה. דמותה תחסר בין שאר בוני המקום ומעצבי דמותו.

יהי זיכרה ברוך.

כתבה: רותה היוז

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

     טובה סמילנסקי 

    בת בתיה וישראל

    נולדה בקרימינצ'וק רוסיה

    י' באלול תרס"ט  27.08.1909

    נשואה ליצחק כתר

    אמא לאמיר

    עלתה לארץ בשנת 1923

    ממייסדי קבוץ רמת יוחנן

    נפטרה י"א באדר תשנ"ו  02.03.1996

    בת 86 במותה

  • לסבתא בת 80 – ורד

    במסיבה במלאות שמונים שנה לטובה

     

    לסבתא,

    כשהיינו ילדים היינו כותבים בספרי הזכרונות "מה לכתוב לך לא אדע. שיר, סיפור או אגדה".

    וכמו עוד הרבה דברים אחרים גם זה לא השתנה. אפילו שכבר אנו בבגרותנו ואת בגבורותיך.

    מה בעצם אומרים כאשר הבריאות עדיין בסדר ולך גם נכדים וגם נינים ומשפחה רחבה שהתאספה וגם מכרים וגם מוקירים, וכולם כאן וכולם שמחים ועליזים.

    תמיד כאשר חוגגים או מציינים כך שנות יובל ודור למישהו מה"מחזור" שלך, אני מדמה שאפשר לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה.

    אתם נפילי הדור הזה, שבניתם ארץ ובניתם תנועה קיבוצית.

    עברתם הרבה שנים קשות והייתם המיעוט שנשאר ושהשאיר מאחוריו הרבה עצב והרבה קורבנות. רק אתם תדעו כמה ואיך.

    אנחנו צעירים, האמונים על הבלי העולם הזה והמימוש העצמי.

    "קודם נראה ואח"כ נשמע ואח"כ אולי נעשה, בטח לא ראשונים".

    ואת שייכת לדור שקודם עשה ורק אח"כ עצר להביט אחור, אם בכלל.

     

    אני תמיד מתרגשת מהסיפורים.

    על קבוצת הצפון, על הרפת הראשונה, על הילדים הראשונים שלימדתם אותם לקרוא לכם בשמותיכם ואח"כ אולי הצטערתם אבל כבר היה מאוחר.

    על הדיר, על השירים של מתתיהו ועל הריקודים של לאה. על העומר ועל יתר החגים. על חדר האוכל של חברת ילדים ועל השיחה בכל מוצאי שבת. על ה"ברמה", "איתנים" ו"דבר הפועלת" שאת מביאה כל השנים.

     

    אני מאד גאה להיות בת רמת יוחנן ואני יודעת שזה מאד משמח אותך. זה תמיד היה כך וזה כך גם כעת.

    אני נורא אוהבת לספר "סיפורי שורשים", שלא מעטים מהם ודאי שמעתי ממך ואצלך.

     

    ואני שמחה להיות נכדתך ולהגיד זאת כאן ביום חגך.

     

    ורד

  • 80 לטובה – מהשלוחה בעין חרוד

     

    מוצאי שבת – ט' באלול תשמט – 9/9/89

     

    לטובה – מהשלוחה בעין חרוד

     טובה, את הגעת היום לגבורות ואולי קצת יותר, ואת עדיין הדודה הצעירה שלנו. אמונתך חמה היום יותר ופחות שורפת, אך עדיין די בה לרבים כמותנו.

     מאז ומתמיד היו ביקורייך אצלנו מעין מאיץ אטומי לויכוחים ושיחות שעסקו בשני נושאים קרובים לליבך – החברה הקיבוצית והמשפחה.

    תמיד היתה הרגשה שיש לך אחריות אישית בכל אחד מהתחומים ואנו, שחילוף החומרים שלנו איטי יותר, היינו מנצלים את ההזדמנות לגרור אותך לאותם ויכוחים, נהנים מהתלהבותך ומשתאים לעומק אמונתך.

    אשר לנושא הראשון – אין לנו לחדש פה דבר, שהרי יושבים כאן אנשים שעשו עימך כברת דרך.

    בנושא השני, המשפחתי, יש לנו להגיד כמה מילים.

    הקשרים המשפחתיים תמיד היו חשובים לך ושקדת עליהם כל השנים. משמחות קטנות וגדולות ועד להבדיל, לרגעים קשים ועצובים. תמיד איתנו ללא כל חשבון. מעולם לא היתה סימטריה בין מה שנתת לנו ובין מה שהחזרנו לך.

    תמיד נתת בעודף.

    הגם שבזכותך יש לנו פינה בלב לרמת יוחנן, מעין הקבוץ האחר שלנו, כמעט ולא באנו הנה. לעומת זאת את תמיד ביקרת וחזרת וביקרת. נכון שהיה לך קל יותר שהרי את הצעירה שבכולנו. לך גם מעולם לא היתה "בעיית רכב" כי כל האוטובוסים הסכימו לקחת אותך ואילו אנו היינו צריכים למצוא רכב, מה שלא תמיד קל בחברה הקיבוצית.

    אך בכל זאת מלווה אותנו כל השנים תחושת אשמה על שהנחנו לך לשאת בכל עול מירקם הקשרים המשפחתיים, הגם ששמחנו על כך מאד.

    הנה אנחנו פה היום, שמחים לחגיגה זאת ומאחלים לך עוד שנים רבות של בריאות ואותה עיירות רוח שמאפיינת אותך כל השנים, ומבקשים ממך להמשיך לשקוד על אותו מרקם היקר לכולנו.

     

    באהבה,

    משפחות סמילנסקי ובר חיים