טובה שלם

 טובה שלם

בת רבקה ותנחום זינגרמן

נולדה בזמושץ'  בפולין

י' בסיון תרס"ב  15.06.1902

נשואה למתתיהו

אמא לאלישע ולאמיתי

עלתה לארץ בשנת 1923

מראשוני קבוץ בית אלפא

נפטרה ב' בטבת תשל"ט  1.1.1979

בת 76 במותה

דברי סטפקה ליד קברה

טובה… הנבונה… החכמה עזבה אותנו, ביום שמש אביבי, בתחילת השנה האזרחית.

דעתה הצלולה במשך שנים רבות על חיי קיבוץ, על קשיים חברתיים, על ענייני אנוש – תחסר לרבים.

מזמן מותו של ידיד נעוריה, היקר לכולנו – מתתיהו שלם ז"ל, הייתה טובה עצובה, עצובה מאד, והעצבות לא עזבה אותה עד יומה האחרון. נשאה בדומייה את הסבל הפיזי, אשר פקד אותה. השתדלה לא להכביד על משפחתה ועל החברות. היו לה הרבה הרבה ידידות.

טובה שהשאירה לנו את משפחות אלישע ואמיתי, ואת הנכדים החמודים – נזכור אותה לטובה. תמיד.

 עדה כץ על טובה שלם –

טובה היתה מטפלת תינוקות.

זה לא היה כמו מקצוע שלומדים. זה היה חלק מהחיים שלה. בלי קשר ליום העבודה. כשהיא הסתכלה על תינוק, היא "הרגישה" אותו. לפי הבכי ידעה אם כואב לו או אם הוא מתפנק. ואם היה חולה אז בשקט בשקט עשתה את הנחוץ. תמיד בשקט. מי שלא הכיר אותה טוב, לא יכול היה לנחש אם היא מודאגת או לא. וכשהיתה מודאגת – הגיעה לבית התינוקות בשעות הכי לא מקובלות, גם בערב ובלילה וכמו שהרגישה את התינוקות, הרגישה גם את האמהוֹת. היא ידעה את מי אפשר לשתף בחרדה לילד שלה ואת מי צריך להרגיע.

כשתינוק הגיע מבית היולדות – טובה הסתכלה ולפעמים אמרה "שום דבר לא הולך לאיבוד". זה היה סימן שהילד דומה בדבר מה לאחר ההורים. הביטוי הזה, "שום דבר לא הולך לאיבוד", היה שמור אצלה גם לתינוק שירש תכונה מסויימת באופן בולט מאחד ההורים וגם לבנים שלה כשנדמה היה לה שהם מתמסרים לצבא או לענף על חשבון המשפחה.

טובה החשיבה מאד אויר נקי ושמש לתינוקות. אם אמהות סגרו את כל החלונות "כי יש רוח", היתה פותחת חלון ואומרת שעוד לא ראתה אף תינוק עף ברוח.

והשמש – זה היה כמעט פולחן. ביום חורף אחד אמרה לי "שמש בחוץ וחבל להפסיד זמן". מיד סידרה מיטה בחוץ, הוציאה את רונן והלכה למחסן. אני הלכתי הביתה ופתאום – גשם שוטף. הייתי אז במצב שבקושי הלכתי ונגררתי איכשהו חזרה לבית תינוקות. כמובן שעד שהגעתי, טובה כבר הספיקה מזמן לבוא והתפלאתי על כך בכל פעם – איך היא, עם ההליכה הנוראה שלה – מגיעה תמיד בזמן. בשנים ההן לא העזתי אפילו לרמוז לה שזה כמעט פלא בעיני – ההבדל בין ההליכה הכושלת שלה ובין הזריזות והבטחון בטיפול בתינוקות.

בחתונה של אמיתי באו המון חברות לעזור. בת משק אחת שאלה את אמא שלה "מה כולן באו?" והאמא ענתה שאם שטובה טיפלה בתינוק שלה – תכיר לה תמיד תודה.

גם אני הכרתי לה תודה אחרי שטיפלה ברונן. ואחר כך כבר היה מובן מאליו שהיא תחכה גם ליונת ואמיר. הילדים שלי זכו למטפלת פרטית בחודשים הראשונים של חייהם. בתקופה זו של טיפול צמוד כמעט שנה אחרי שנה, התידדנו מאד והיינו מתלוצצים שאימצנו לנו סבתא.

הייתי באה לשוחח איתה והיא הקשיבה, לפעמים צחקה ממני או העירה הערות, אבל אף פעם לא התערבה ולא מתחה ביקורת.

הילדים שלי ידעו שטובה היא כמעט סבתא שלהם וזה אומר שמבקרים אותה, שמזמינים למסיבות בגן ובכתה (והיא אף פעם לא באה….) והכי חשוב שאפשר לקטוף אצלה רימונים ברשות.

תמיד שאלה על הילדים. כשנפגשנו במחסן או על המדרכות. אפילו בבית חולים, בין כאב לכאב שאלה מה עם הילדים.

מהנכדים הפרטיים שלה זכתה להרבה נחת. כמעט לא עבר יום בלי שאחד מהם יהיה אצלה. ללא יום קבוע או שעה קבועה. באו משום שהיה להם נעים דווקא שם לקרוא עיתון או לראות טלביזיה. אני חושבת שזאת נחת אמיתית לסבתא שהנכדים באים כדי להימצא איתה ולא באים לביקור.

לא ראיתי אף פעם קשר כזה, שלמרות הדאגה וההתעניינות, לא היתה מצידה שום התערבות.

גאווה מיוחדת התגאתה כשדפנה החליטה לכתוב את עבודת הגמר שלה של שירי מתתיהו. זה סימל עבורה את הקשר האמיתי שיש לנכדים שלה עם המשפחה.

זכתה טובה בהרבה אהבה סביבה – של משפחה ושל ידידים.

ואני זכיתי שהיתה לי ידידה כזאת.

לזכרה של טובה שלם ז"ל / דב גולן

הכרנו את טובה בשליש האחרון לחייה. במשך עשרים וחמש שנים הצטיירה לעניינו כדמות מופת של החלוצה, התואמת לדמויות שידענו בהיותנו בגולת ארגנטינה על ידי תאורי השליחים, קריאה בספרות תנועתית ועוד. אשה יהודיה חדשה, משוחררת, הלוקחת חלק פעיל במחשבה ובמעשים, בתנועת התחייה הלאומית.

ככה ראינו את טובה כל השנים. בעיניה הסתפקות במועט, שיוויון ערך האדם וערך העבודה והגשמה עצמית, לא היו רק עקרונות תנועתיים אלא בעלי תוקף מוסרי, כמעט דתי, של דיברות האמונה החדשה שרבבות חלוצים דבקו בה.

זהו המקור לדעתי לסמכות שהיתה לטובה בחיי החברה, על כל הבטיה. הרגשנו וראינו שהחלטות חשובות מתקבלות על ידי נושאי תפקידים מרכזיים ובדיוני השיחה השבועית, לא לפני שהתיעצו ישירות עם טובה, או פעלו בהכרה מלאה שצעדיהם והחלטותיהם תואמים את הקו המחשבתי של טובה בנושאים הנדונים.

ובחיים המשפחתיים, כרעיה ואשת איש דגול, מתתיהו ז"ל, הפייטן ורועה הצאן, מילאה טובה את התפקיד של אשת חיל המקורי והיחידי שבחיי עמנו.

ביתם בית חם ותרבותי. גידלו בנים שבמרוצת השנים התגלמו בהם המזיגה הנפלאה של עובדי אדמה ומצביאים ובמעשיהם ובמשפחות הענפות שהקימו, והיו מקור גאווה ונחת להורים.

היבט אחר בחיי טובה, עבודתה בבית התינוקות שלנו, מהווה לאמיתו של דבר הקשר האנושי, עדין וחזק בעת ובעונה אחת, של משפחתי עימה. שלושה מילדנו עברו את הקטע של בית תינוקות במסלול חינוכם בבתי ילדים תחת השגחתה, דאגתה וטיפולה הישיר של טובה. למעשה, דורות של בני רמת יוחנן עברו בבית התינוקות תחת ידיה של טובה, ידיים חרוצות וחמות של אמא ממש. אבל טובה ידעה למלא את תפקידה במין אמנות שלא נתנה אף פעם להורים את ההרגשה שהיא באה במקומם. עם זאת, במשך השעות הרבות של היום ולא פעם בלילות, ידעה להעניק לילד הרך את החמימות והדאגה שרק אמא יודעת להעניק לבנה. ואם משהו הטריד אותה, כשהידע המקצועי והנסיון הרב שלה לא סיפקו אותה, תיכף ומיד היתה מזעיקה את ד"ר קולמן ז"ל, הידיד והיועץ הרפואי שבמשך שנים רבות ליווה את טובה בעבודתה בבית התינוקות.

כפי שאמרתי ובטוחני שאשמש פה להורים רבים, הקשר של שושנה ושלי לטובה, ותודתנו לה, שקשה לי לבטא במילים, הם מקור נצחי לחיבה והערצה לאשה נפלאה זו.

עם פטירתה, נעשה הנוף האנושי של רמת יוחנן דל יותר. טבעי הוא שלא היה בידינו ולא בכוחנו למנוע אבידה זו, אבל יש בידינו ובכוחנו לשמור בליבותינו את מעשיה, מחשבותיה ואת זכרונה הטהור.

(ברמה, מס' 619 – ה' בשבט תשל"ט, 2/2/1979)