יצחק אופק
יצחק (איצ'ה) נולד בוולקדה שעל יד ויטבסק, רוסיה. בן חמש היה כשעברה משפחתו ללטביה, מקום הולדתם של הוריו. תחילה התגוררה המשפחה בדווינסק ואחר כך בריגה. אביו עסק בעסוקים מעיסוקים שונים: היה בעל ספינה, פקיד בממשלה, פקיד במשרד "פלתרוס", בשלטון הלטבי. בימי השלטון הרוסי נמסר לו ניהול מסילת הברזל. יצחק סיים י"א כיתות בבית ספר יהודי שהתנהל חציו ביידיש וחציו בלטבית. בית הספר התנהל אמנם ע"י בונדאים, אך התלמידים השתייכו לתנועות ציוניות. בשתי הערים התקיימו הסתדרויות ותנועות נוער ציוניות. בן 10 הצטרף יצחק לתנועת "גורדוניה".
ב-1937 התגייס לצבא הלטבי ושירת בו 18 חודשים. 8 חודשים היה בהכשרה לקראת עלייתו ארצה. ב-1939 עלה יצחק לישראל בעליה בלתי לגלית. הודות לקשריו עם השליח הארצישראלי שעסק בעליה ב' בפולין, עבר לפולין וישב חודשיים בגרוכוב עד שהסתדרו ענייני העלייה. מנמל קונסטנצה שברומניה הפליג באוניה "קולורדו" בדרכו לארץ ישראל. מקץ חודש ימים של הפלגה, נתפסה האוניה בידי האנגלים ולאחר שעגנה בחוף נתניה, הושמו המעפילים במחנה הסגר ליד חוף "שמן", כעבור חודש, כששוחררו, נסע איצ'ה לגבע, שם שהו חבריו מהקבוצה. שנה היה בגבע, חצי שנה היה נוטר, ולאחר שעלו ארצה חברים נוספים מלטביה, התארגנו לגרעין "גורדוניה". ב-1940 בא הגרעין לרמת יוחנן, מכאן עברו כקבוצה עצמאית לחדרה ומשהתפזרה הקבוצה, שב איצ'ה לרמת יוחנן. כאן בנה עם ציפי את משפחתו וכאן נולדו לימים ארבעת ילדיהם: יגאל, ישראל (שרוליק), יואב ושרהל'ה.
במרוצת השנים עבד איצ'ה במספוא, היה נהג של מכוניות "תנובה", היה חצרן ושנים רבות היה אחראי לקיטור. 25 שנים היה אחראי לכיבוי אש. היה חבר בועדת שיכון וועדת חברים.
במחצית שנות ה-70 החל לצייר וקירות ביתו התמלאו בתמונות פרי מכחולו.
זכו יצחק וציפורה לראות את ארבעת ילדיהם בונים את ביתם ברמה ואת נכדיהם הרבים נולדים וגדלים לצידם. סבים והורים מסורים היו וצאצאיהם גמלו להם באחריתם.
משחלה יצחק במחלה ממנה לא קם, עשתה המשפחה כולה ובראשם ציפורה, רעייתו, ככל אשר לאל ידה להקל על סבלו.
הלך לעולמו והוא בן 76 שנים.
