יצחק בלנק

31/12/1913 - 28/09/1990

פרטים אישיים

תאריך לידה: ב' טבת התרע"ד

תאריך פטירה: ט' תשרי התשנ"א

שם האב: מרדכי

שם האם: גולדה

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1936

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בלנק יצחק

יצחק נולד בעיר טומשוב-לובלסקי שבפולין. הוריו היו בעליהם של חנות סיטונאית למצרכי מזון, אותה ניהלה האם ובית חרושת לשוקולד וסבון בו עבד האב. בבית המשפחה התגוררו נוסף להורים, בנם ובתם, גם הורי האם. הסבתא עסקה גם היא בחנות ובבית החרושת בעוד הסב, שהיה יהודי אדוק מחסידי רדזין ובקי בתלמוד והלכה, לא עסק במסחר כי אם ישב בחדרו ולמד ואף היה שותף לרב קוק בכתיבת הספר "כפתור ופרח" העוסק בענייני הלכה וקבלה. אביו של יצחק היה ממנהיגי תנועת "המזרחי" בעיר ופעיל בענייני הקהילה היהודית. במלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה מהעיר, לבד מהאב שנותר לשמור על הרכוש.
ראשית חינוכו של יצחק, בגילאים 4-6, היה ב"חדר". בן 6 נכנס לבית הספר "יבנה" של "המזרחי", בו למד עברית ובן 10 עבר לגימנסיה פולנית ממשלתית שם למד עד מלאת לו 16. כשהיה בן 14 ירדו הוריו מנכסיהם. כדי לעזור בפרנסת המשפחה עבד יצחק אחרי הלימודים כעוזר למנהל חשבונות בבנק. בן 16 עבר ללמוד באקדמיה למסחר בלבוב, גליציה. בן 12 הצטרף לתנועת "החלוץ הצעיר" שם היה מעורב בפעילות הציונית, היה למזכיר ואף קיבל את הכשרתו הראשונה כגזבר, משלח יד שעוד ירבה לעסוק בו ברבות השנים. בגיל 15 עבר ל"הפועל", היה ספורטאי מצטיין ועסק בכדורגל ואתלטיקה קלה. בן 18 יצא יצחק להכשרה של "החלוץ" בביאליסטוק. הוא עבד בעיר בחטיבת עצים ובבית חרושת לעורות. מקץ שנה בהכשרה נשלח להקים קיבוץ הכשרה בגרייבה הסמוכה ללומז'ה.
ב-1935 עלה ארצה והצטרף עם חבריו מלא התלהבות לקיבוץ רמת הכובש. הסכסוכים שידע הקיבוץ וחוסר ההבנה בין החברים הותיקים לצעירים שאך זה הגיעו, הביאוהו מקץ שלושת רבעי שנה לעזוב את הקיבוץ. זמן קצר חי בתל-אביב ועבד בעירייה במכירת כרטיסי כניסה למרחצאות שעל שפת הים. ב-1936, בעת ששהה אצל חברים בחיפה ועבד כטיח, התארגנה בעיר קבוצה של חברי "השומר הצעיר" ו"החלוץ הצעיר" לקראת עליה להתיישבות כמושב שיתופי. בעזרת תנועת המושבים הם הקימו צריפים ליד קרית בנימין ועבדו בעבודות שונות בסביבה. יצחק נשא לאישה את טובה פוטש, אותה הכיר עוד מימי "החלוץ הצעיר". הוא היה נוטר במשטרת הישובים העבריים מטעם ממשלת המנדט והשתייך למחלקת הנוטרים של רמת יוחנן. מאז ליוותה אותו הפעילות הבטחונית מרבית שנות חייו. באחד מלילות 1938 התנפלו ערבים על צריפי הקבוצה. רעייתו של יצחק נהרגה ואילו הוא עצמו ניצל בנס. אחרי האסון התפזרה הקבוצה ויצחק עבר לרמת יוחנן כנוטר בקבוצת הנוטרים ששמרה באזור זבולון והמפרץ והתגוררה ברמה. ב-1940 התקבל כחבר בקבוצה ובאותה שנה נשא לאשה את מרים נוסדורף, אלמנתו של אמציה כהן, שנרצח אף הוא במאורעות 1938. ב-1942 נולד בנם דוד (דובצ'ה) וב-1952- בתם רונית.
משסיים את תפקידו כנוטר ב-1942, נכנס יצחק לעבוד ברפת, שם עבד עד 1953. היו אלה שנות העבודה האהובות עליו ביותר, הוא מצא, לדבריו, עם הפרות שפה משותפת ונוכח שהן חכמות ומבינות את המטפל בן ויודעות להחזיר למטפל המסור או המזניח כגמולו. מ-1942 כיהן כמא"ז המשק עד 1947, אז נעשה מפקד חבל זבולון. בימי הקרב על רמת יוחנן באפריל 1948, היה מפקד גוש זבולון. בשנה זו גויס לצבא והשתתף כמ"פ, סמג"ד ומג"ד בקרבות לכיבוש הגליל המערבי והגליל העליון במלחמת השחרור. כשהשתחרר ב-1949, שב לעבודתו ברפת והמשיך לשרת במילואים עד 1963, ובכלל זה במערכת סיני ב-1956. קרא עוד

כל שנותיו ברמה היה יצחק פעיל בחיי המשק והחברה ונשא בתפקידים בכירים: ב-1953 נבחר לסדרן עבודה. במשך השנים כיהן מספר קדנציות כמרכז משק ובין לבין עבד בלול ובמספוא, היה גזבר, מנהל פלר"ם, ורכז המכירות במפעל. בכל תפקידיו גילה בקיאות רבה ומסירות ללא גבול.
כשחלתה מרים, טיפל בה במסירות עד שהלכה לעולמה ב-1974. חרף פעילותו הציבורית האינטנסיבית והעדרותו הרבה מן הבית, היה אב תומך לילדיו, האמין בהם, נסך בהם תחושת בטחון ורוח טובה, וכך גם לנכדיו שנולדו עם השנים.
ב-1975 יצא לעבוד כמנהל חשבונות ב"מילואות" וב-1979 עבר לעבוד במועצה האזורית זבולון, שם כיהן כסגן ראש המועצה, גזבר וחשב עד שפרש לגמלאות ב-1988. הוא היה עובד חרוץ ומסור, פעיל ומפעיל, חיפש שיפורים ושקד על ביצועם, זכה להערכת העובדים במחיצתו וכל מי שבא עמו במגע. בד בבד כיהן במשך השנים כחבר במזכירות, בועדת משק, בועדת חברה, בועדת מינויים ובועדת ביקורת. היה מעורה בדיונים, פעיל בשיחה ומביע דעתו מעל דפי ה"ברמה", תוך שהוא מנסה להעלות קווי מחשבה חדשים ולהתוות דרכים לביצועם. תרומה מיוחדת היתה לו לשילוב הדורות בקיבוץ, מתוך הכרה בחשיבות הנושא ותוך נסיון לתרום לקידומו. באחרית ימיו, עד שהתרגשה עליו המחלה ממנה לא קם, חזר לעבודה חלקית בהנהלת החשבונות בפלר"ם.
את יצחק אפיינה השאיפה להתפתח, לדעת יותר ולהתקדם. הוא הרחיב ידיעותיו בכל שטחי החיים, במדע, באומנות ובתרבות הוא צעד עם הקידמה ולא חש עצמו מעולם מבוגר מדי ללמוד. בגיל 70 למד מחשבים באוניברסיטת חיפה והשתמש בידע שרכש לפיתוח שיטות עבודה חדשות במועצה. יכולתו לראות קדימה ולחשוב כמה צעדים מראש לפני כל עשיה, התפתחה הודות לעיסוק הממושך בשח-מט. תחביב זה, שבו עסק עוד בנעוריו, הביא אותו עם בואו ארצה להצטרף ל"הפועל", להשתתף בתחרויות קבוצתיות רבות ואף לשחק שנים רבות בהתכתבות עם אנשים מכל העולם. לאחר מותו הונהגה אליפות ההתיישבות העובדת לזכרו בחסות קיבוץ רמת יוחנן והמועצה האזורית "זבולון".
הלך לעולמו אחרי מחלה בערב יום הכיפורים תשנ"א והוא בן 77 שנים.
יהי זכרו ברוך

 

קישורים:

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

     יצחק בלנק ז"ל

    בן גולדה ומרדכי

    נולד בטומשוב לובלסקי – פולין

    ב' בטבת תרע"ד  31.12.1913

    נשוי למרים

    אבא לדוד ורונית

    עלה לארץ בשנת 1936

    הצטרף לרמת יוחנן 1940

    נפטר ט' בתשרי תשנ"א  28.09.1990

    בן 77 במותו

    יהי זכרו ברוך

  • השנים האהובות עלי ברפת

    שניםהאהובות ברפת

    כ' בכסלותשמ"ח – 11.12.87

    ברמה מס'757

    שתים עשרה השנים האהובות עלי ביותר בעבודה במשק היו –השיבוץ ברפת, משנת 1941 עד 1953.

    מצאתי שפה משותפת עם הפרות ונוכחתי שהן חכמות ומבינותאת המטפל בן. יודעות להחזיר למטפל המסור או המזניח – כגמולו.

    חלבנו בידיים. לכל רפתן הפרות שלו, אותן ניקה והאכיל.היו רפתנים שאפילו בשבתות ובחגים נהגו לבוא להשגיח אם המחליף מטפל כראוי.

    היו שתי רפתות – א' ו – ב', בכל אחת 60 פרות, בכל רפת 4חולבים ומחליף קבוע. חלבנו משעה 2.00 עד 10.00 בבוקר. אחר כך הפסקה ומשעה 2.00אחרה"צ עד 5.00 או עד 6.00, שאז גמרנו את יום העבודה.

    היינו ערים לשיפור תוצאות שהשגנו. העלאת כמות החלב,אחוז השומן, וכן שיפור ההזנה. אלה היו עיקרי נושאי השיחה בינינו בזמני הארוחות.חברים שלא עבדו ברפת לא יכלו להבין על מה התווכחנו כל כך (הוא שנאמר – זר לא יביןזאת).

    כשנכנסתי לעבוד ברפת א' הצוות שלנו כלל את משקהז"ל, מירה ריכטר, אברהם שנל ז"ל וחנה שנל אשתו. לא יכולתי להבין מדועבחורה צריכה לעבוד פיזית כל כך קשה כמו הבחורים, להוציא כמוהו את הזבל מ 1/4 הרפתשלה במריצות אל ערימת הזבל בחוץ. סידרנו שהבחורים יוציאו את הזבל והבחורות ינקו אתהמחלבה, זה היה טוב בשביל כולם, אבל לא בשביל לולקה, היא בשום פנים לא היסכמהלוותר על הכבוד של הוצאת הזבל. לא היתה ברירה אלא לוותר לה.

    על ההתחרות המתמדת בין חנה ויהודית יש הרבה סיפורים, לאתמיד היתה הכרעה ברורה בנידון. ערב חורפי אחר ירד גשם חזק. השומר ריחם על הפרותשעמדו בחצר על יד הרפת, והכניס אותן פנימה לפני בוא הרפתנים לחליבת לילה. יהודיתשהקדימה לקום לפני חנה, רצה מהר לרפת, מבלי להדליק את החשמל פתחה מהר את דלתותהרפת לחצר והתחילה לצעוק לפרות: "בואנה, בואנה", אף פרה,כמובן, לא הואילהלהכנס. יהודית הסתכלה פה ושם בחצר חיפשה – ואין פרות. בלי לחשוב הרבה רצה לחדרהאוכל וקראה לשומר:" שומר , שומר הפרות ברחו צריך לחפשן…" השומר הרגיעאותה ניגש איתה לרפת, הדליק את החשמל והנה… כל הפרות בפנים.

    את העבודה בפרט אהבתי, אבל לא יכולתי בשום אופן להתרגללקום מיד לעבודה לאחר שהשומר העיר אותי.

    השומרים כבר ידעו שלא כל "כן" שלי, אכן מורהעל כך שבאמת קמתי. פעם כשסוכי ז"ל היה שומר לילה, ביקשתי אותו שיעיר אותיויוודא שאמנם אני ער, הוא מלא את בקשתי באמונה, ובא פעמיים בשעה היעודה להודיע לישיש לי מחליף שאני לא צריך לקום לעבודה.

    גמר בנין מכון החליבה החדש מזכיר לא את הכנסת מכונתהחליבה הניידת "גסקווין" האנגלית, היינו בין שלושת הרפתות הראשונות, עםיגור וגבת חיים, שהכניסו מכון לרפת. היו ויכוחים נוקבים אז בין צעירים וותיקים –אם הכנסת המכון לא תחסל את טיפוח עדר החלב בארץ, תנחום ז"ל נלחם קשות נגד.הביאו אז את דלקות העטין כראייה לכך שהוואקום מוצץ יחד עם החלב את העטין וגורםלדלקות. עם כל זאת הגענו על ידי לימוד החליבה הנכונה במכונה והחלפתה למכונת "אלפא לאוואל" לכמות גדולה יותר של חלב פרה. לפני כן לא הגענו ליותר מ –5000 ליטרלפרה לשנה ואילו עתה מעל ל – 8000 ליטר.

    מכון החליבה החדש יאפשר לנו להגדיל את הענף שהוא כמעטהיחידי בחקלאות שאינו סובל מקללת אחוז הריבית הגבוה להון חוזר. יש אפשרות לפתחוואני מקווה שנעשה זאת בקרוב.

  • יצחק ידידי – משה נהיר

              

    יצחק ידידי – משה נהיר

    הכרותנו התחילה בשנות החמישים, כמשתתפים בקורס רכזי משק במדרשת רופין וגבעת חביבה.

    הקורס היה בין הראשונים שהשתתפו בו תלמידים מכמה תנועות קיבוציות ומושבים מכל קצווי הארץ.

    יצחק ואני התיידדנו, כצפוניים וחברי משקים מאותו האיזור עם שדות גובלים בשטחי מפרץ חיפה. תוך כדי עבודתנו על תוכניות משק וענפים השונים, התקרבנו והתיידדנו.

    יצחק ז"ל היה תלמיד חרוץ ובעל יוזמה, הכל עשה בשקט,בתבונה ובידיעה שרכש לו בלימודים ומהניסיון.

    לאחר מכן נפגשנו תכופות כרכזי-משק, הוא ברמת יוחנן, ואני בשער העמקים. לאחר כמה שנים נפגשנו כגזברים במשקינו והחלפנו דעות וניסיון.

    עם הקמת המועצה האזורית זבולון, בזמן כהונתו של משה קרוא ז"ל מרמת יוחנן, נקראתי לשמש בתפקיד, "רכז הועדה החקלאית של המועצה האזורית זבולון". יצחק יצג את רמת יוחנן במליאת המועצה ולאחר מכן, כחבר הנהלת המועצה וסגן ראש המועצה.

    יצחק ז"ל, בשקט שלו ובהתעמקות בבעיות האזור נתן ביטוי עניני בכל מה שעסקנו. הוא ריכז את הנהלת החשבונות במשקי המפרץ, עשה זאת בהתמסרות וחריצות רבה, באחריות, כפי שפעל בכל עבודה ותפקיד. באותו זמן בחילופי מנהלי חשבונות במועצה, פניתי אליו שייקח עליו את הנהלת החשבונות במועצה. הוא היה משתתף חבר בהנהלת המועצה בישיבותיה, כאן יצחק בהתמסרותו ובניסיונו העמיד את הנהלת החשבונות על בסיס איתן. כן מלא גם תפקיד גזבר המועצה באותו הזמן.

    במשך השנים של עבודה משותפת, קשרנו קשרים חבריים, אישיים וכן עם אשתי אווה. בגבור מחלתה של מרים נוסדורף – אשתו, נפגשנו וניסיתי לעזור ולייעץ, לאחר ניסיוני המר באותה מחלה ארורה, במות אשתי ז"ל.

    ובהמשך בכל מיני בעיות אישיות נפגשנו אני ויצחק ושוחחנו על המצוקות.

    בגמר עבודתו במועצה, בשובו לעבודה במשקו, במפעל, שמח יצחק ותרם מניסיונו בהנהלת חשבונות של המפעל, והיה מרוצה שבגילו השתלב יפה ונעזר גם בעבודת מחשב.

    כמה שמח יצחק ובישר לנו על התוכנית של הבת רונית ומשפחתה לחזור לחיות ברמת יוחנן. בגבור מחלתו, התוכנית ירדה מהפרק. יצחק הצטער על-כך מאוד.

    השתתפנו בשמחות המשפחה, של הבן דובצה ובני ביתו, ולאחרונה בחתונת הנכדה – הבת של דובצ'ה, יצחק אך בקושי החזיק מעמד.

    בקרנו אני ואווה, מספר פעמים בעת חוליו, דאב ליבנו, ממצבו הבריאותי.

    יהי זכרו ברוך

    משה נהיר

    שער העמקים. 28.10.90

  • ערב יוה"