דברי הספד של יעקב יניב (ינובסקי) על יצחק כץ
לפני ארבע שנים, בעצם תקופת מאורעות הדמים, נשלח אלינו יחד עם עוד מחוסרי עבודה מהערים. כולם שהו אצלנו זמן מועט ולא מצאו עניין רב בחיי קבוצה ובמשק, אולם יצחק הצטיין ביניהם ברצינותו, בערותו לשאלות ציבוריות וקשריו עם החברים. הוא נשאר בתוכנו ומלא את תפקידו כאחד מאתנו.
יקרה לפעמים אשר יבוא לקבוצה אחד האנשים וישהה בתוכה זמן מה ובמשך הזמן יקשר קשרים עם האנשים, ייקח חבל בכל ענייני הקבוצה מבלי שהכריז באופן רשמי כי חבר הוא בקבוצה. כך קרה עם יצחק. במשך הזמן השתתף בכל שמחות ותוגות הקבוצה, חי בתוכה בימים הקשים של מאורעות הדמים, של הגנה ושמירה מעולה, בתקופת המשבר החברתי הקשה ובשעת ה"העברה".
ועל כן באומרו לפני כמה חודשים לחברים כי הוא נוסע מכאן, קיבלו כל החברים – גם אלה אשר הכירהו זמן מועט – את הדבר בתמיהה ובצער וכולם הפצירו בו כי יטייל קצת, יעבר בארץ ויחזור לקבוצה כחבר פעיל, וכחבר רשמי. זמן קצר היה בחוץ, עמד בקשר מכתבים עם חברים והתגעגע מאד לרמת יוחנן, וכך חזר פתאום הביתה בהחלטה נמרצת להישאר בקבוצה כחבר. כולם שמחו לבואו והוא הרגיש כי הקבוצה היא ביתו.
והנה בא היום המר והנמהר של ערב סוכות, גוש עפר המשמש כזהב לאדמתנו, היה למקור האסון. בחצר נפוצה שמועה, גוש "חירבה" נפל על יצחק ורגלו נשברה. והנה חוזרת המכונית הקטנה ומודיעים לי כי יצחק מבקש לראותני. היה קשה להאמין כי המקרה הזה יהיה לאסון כה כבד. יצחק הרגיש כי לא יקום משברו זה ועל כן נפרד מאת החברים אשר היו על ידו.
נחמנו אותו, כי לא האמנו, כי שבר ברגל או ביד יגרום למותו, אבל הוא לטף אותנו, הודה על יחס החברים הטוב אליו, ובקשני מאד להביא אליו את עודד, אשר אהב.
הוא מלמל לעצמו: לא תיארתי סוף כזה, את אמי לא אראה יותר!?
בבדיקת הרופא הראשונה בחיפה אישר הרופא את אשר הרגיש יצחק. מכאוביו הלכו וגדלו והוא סבל ייסורים איומים. כך הלכו ודעכו חיים צעירים של אדם, שהגיע לשלב חיים נורמלי אשר עתיד של פעילות, ערות ועבודה פורייה עמדו לפניו.
יצחק נולד בקומפולונג אשר בבוקובינה, קבל השכלה גבוהה והיה מהנדס חשמלאי. את השכלתו זו הרגשנו כולנו בידיעתו לשונות רבות, בעדינות הליכותיו ויחסיו, והתמצאותו בגיאוגרפיה האירופית בימי המלחמה.
יהי זכרו ברוך!
יעקב ינובסקי
מתוך: "במשק"מס.13 כ"א בתשרי תש"ב 12.10.1941