יצחק כץ

01/01/1908 - 10/05/1941

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ז טבת התרס"ח

תאריך פטירה: י"ג אייר התש"א

שם האב: לא ידוע

שם האם: לא ידוע

ארץ לידה: בוקובינה

שנת עליה: 1937

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

יצחק כץ

יצחק נולד בקומפלנוג אשר בבוקובינה, קבל השכלה גבוהה ולמד הנדסת חשמל. עלה ארצה בשנת 1937 ועבד בעיר. בתקופת חוסר העבודה בערים, נשלח לרמת יוחנן.
חי בינינו כארבע שנים, היה ידיד טוב, השתתף באופן פעיל בחיי הקבוצה ובעבודה במשק, השתתף בהגנה ובשמירה. היה אדם משכיל, ידע לשונות רבות, עדין הליכות, התמצא בגיאוגרפיה הארופאית בימי המלחמה.
הוא כתב: "אינני יודע אם עצמותי תמצאנה את מנוחתן ברמת יוחנן אבל בזה אני בטוח שאחד הדברים שימשיכו לעניין אותי ביותר בחיים תהיה התפתחותה של רמת יוחנן".
בערב סוכות תש"ב עבד בחפירת זבל ("חירבה") בגבעת שמיר, גוש עפר שהתמוטט וכיסהו הביא למותו.
דבריו האחרונים היו: "את אמי לא אראה יותר".
בן 33 במותו.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    יצחק כ"ץ

    נולד תרס"ח 1908

    קומפלונג בוקובינה

    עלה לארץ בשנת 1937

    הצטרף לרמת יוחנן ב 1937

    נהרג בתאונת עבודה

    י"ד בתשרי תש"ב  05.10.1941

    בן 33 במותו

  • דברי הספד- יעקב יניב

    דברי הספד של יעקב יניב (ינובסקי) על יצחק כץ

    לפני ארבע שנים, בעצם תקופת מאורעות הדמים, נשלח אלינו יחד עם עוד מחוסרי עבודה מהערים. כולם שהו אצלנו זמן מועט ולא מצאו עניין רב בחיי קבוצה ובמשק, אולם יצחק הצטיין ביניהם ברצינותו, בערותו לשאלות ציבוריות וקשריו עם החברים. הוא נשאר בתוכנו ומלא את תפקידו כאחד מאתנו.

    יקרה לפעמים אשר יבוא לקבוצה אחד האנשים וישהה בתוכה זמן מה ובמשך הזמן יקשר קשרים עם האנשים, ייקח חבל בכל ענייני הקבוצה מבלי שהכריז באופן רשמי כי חבר הוא בקבוצה. כך קרה עם יצחק. במשך הזמן השתתף בכל שמחות ותוגות הקבוצה, חי בתוכה בימים הקשים של מאורעות הדמים, של הגנה ושמירה מעולה, בתקופת המשבר החברתי הקשה  ובשעת ה"העברה".

    ועל כן באומרו לפני כמה חודשים לחברים כי הוא נוסע מכאן, קיבלו כל החברים – גם אלה אשר הכירהו זמן מועט – את הדבר בתמיהה ובצער וכולם הפצירו בו כי יטייל קצת, יעבר בארץ ויחזור לקבוצה כחבר פעיל, וכחבר רשמי. זמן קצר היה בחוץ, עמד בקשר מכתבים עם חברים והתגעגע מאד לרמת יוחנן, וכך חזר פתאום הביתה בהחלטה נמרצת להישאר בקבוצה כחבר. כולם שמחו לבואו והוא הרגיש כי הקבוצה היא ביתו.

    והנה בא היום המר והנמהר של ערב סוכות, גוש עפר המשמש כזהב לאדמתנו, היה למקור האסון. בחצר נפוצה שמועה, גוש "חירבה" נפל על יצחק ורגלו  נשברה.  והנה חוזרת המכונית הקטנה ומודיעים לי כי יצחק מבקש לראותני. היה קשה להאמין כי המקרה הזה יהיה לאסון כה כבד. יצחק הרגיש כי לא יקום משברו זה ועל כן נפרד מאת החברים אשר היו על ידו.

    נחמנו אותו, כי לא האמנו, כי שבר ברגל או ביד יגרום למותו, אבל הוא לטף אותנו, הודה על יחס החברים הטוב אליו, ובקשני מאד להביא אליו את עודד, אשר אהב.

    הוא מלמל לעצמו: לא תיארתי סוף כזה, את אמי לא אראה יותר!?

    בבדיקת הרופא הראשונה בחיפה אישר הרופא את אשר הרגיש יצחק. מכאוביו הלכו וגדלו והוא סבל ייסורים איומים. כך הלכו ודעכו חיים צעירים של אדם, שהגיע לשלב חיים נורמלי אשר עתיד  של פעילות, ערות ועבודה פורייה עמדו לפניו.

    יצחק נולד בקומפולונג אשר בבוקובינה, קבל השכלה גבוהה והיה מהנדס חשמלאי. את השכלתו זו הרגשנו כולנו בידיעתו לשונות רבות, בעדינות הליכותיו ויחסיו, והתמצאותו בגיאוגרפיה האירופית בימי המלחמה.

    יהי זכרו ברוך!

    יעקב ינובסקי

    מתוך: "במשק"מס.13 כ"א בתשרי תש"ב 12.10.1941

  • מדבריו של יצחק כץ

    ברמה תמוז תש'

    שנתיים ברמת יוחנן

    השם רמת יוחנן נשאר בזכרוני מאז שקראתי בעתון על האסון שקרה לזלמן.

    הציעו לי ביוני 1938 בהסתדרות לצאת למשק ולקיים בבת אחת שתי מצוות – להיחלץ מחוסר  העבודה ולעזור למשק בעונה הבוערת – בזמן שעול השמירה הכביד מאד על העבודה. הסכמתי. עלי היה לבחור בין רמת יוחנן ועין השופט. בחרתי ברמת יוחנן מסיבת הקרבה לחיפה. עוד טרם שהספקתי  להתכונן לנסיעה אמר לי חבר: לא תרגיש את עצמך בכי טוב שם היות והם עומדים לפני פילוג. בכל זאת החלטתי לנסות את מזלי והנה זאת כבר השנה השלישית שאני אוכל את לחמה של רמת יוחנן.

    גם לי יש הרגשה שלפני כמה שבועות נגמר פרק בחיי והתחיל דף חדש. אמנם הפרק החדש מתחיל בשבילי באותיות יותר קטנות מאשר בשביל כל חברי שני הגופים שהיו לגוף אחד, בכל זאת כדאי גם לי לעשות את המאזן של השנתיים שעברו.

    במשך השנתיים שאני אצלכם הספקתי לדאבוני להשתתף בהרבה מצערכם, כאבתי את כאבכם ועוד טרם הספקתי לשמח את שמחתכם. לא פחות מ-4 מקרי מוות קרו במשך התקופה הקצרה הזאת, עברה עלינו תקופה של כמעט שתי  התקפות לשבוע, והיה לי הסיפוק שלא רק יכולתי להעמיד לרשותכם את היכולת הצנועה שלי בתור פועל חקלאי בלתי מנוסה,  אלא שגם שתפתם אותי בעול השמירה וההגנה. כאבנו יחד את כאב עמנו על כל צורותיו – מפרשת עלית ב' דרך שיחות לונדון ועד הספר הלבן והגזרות השחורות. הרגשנו יחד את הזעזוע הראשון של העולם הגדול בתקופת מינכן.

    רק בעניין אחד, והוא מבחינה אישית אולי הכי חשוב לא הייתי שותף, או יותר נכון הייתי רק שותף חלקי, זהו מצבו הפוליטי הפנימי של המשק, מראשית היותי כאן נקטתי עמדה של ניטרליות מוחלטת בעניין זה. לא  קל היה לי לנקוט עמדה כזאת.

    מי כמוני מבין את המדינות הקטנות הרוצות להיות ניטרליות וזה גורם להם לקשיים מרובים. רק בחדשים האחרונים לא יכולתי להסתיר למי אהדתי נתונה ועברתי לעמדה של "צד בלתי לוחם".

    והנה עברה גם המתיחות והעצבנות של ההעברה. לא שומעים  כבר: "מה הוא אומר, או מה היא  אומרת". כבר מתחילים להרגיש כאילו זה הרבה זמן ככה. מדי פעם שואלים אותי: יצחק איך אתה מרגיש עכשיו? ומה נשתנה בעצם? הייתי מתבייש לחלק מחמאות לממינה. האם מיוצאי מצרים אנכי? אבל מה נתנה לי ההעברה? ראשית כל אוירה יותר אינטימית, קצת רגש של חמימות ביתית. הספקתי לחוג כבר חג תחת המשטר החדש. איזה הבדל! והמפות הלבנות בליל שבת, מה זה מוסיף? האם הכל נעשה על ידי זה יותר טעים, האם זה קלריקליזם*? לא, זאת היא אוירה אשר מזכירה את הילדות בבית אמא, זאת היא אחת האימפונדרביליות* שבלעדיהן אין ערך לחיים.

    ההעברה התגשמה בזמן שכל העולם התמוטט. צרפת החזקה נפלה, ומי יודע אם מחר מחרתיים לא נתחיל לראות את הסדקים של האימפריה הבריטית.  בזמן שמכל פינות העולם באות ידיעות על הריסות, מדברים אצלנו על בנין, האם זה לא פרדוקס שעל יד מקלטים נגד התקפות אויר מקימים באותו הזמן בניני קבע? אינני יודע אם עצמותי תמצאנה את מנוחתן ברמת יוחנן אבל בזה אני בטוח שאחד הדברים שימשיך לעניין אותי ביותר בחיים – תהיה התפתחותה של רמת יוחנן.

    *(שלטון דת)

    * אין להעריכו מראש, לא ניתן למדידה….להערכה)

    יצחק כהן-צדק