יצחק כתר

על עץ הזית

 ברצוני לתאר לפניכם איך אני רואה את עץ הזית:

הזית – עץ – הארץ. לא יתואר נוף ישראלי בלעדיו. אין אילן דגול ונערץ בתנ"ך כמו הזית. הוד והדר קשורים למושג "זית". ישראלי מבלעדי עץ הזית.

העץ הנפוץ ביותר בין שבעת המינים המהווים את טוב הארץ.

אם הולכי – רגל אתם ועייפתם, שבו מתחת לאילן מעין זה, שם בינות    שורשיו העבותים.

בגבול כרם או בפרשת דרכים, תפגשו בעץ- הזית, שהינו למעשה שניים, הווה אומר: חצו לשניים, וכל אחד מהם עצמאי מהשורש ולמעלה, השורש  משותף לשניהם וליתר שמונת השתילים – עצים העוטרים לו מסביב. כמאמר אותו משורר:  "בניך כשתילי זיתים סביב שולחנך"– היסוד והגג משותפים לכולם.

עצי – הזית תפגשום מתגודדים בחבורות גדולות ובגדודים, כרמים רחבי – ידיים, ובפלוגות קטנות – חורשות; פעמים הינם צפופים, שכם נוגעת בשכם ויש עומדים בבדידות במישורים, על צלעות, ההרים ולבינות לסלעים, צופים מעל לפסגות ורכסים.

ולפתע תפגשו באחד עקשן, צמח בלי גרגר אדמה. כמו כן שוכני כבוד הם בכרמי ענבים, והגפנים מה תאהבנה להשתרג בין בדיהם, לגפפם ולהתרפק עליהם, ליהנות מחוסנם וצמרתם של עצי – הזית.

בתקופת השלכת תראום מלגלגים ובזים לכל אלה נטולי הדאגה, המופקרים להכעיס, המתערטלים ועומדים ערומים בראש כל חוצות ולא יתבוששו. על אי- נשירת עליהם מספרת האגדה הערבית: " כי ביום מותו של מוחמד, כל עצי הגן השירו עליהם מעליהם לאות צער ואבל, הזית בלבד לא השיר עליו. כשעצי הגן מלאי תימהון שואלים – את פיו לסיבת התנהגותו המוזרה, הוא השיב:" – אתם השלכתם את עליכם למען יראה צערכם ברבים, אבל אני – צערי כמוס בלבי".

במבואות ישוב יברכוכם בבואכם, מבעד לחומות חצרות ובתים יציצו אליכם. ראיתים גדולים כקטנים, רכים וחסונים, וראיתים בעלי קומה וצמרת עניפה, בעלי גזע עבה ובעלי וותק של שנים, וראיתים בשדרות ירוקות בישובים חדשים.

עצי הזית מופיעים בצילומים ובצילומי כרטיסי ברכה לשנה החדשה ומצוירים בשערי ספרים. גם סוכת קיץ על עץ זית, וזוגות צעירים מתעלסים בה.

ונקיים את הפסוק: " זיתים יהיו לך בכל גבולך."

                                  (דברים כ"ח מ')

עץ הזית – יצחק כתר

לא יתואר נוף ישראלי בלעדי עץ הזית והשמן. אין אילןדגול ונערץ בתנ"ך כמו הזית.

הוד והדר קשורים לעץ הזית. כי נפוץ הוא בארץ מאזומתמיד מעיד הפסוק הבא: "זיתים יהיו לך בכל גבולך" (דברים כ"ח מ').

כשאני עובר בשטחים הרריים כמו בגליל המערבי, הרי עינינקרעות לרווחה ואינן חדלות להסתכל ולהתפעל מהסביבה והנוף המשתנה לעיתים. ועל הכלמנצח כמובן עץ הזית. הנך רואה שטח ירוק מחוספס מכסיף וגלי, צבע ירוק זיתי המיוחדוהאופייני אך ורק לזית.

צורות שוות ומשונות לגזעי הזית. הנה תראו האחד גזעוגבוה וישר, פארותיו סבוכים וצמרתו רחבת מידה והיקף; השני נמוך קומה, מסורבל קמעאוענפיו משתלשלים לו מטה, מטה; השלישי עם כרס, בעל בעמיו, אולם מרוב שנים דללהצמרתו ויתכן שקיבל זאת בירושה, כולו ממורט ענפים ובדים יבשים ומחוספסים ורק בינותםאי-פה ואי-שם מבצבצים להם מספר ענפים ירוקים, לשמור על הירוקת שלא תכלה. והנה תראואת האחר, רחוק קמעא מהיתר, מבודד, קשיש הוא מהם ולכן ינדוהו, אולם על כך גאותו,גזעו העלה קמטים, מצולק ומבוקע על כליותיו ושדרתו, כולו חללים ונקבים. כל אלהמעידים ומספרים על חיים ארוכים עלי אדמות. מזה רבות בשנים עומד כאן וצופה על עולמושל הקב"ה. כל המלחמות, חילוף שלטונות, כל הגייסות של כל העמים, מאז שנותאלפים ועד עכשיו, עברו תחת שבט בקורתו. עץ זה ספג לתוכו את כל השמחות, האסונותוהצרות שעברו על סביבתו.

בתקופת השלכת תראו את הזיתים מלגלגים ובזים לכל אלהנחותי הדרגה והמופקרים להכעיס, המתערטלים עירומים בראש כל חוצות ולא יתבוששו…

בימינו אנו, ימי צנע וחסכון, עד מה חשוב להרבות במטע עציזית, למען נוכל ליהנות מפריו ומשמנו, מירקותו ומרעננותו הנצחית האופיינית אך ורקלזית.

(מתוך "ברמה", מס' 151. מיום אדר א'תשי"א)

קווים לדמותו של יצחק כתר – עזי זבולון

יצחק כתר נעלם מהנוף האנושי של רמת יוחנן במין שקט כזה כפי שחי בשנותיו האחרונות. חי את עולמו שלו, מתקשה במידת מה להשתלב בקצב המזורז של ההווה, אך אינו מוותר על עולמו הפנימי אשר כמדומני היה עשיר ביותר.

היום כשאתה חי בחברה גדולה, קשה עליך ההזדהות שוות המידה עם זכרם של נפטרים. אך קורה שלפתע מסתבר לך ודווקא עם הסתלקותו של מישהו – מה רבת משמעותו ומה רבים הדברים הקשורים באותו אדם, שנרשמו עמוק, עמוק אי – שם בתוכך. מותו של יצחק גרם לי לחוש ולהיזכר בבהירות בדברים רבים הקשורים בדמותו מתקופת הילדות ועד לעבר הקרוב ביותר.

יצחק זכור לי מימי הילדות כאיש שיצר קשר מיוחד עם הסביבה הערבית שסבבה אותנו מכל העברים באותם ימים רחוקים. זה לא היה קשר של מתווך או בא כוח של ישוב. זה היה קשר טבעי של מי שנולד בארץ – בגליל, ידע את שפת הערבי והזדהה עם רבים ממנהגיו – הסוס, הכפייה, ההימצאות בחיק הטבע, התמימות המזרחית. נדמה לי שבכל אותן תכונות שאפיינו את הבדואי ראה יצחק מעין דרך חיים באותם ימים ועל כך אף זכה להיקרא בפיהם חווג'אה צ'חק.

לא אשכח את הקשרים שנוצרו דרכו עם משפחת אבו קורולוס משפרעם, אותו ערבי נוצרי ומשפחתו הענפה שהיו ממש בני בית ברמת יוחנן של אותם ימי ההתיישבות במקום. לא אשכח את הופעתו של אבו קורולוס עם גמליו בחצר הקטנה וחסרת הירק ליד חדר האוכל הישן, כשאנחנו כילדים נרגשים וצוהלים לקראתו. חוויות אלה קשורות בזכרוני ביצחק, בחווג'אה צ'חק, כפי שכונה בפי אבו קורולוס.

מעולם לא שוחחתי עם יצחק על דרך ראייתו את חיינו בכפיפה אחת עם הערבים באותה כברת ארץ, אך כשאני מנסה לחשוב על דרך ראייתו ואולי שאיפתו באותה בעיה עדינה וכאובה, נדמה לי שתמיד שאף למצוא דרך לחיים הרמוניים עם הערבים, מתוך הזדהות עם רבים ממנהגיהם ודרכי חייהם שראה בהם ערכים חשובים. נדמה לי שהמציאות טפחה על פניו ועם חלוף השנים הפכה לאכזבה מאותה שאיפה לדרך חיים בארץ ישראל.

מעניין שדווקא המוזרות ואופיו יוצא הדופן של אדם, הם, הם שנחרתים בזכרון למשך שנים ואולי אף לתמיד. אני זוכר את יצחק כשהוא רובץ על ריצפת חדר האוכל (של אותם ימים רחוקים) הקרירה בשעות יום קיץ, כמו בעל חיים המחפש דרך לקרר את גופו. ושוב, כשאני מנסה לחשוב על פשר התופעה, נדמה לי שגם כאן ההסבר הוא בחיפוש הקשר אל הטבע, ניצול תנאי הסביבה כפי שעושים בעלי החיים, ללא התחכמויות וללא צורך בפתרונות טכניים.

נדמה לי שיצחק חי תמיד בסתירה פנימית מסוימת בין רצונותיו לבין המציאות המוכתבת על ידי החברה הסובבת אותו. יצחק התנדב ללחום במלחמת השחרור למרות גילו הגבוה יחסית, כשכלל לא היה חייב בכך. נדמה לי שגם היחלצות זו תאמה יפה את אופיו היוצא דופן. קשה מאוד להעלות קווים לדמותו של אדם שכה מעט שוחחתי איתו, אך נדמה לי שמאז מלחמת השחרור ופציעתו הקשה, מתחיל חלק ב' בחייו של יצחק, הקשור בסבל גופני רב ובעקבותיו עולמו הפנימי נעשה העיקר. עם זאת לעולם איננו חדל לחיות את יופיו של היקום הסובב אותו וממחיש אותו בציור – ביטוי נהדר לרגישותו לצבע, לאור, להשתנות הסביבה בהתאם לעונות השנה, ולשייכותו לכל אותם מראות.

קו נוסף באופיו של יצחק בא לביטויבעבודתו בחשמליה. בדרך מיוחדת לו היה מקבל מכשיר לתיקון ובדרך עוד יותר מיוחדת היהמחזירו, בתוספת פתק קטן ועליו רשומות מספר מילים, שבהן ההומור היה העיקר. גם כאןנתגלה רצונו ליצור קשר אנושי עם החבר, לא רק כבעל מקצוע הממלא חובתו.

חבל שבמערכת היחסים הקיימת כיום נחשבאופי כשל יצחק כתמימות נעימה ולא כערך שלא רבים נחנו בו. לפתע אתה רוצה לשוחח עםיצחק כדי להכירו ולהבינו יותר, אך הוא כבר איננו בין החיים.

מסע במדבר יהודה, סדום, רביבים 6.2.1942

(ממחברת רשימות ממסעות יצחק כתר)

אומרים שארצנו קטנה. נכון, על המפה היא נראית כרצועה צרה וארוכה לחוף הים. ועוד רגילים לומר – במספר שעות תעבור אותה לאורכה ולרוחבה. לכאורה זה נכון.במכונית הנך עובר וטס במהירות ואין בידך סיפק לראות ולהגיע לאותם מקומות אשר שם נפקחות עיניך והנך רואה ומרגיש שהארץ היא גדולה ורחבה.

בהליכה ברגל רואה וחש את הארץ, רואה את הנוף העשיר ברב גונייותו. כשהנך צועד ברגל רק אז הנך חש ומרגיש את האדמה בכפות רגליך, הזמן לרשותך להסתכל ימינה ושמאלה וליהנות מכל עץ ירוק, פרח פורח, מקול ציפור מציצת, משמים גבוהים וכחולים,לבחון וליהנות מכל החליפות  והתמורות בהם ארצנו נתברכה. ואדי או הר, גבעה ומישור, מדבר ונאות מדבר, מעיינות, חורשות, צמחיה מגוונת, בעלי כנף ובעלי חיים מכל הסוגים והמינים.

הנך הולך ונהנה מזיו החמה ומחמימותה ובו בזמן יודע אתה,שבמרחק לא רב ממך גשם ברכה יורד. ועוד הנך רואה ולומד על שטחים נרחבים העומדים בשממונם ומחכים לגאולתם, לפריחתם. מצפים ליד העובדת, החרוצה, ההופכת שממה לגן פורח. ובהרגישך כל זאת, ובראותך כל אלה, הנך יודע שהארץ היא רחבה וגדולה, יפה וקוסמת, ומסוגלת להתרחב עוד כהנה וכהנה ולקלוט רבים מבניה – גוליה. הולך והולך, ואין לה קץ ואין סוף.

מצדה

צוק סלע ענק מזדקר לגובהה 440 מטר מעל פני ים המלח, ו –50 מטר מעל פני הים התיכון. כ – 3 ק"מ מערבה מים המלח.

אין לתאר במלים את ההרגשה האופפת אותך כשהנך נמצא כאן למעלה על סלע איתן זה, על מצודת קדומים זו, והנך מעביר בדמיונך את העבר כאילו הוא חי לפניך. אתה רואה, ונדמה גם שומע, את תכונת הנצורים, את גבורתם ומסירותם והקרבתם של קומץ קטן לעומת רבים.

חלוץ בונה ולוחם – דב גולן

(שנה לפטירתו.)

הכרתי את יצחק ז"ל בשליש האחרון לחייו. תקופה קשהעבורו, בעיקר כתוצאה מפציעתו בקרב על כיבוש באר שבע במלחמת הקוממיות. הניתוחים,התקופות הממושכות שעבר בבית חולים ותהליך השיקום, שלא הצליח להחזירו לכושרו הטבעי,השאירו בו סימנים של החלשה פיזית, אבל לא יכלו לגבור על הרוח שאפיינה את יצחק כתרז"ל.

בשנים האחרונות שלנו ברמת יוחנן, ראינו אותובניסיונותיו לעבוד במקומות שדרשו מאמץ פיזי, כנהג טרקטוריסט. הרבה פעמים עמדתי מלאהערצה לאיש, שלמרות מגבלותיו הפיזיות מנסה לבצע עבודות בכרם, בחריש, בקילטור,בריסוסים. אחר כך "נכנע" ונכנס לעבוד בחשמליה. פה התגלה לפנינו חבר שלאהסתפק במילוי יום העבודה, אלא ניסה תמיד לתת צביון חברתי לתיקוניו. לחברים הרביםשפנו אליו, בעיקר לקשישים שבינינו, נתן הרגשה טובה, שלא "עושה טובות",אלא משרת אותם, שנותן להם המגיע להם כחברי קבוצה, בתוספת של מילה טובה,"הדרכה" מלאת הומור לשימוש הנכון של הכלי ובעיקר בפתקים בלתי נשכחיםשליוו את המכשירים המתוקנים.

אין ספק שהשטח שבו הצטיין ובו התגלה אישיותו במלואשלמותה היה הציור. למרות שהתחיל לצייר בגיל מבוגר למדי ובלי הכשרה אמנותית-מקצועיתהגיע להישגים מרשימים. בתמונותיו הרבות גילה את אהבתו העמוקה לכיברת ארץ קטנה שלההקדיש את מיטב שנותיו וחלומותיו. הנוף של רמת יוחנן, הגבעות הסובבות אותה,הוואדיות, היער, הכרם, היוו הנושאים העיקריים.

כמי שנפל בחלקו להיות על ידו בימיו האחרונים, כשהוארתוק למיטה בבית חולים, בסבל שאין בפי מילים לתארו, יכול אני להעיד על גדולתווגבורתו האנושית. רק אז הבנתי נכונה את הסיפורים הרבים ששמעתי עליו מפי חברים מאזבואי לרמת יוחנן. סיפורים שקבלו באוזני ממדים של אגדות, בהן הגיבור הראשי הוא בחוריהודי, גאה ואמיץ, יליד הגליל, עוזב את חבל הארץ האגדי, הולך לקנות תורהב"מקווה ישראל", מצטרף לחבורת צעירים הרוצים להקים קומונה ולתרום אתחלקם בתחייתה של המולדת והאומה. מאז, במשך שנים רבות, מתהלך בקירבם ובמעשיו היוםיומיים תופס מקום יחיד במינו בקיבוץ.

בעיני רוחי מתגלם יצחק כתר ז"ל כדמות האידיאליתשתיארנו לעצמנו בגולה של החלוץ כבונה ולוחם המסתפק במועט, המוכן לתת לעם ולמולדת.בלי לבקש, בלי לדרוש תמורה.

יהי זכרו ברוך.