יצחק פרידמן

01/03/1898 - 16/07/1970

פרטים אישיים

תאריך לידה: ז' אדר התרנ"ח

תאריך פטירה: י"ב תמוז התש"ל

שם האב: יעקב

שם האם: ליבה

שנת עליה: 1940

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

יצחק פרידמן

יצחק נולד בסלובקיה. בית הוריו היה בית יהודי אדוק, בית עשיר ובעל נכסים. הוא קיבל חינוך דתי וסיים בית ספר למסחר, שירת כקצין בצבא האוסטרי ונפצע במלחמת העולם הראשונה. הוא חי בעיר פרשוב והיה סוחר עצים. היתה לו וילה מפוארת על גבעה נישאה וגן גדול של עצים ופרחים, אך הוא לא שמר את עושרו לעצמו ועזר ביד נדיבה לנצרכי עירו. הימים, ימי הפריחה בצ'כוסלובקיה, רוח מסריק שרתה בלבבות ובעיר התפתחו תנועות נוער ציוניות מכל הזרמים. יצחק לא נשא משרות של כבוד, אך היה הרוח החיה והכוח המפעיל בתנועות כולן. כעסקן צבורי היה ראש האיגוד הציוני ומקובל על הקהילה היהודית ועל כל המפלגות. עם ריבוי המפלגות הוא בחר בתנועת העבודה הציונית השמאלית ושימש בה עוגן מרכזי. משהתארגנו בעיר קבוצות הכשרה, דאג יצחק לכל צרכיהן ומשאת נפשו היתה עליה לארץ ישראל. הוא שיחק בקבוצת הכדורגל "מכבי" בעירו וראה בפעילות זו דרך להנחלת הרעיון הציוני לבני הנוער בעיר.

ב-1938, ערב שואת יהודי אירופה, חשרת עננים כיסתה את שמי צ'כוסלובקיה. יצחק התגלה כאיש הרואה באופן בהיר את הצפוי ליהודים. כיהודי גאה הנכון להלחם על חייו וחיי בני עמו, הוא קרא ליהודי עירו לארגן נשק, מזון וכל הדרוש ליציאת היהודים ליער לבל יובלו כצאן לטבח. רוב אנשי הקהילה לא היו מוכנים בפעם הזו ללכת בדרכו ורק מעטים יצאו עמו ליערות ויצחק דאג לצרכיהם עד תום המלחמה. הוא בנה לעצמו בונקר ביער ושומר היער היה מספק לו מזונות בעד תשלום נדיב.

כשנסוגו הגרמנים, והרוסים כבשו את העיר, שב יצחק לעירו ומצא את ביתו שלם וללא כל פגע. הוא נתן מחסה בביתו לכל היהודים שחזרו מהמחנות ומהיערות מחוסרי כל וטיפל בהם במסירות ביחד עם אחיו. בין הבאים היו גם רחל ומשה גוטדינר שביתם ניזוק והם רעבו ללחם. הם מצאו מקלט בביתו ומאז ועד יומו האחרון נקשרה דרכו של יצחק בדרכם. יצחק קשר בין היהודים, הטיל על כל אחד מהם תפקיד, שיקם מחדש את בניין הקהילה ובית הכנסת והחל בפעילות ציונית ובארגון עלייתה ארצה של שארית יהודי סלובקיה. "וכך, על ידי שיתופם של האנשים בעצם העשייה", כתב משה גוטדינר, "מצליח הוא שוב לארוג ולשזור את החוטים המנותקים לאריג".

בשנת 1949 החליטו יצחק פרידמן ומשפחת גוטדינר להגשים את משאת נפשם הציונית. הם עלו ארצה יחדיו והגיעו לרמת יוחנן. חרף גילו המבוגר יחסית, גילה יצחק כושר הסתגלות מפתיע לחברה ולצורת החיים שלא היה מורגל בה, כמו גם לעמל הכפיים בכרמים בימי קיץ לוהטים. "הוא אהב את האדמה כי היא אדמתנו", כתב יוסף ירון, "וכאשר קפחה השמש על ראשו בימי שרב, אמר 'הרי זאת השמש שלנו! בגולה חיינו בחסדי הגויים וכאן אנו אדונים לעצמנו'". רוחו היתה מרוממת תמיד והוא האציל ממנה על סובביו. משחוסל הכרם, עבר יצחק לעבודה בלול, למד את בעיות הענף ומילא את עבודתו למופת. "אולי", כתב הלל עזריאלי, "עמדה לו ערגתו הציונית אשר תקופת השואה רק הגבירה אותה וכן הסיפוק שאכן שותף הוא בגופו בבניית הארץ והמדינה למען עמו הנרדף. היה ער לבעיות המשק והחברה, כואב את כאבם ושמח בשמחתם ומשתדל לעשות כמיטב יכולתו בכל תפקיד שמטילים עליו, קטן כגדול". איש המערב היה שחונך בבית יהודי והתרבות היהודית נותרה טבועה בו. בהגיעו ארצה הותיר אחריו פעילות רבת שנים למען הרעיון הציוני ולמען ארץ ישראל. אנשים רבים מצאו בו סעד רוחני וגשמי עוד באירופה, אך גם בארץ נענה לא פעם לצרכיהם של בני עירו שפנו לעזרתו בצר להם.

ראויה היתה דרך חייו של יצחק לגאוותו, אולם ענו היה האיש. לעצמו לא דרש, ולזולתו מוכן היה תמיד לעזור. "במאזני צדק שקל מעשיו", כתב הלל עזריאלי, "ומתוך מירב ההימנעות מפגיעה חלילה באדם כלשהו".

בקיץ תש"ל הלך יצחק לעולמו ובא הקץ על מסכת חייו הנאצלת. 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

     

    יצחק פרידמן

    ליבה ויעקב

    נולד בפרשוב – סלובקיה

    ט' בטבת תרנ"ח, 3.1.1898

    עלה לארץ בשנת 1949

    הצטרף לרמת יוחנן

    נפטר י"ב בתמוז תש"ל, 16.7.1970

    בן 72 במותו

  • לזכרו של יצחק- משה גוטדינגר

    לזכרו של יצחק (זלמפיו) פרידמן – משה גוטדינר

    בתחילת שנות השבעים, באתי במגע ראשון עם יצחק, ואני אז לגביו ילד.

    יצחק ז'ל, ששחק בקבוצת הכדורגל 'מכבי' בעירנו, נעזר בי להעברת המדים שלו למגרש הכדור רגל.

    בזו פגישתנו הראשונה כשאני להוט לעצם הספורט על-מדיו, שמעתי מיצחק איך הוא רואה את ההופעות הספורטיביות של מכבי. היה זה שעורי הראשון בהבנת ערכים ציוניים, בקרב בני- הנוער בעיר.

    השנים הן שנות הפריחה בצ'כוסלובקיה. רוח- מסריק שורה בלבות האנשים. מתפתחות בעיר תנועות הנוער היהודי מכל הזרמים.

    יצחק לעולם אינו מקבל על עצמו משרות כבוד, אך הוא תמיד הרוח החיה והכח המפעיל בכל התנועות.

    מגיעות שנים, שאין די בהפצת קופסאות הקק"ל, אסיפות מיוניות וכד'.

    המחשבה על הגשמה, חודרת לנוער ( תוך התפצלויות הזרמים).

    יצחק ז'ל, שמוצאו מבית יהודי עשיר בעל נכסים, עוגן בתנועת העבודה – הציונית – השמאלית דאז. מתארגנות קבוצות הכשרה. הקהילה היהודית בעיר אינה רואה בעין יפה את המגורים המשותפים של הנוער העתיד לעלות ארצה ומונעת כל עזרה.

    קשה היה קיומה של קבוצת הכשרה בעיקר בחורף, בעיית הלחם לפי אנשי – ההכשרה, ועצי ההסקה לחימום הבית, היו השאלות לגבי קיומה של הקבוצה או פיזורה – חלילה. יצחק הוא האיש, שדאג בל יחסרו שני המצרכים , אשר וכאשר חסרו מקורות, מי יודע בכמה כסה הוא מכיסו, להשגת מצרכים אלו.

    יצחק משמש גם מליץ יושר לגבי הקהילה לדרך החיים של הנוער ומוכיח צדקת דרכו.

    שנת 1938. חשכת עננים מכסה את שמי צ'כוסלובקיה עקב חתירות הנאצים לפלג בין שני העמים וחלוקת הארץ.

    וכמו תמיד גם כאן, מר ביותר היה גורלם של היהודים וביחד אלו שעל אף ישיבתם בצ'כוסלובקיה זה עשרות שנים לא זכו לאזרחות.

    הסלובקים המעוניינים להפטר מהיהודים משלחים כמה מאות מהם על טפם לגבול ההונגרי החדש, שקם עם סיפוח אזורים מצ'כוסלובקיה.

    אך ההונגרים מסרבים לקבלם, כך נשארים היהודים ביער, בין שתי החזיתות ללא מחסה ומזון.

    ע'י אינטרבנטציה של משפ' פרידמן ועד שר הביטחון הגיעה, מצליחים להביא את היהודים לחצר גדולה על הגבול, כשהיא מוקפת ג'נדרמרים בל יברחו משם היהודים.

    יצחק מופיע עם קבוצת נערים מביא מזון, מארגו מטבח, ובעזרת קשרים טובים עם הממונים על השמירה מתנדבים היהודים מן החצר ונקלטים בתוככי הקהילות

    כשהמשטרה מעלימה עין! וכך חיו ביניהם הגרושים הגדולים למנות הריכוז הנאציים.

    בהתקרב השואה מתלבט יצחק ז"ל  באופן בהיר את הצפוי ליהודים, וכיהודי גאה המוכן ללחום על חייו, פונה הוא לאנשים לארגן נשק, מזון וכל הדרוש ליציאת היהודים ליער, לבל יובלו כצאן לטבח.

    רוב אנשי הקהילה אינם מוכנים בפעם הזאת ללכת בדרכו.

    עם מתי מספר בלבד מסתתר יצחק ביער, מצליח לדאוג לכל מצרכיהם עד שחרורם ע'י הרוסים.

    יצחק דואג עתה גם לכל היהודים השבים ממחנות הריכוז, ומסתוריהם השונים. מקבלם בביתו ודואג לכל צרכיהם. הן רחל רעיתי כתבה על קבלת הפנים החמה לה זכינו בביתו בשובינו רעבים ודוויים העירה.

    אך לא אוכל לסיים מבלי להזכיר מצבים בהם בהירות העין וצלילות הדעת של יצחק היו מכריעים. השרידים והם רובם שומרי מצוות, אדוקים והמחמירים לפני המלחמה, כאשר הם מתקבצים עתה – רצוצים הם בנפשם ממש לא נורמליים. כאשר אני מביט אחורנית.

    שבת  אחים בליל שבת . עם תפילות קבלת , נטילת ידיים, זמירות וברכת מזון על בשר, שאין כלל להכשירו ויין שכיחים מאוד.

    כן הביטוי הנורמאלי שבין אדם לחברו ובין אדם למקום נעלם ואיננו.

    כחיות יער חזרו כולם. מה להם הביטוי כל שהוא שלאב, אם או ילדים שכולים, קדיש או יום זיכרון לשארי בשרם או יוצאי חלציהם. אבק אדם.

    יצחק רואה את המצב ובאחת ההזדמנויות כשלב כולם טוב ביין מבקש הוא מהם להפגש למחרת השבת בחצר בית הכנסת.

    כשהתאספו האנשים מסביר יצחק את ההכרח לבנות מחדש את הקהילה ולשקם את הקשר בין היהודים, עד שיעלה בידם לעלות ארצה. יצחק מטיל על כל אחד תפקיד: החל מדאגה לבית הכנסת ועד התחלת פעולה ציונית, וכך ע"י שיתופם של האנשים בעצם העשייה, מצליח הוא שוב לארוג ולשזור את האמון הרב, שרכשו ליצחק תמיד – עובדה אחת מני רבות: בבואנו לעשות מגבית לרכישת נשק לצה"ל, נתנו אנשים לידיו את מפתח קופתם, שיתרום אותם- לפי הבנתו!!

    יהיו דברי אלו זכר מועט – למפעליו הרבים והגדולים של חברינו יצחק ז'ל.

    .