מאיר בן צבי
מאיר נולד בעיירה פילווישוק במחוז קובנה שבליטא. מבין שמונת ילדי המשפחה, היו חמישה ילדיו של אביו מנישואיו הראשונים, ואילו מאיר ושתי אחיותיו נולדו לאחר שנישא האב בשנית. שם משפחתם, פקלניצקי, מקורו בשם העיירה ממנה הגיע האב, פקלנישוק. אביו של מאיר היה מורה לתלמוד, אמו- עקרת בית. הואיל ולא היה האב אמיד והפרוטה לא היתה מצויה לתשלום שכר לימוד, לא הלך מאיר לבית הספר בגילאים 7-9, אלא למד בבית, בעצמו. משפרצה מלחה"ע הראשונה נמלטה המשפחה לוילנא, שם למד מאיר עברית וחומש ב"חדר". כשנכבשה וילנא בידי הגרמנים, שב עם משפחתו לעיירת הולדתו.
עוד טרם פרצה המלחמה, היגרה אחותו הגדולה לארה"ב ואחריה- שלושה אחים נוספים. השם פקלניצקי נשמע זר לפקיד ההגירה בניו-יורק ומאחר ששם אביהם היה הירש, שפירושו "צבי", רשם את שם המשפחה כ"הריסון" (=בן-צבי), ומאז נקראה כך המשפחה כולה.
ארבעת האחים החלו קריירה משותפת בשיקגו בהכנת סנדוויצ'ים ובחלוקתם בהפסקות הצהריים לעובדי בתי המטבחיים הגדולים שהיו שם. הפרנסה הייתה מצויה ולכשנפטר האב עם תום מלחה"ע הראשונה, ניסו האחים להביא את שאר המשפחה לארה"ב. עקב התחלת ההגבלות על הגירה ממזרח אירופה נתמהמה הגעתם לארה"ב של מאיר, אימו, שתי אחיותיו ואחיו עד 1920. בד בבד עברה המשפחה כולה לדטרויט שבמדינת מישיגן, שם המשיכו את הקריירה כספקי סנדוויצ'ים למפעלי המכוניות פורד, ג'י-אם-סי וקרייזלר, מלאכה לה היו שותפים כל בני המשפחה. בהמשך הקימו חנויות ובתי מסחר לבדים ובגדים.
בדטרויט למד מאיר בבי"ס יסודי ותיכון כללי באנגלית בשעות היום, ובערבים למד בבית הספר היהודי של הקהילה לימודי יהדות בעברית: ספרות עברית, ציונות, תנ"ך ועוד. הוא אף השלים, ללא תואר, לימודי הומניסטיקה בקולג'.
עוד בתיכון, בבית הספר העברי, התארגנו, בהשפעת "פועלי ציון" הסוציאליסטית, ארבעה צעירים, בהם אפרים מלמד, משה זמיר ומאיר, כקבוצת הכשרה לקראת עליה לארץ וחיי קיבוץ. הם היו נפגשים בערבים, מדברים עברית ודנים בענייני הציונות והארץ. עם הזמן קלטו לקבוצתם בחורים ובחורות נוספים וב-1926 מנתה הקבוצה 11 חברים. הם פעלו פעולה מעשית למען ארץ-ישראל והקק"ל וכן היו מזמינים מרצים שונים מהארץ ומארה"ב. ב-1928 נרשמה הקבוצה כולה לקולג' חקלאי, כל אחד למד מקצוע שונה, וב-1929 החליטו להגשים את הלימודים הלכה למעשה ויצאו להכשרה חקלאית בחוותו של יהודי בניו-ג'רסי.
מקץ שנה, גמלה בלבם ההחלטה לעלות ארצה. היתה זו הקבוצה האמריקאית המאורגנת הראשונה בתנועת "החלוץ" שעלתה ארצה. ב-5.12.1930 הם הפליגו על סיפון האוניה "ווסטרנלנד" מניו-יורק דרך צרפת לאלכסנדריה ומשם עשו דרכם ברכבת לתל-אביב, שם קיבלו את פניהם גולדה מאיר ומשה שרת. לאחר חודש של טיול ברחבי הארץ וחיפוש אחר מקום להצטרף אליו, הגיעו בני הקבוצה לגניגר, מקום מושבה של "קבוצת הצפון", התאחדו עמה ועסקו בנטיעת יער בלפור. שם פגש מאיר במרים קלינקוביצקי, רעייתו לעתיד.
ב-1931 עלתה הקבוצה לגבעת מג'דל. זמן מה אחר כך עברה להתיישבות הקבע על הגבעה הסמוכה והניחה את היסוד לקיבוץ לרמת יוחנן. כאן הקים מאיר משפחה עם מרים וכאן נולדו ילדיהם: עפרה, יונתן וירמיהו. לימים פתחו את ביתם בפניה של אורה, בת אחיה של מרים, והיו לה למשפחה.
לפרנסת הקבוצה עבדו תחילה מאיר וחבריו בנטיעת יער קק"ל הסמוך למקום ומאז במשך עשרות שנות עבודתו בקיבוץ, בחר תמיד במלאכות כפיים: תחילה עבד בלול, אחר כך בנוי, באקונומיה, במטבח ובחצרנות שחלק חשוב בה היה רכש מספקים ערביים מקומיים. מתוך כך יצר קשרים חמים עם משפחת אבו קרלוס, ערבי נוצרי משפרעם שסיפק תוצרת חקלאית מהמשק הערבי. מאיר היה חצרן בבית החינוך המשותף ובבתי הילדים בקיבוץ וכ-20 שנה היה נגר בנגרית המשק ונענה ובסבר פנים יפות לכל פניה של חבר. במשך השנים כיהן כסדרן עבודה וכחבר בועדת תרבות, ועדת חברים וועדת שיכון. מעורה היה תמיד בחיי התרבות של הקבוצה. עשרות בשנים שימש מאיר בהתנדבות ומחוץ לשעות העבודה כספרן בספרית הקיבוץ. הוא טיפח את הספריה במסירות ומתוך דאגה שכל חבר יוכל למצוא בה ספר קריאה לפי נטיות לבו. יחד עם שלמה יפה מיסד את קבלת השבת, התכנסות שראשיתה ב-1973 בימי מלחמת יום הכיפורים ושהפכה למסורת ארוכת שנים בקבוצה.
ביתם של מאיר ומרים היה בית מכניס אורחים, בית ועד לדוברי אנגלית, לעוסקים בענייני תרבות ברמת יוחנן, לותיקי קבוצת הצפון ולמשפחות שזה מקרוב באו. כשהחלו מגיעים ארצה מתנדבים מחוץ לארץ בפרוץ מלחמת ששת הימים ב-1967 ולאחריה, מצאו מאיר ומרים בהיותם דוברי שפות רבות, שפה משותפת עם רבים מהמתנדבים שהגיעו לרמת יוחנן, ופתחו בפניהם את ביתם. כמה מהם עומדים בקשר עם המשפחה עד היום.
בסוכות תשנ"ב, ערב חג ה-60 להתיישבות ברמת יוחנן, הלך מאיר לעולמו ובאדמתה הובא למנוחות עולמים.
