מנחם (מנדל) פרוכטר
מנדל נולד בכפר במזרח גליציה למשפחת חקלאים, שם גודל וחונך עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אז נדדה המשפחה והתיישבה בעיר סמבור. ב-1916 מת אביו ועול הפרנסה נפל על שני הבנים הגדולים ובהם מנדל. משנקרא האח הבכור לצבא, נותר מנדל המפרנס היחיד של המשפחה והיה כאב לאחיו ואחיותיו הצעירים, והוא נער צעיר לימים. משנסתיימה המלחמה ובאה ההתעוררות הציונית, הצטרפו כל האחים לתנועות נוער. מנדל הצטרף לתנועת "החלוץ" וב-1920 היו הוא ואחיו יהושע מהראשונים שעזבו את העיר ועלו ארצה.
מן העבודה בסלילת הכבישים יצא מנדל להכשרה במקוה ישראל ועלה להתיישבות בבית אלפא. ב-1924 עלה ארצה אחיו צבי והצטרף אף הוא לבית אלפא. בעת הפילוג עבר לרמת יוחנן עם אירמי אשתו וכאן אימצו אל חיקם את יהודית וגידלוה באהבה. ואולם, רק שנה קצרה ניתנה לו להיות אב: "ראיתי אבות רבים בשמחתם עם ילדיהם", כתבה גנה רייזנר, "אולם שמחה כזו זכה, הנאה כה עמוקה, הזדהות כזו עם הילד, לא הזדמן לי להרגיש… אינני יכולה להשלים עם המחשבה שמעיין נובע זה של אהבה, כשרון כזה של התמסרות אבהית חלף ואיננו…".
דמותו של מנדל ספוגה היתה באווירת הכפר שבה גדל, הוא חש לעומקם את פלאי הטבע, ידע את צפונותיה של האדמה עליה חי ואלו הטביעו את חותמם על אופיו, מתינותו ודרך מחשבתו הבריאה: "הוא היה בן בית בכל מקום", מספר מנדל רייזנר, "כשם שהיה במשך שנים רבות פלח טוב, יכול היה בנקל להחליף ולהיות לירקן, לגזבר או למנהל חשבונות. ולא קשה היה לו לחזור שוב לעבודה בענף, כי היה קשור בכל נימי לבו אל המשק כולו ולא לפינה אחת בלבד". ואכן, בבואו לרמת יוחנן מילא תפקידים מתפקידים שונים ובכל תפקיד שהוטל עליו, הראה מכשרונו ולא הכזיב: פיתח את גן הירקות, היה סדרן עבודה, גזבר, ובאחרית ימיו- מנהל חשבונות.
מנדל, חקלאי מבטן ומלידה, שותף היה לכל דיון בבעיות המשק, בבעיות הענפים: איש שיחה נעים היה, דעתו שקולה, עצותיו נבונות, בקיא בכל שטחי החיים במשק ובחקלאות, ועם זאת, צנוע בכל הליכותיו. "הוא היה משוחרר מכל שמץ פזיזות", כתב הלל עזריאלי, "כה יציב וממוזג בתוכו, מדבר בציבור רק כאשר הוא מוכרח, אך דיבורו בתבונה, ואם התלהטו הרוחות סביבו, קולו ודרך ראייתו כסם הרגעה היו. גם בשנים שמנדל לא נשא תואר רשמי בחיי החברה או הנהלת המשק, דעתו קבעה הרבה, וכל מעשה חשוב יותר, וכל יוזמה של חבר אם עבר את מבחן שיקולו של מנדל עמד תמיד בפני כל מבחנים אחרים".
לבד מהיותו איש משק, היה גם איש חברה למופת, איש שיחה ושותף בחיי החברה והתרבות בקבוצה. למרות עול עבודתו, הרבה לשוטט בארץ וידע את הריה ועמקיה. תמיד ער, תמיד מתעניין, תמיד לומד. חבר טוב, נוח לבריות ומצניע לכת.
אור ליום כ' חשון בשעת אסיפה כללית חדל לבו לפעום והוא בן 48 שנים בלבד.
"מנדל האיש והחבר ראוי שננהה אחריו", ספד לו מתתיהו שלם, "ראוי שישמש מופת לנו, לממשיכים בחיים, ראוי שנלמד ממנו כיצד אפשר לשרת אידיאה גדולה בפשטות ובנאמנות כה גדולה".
