מרדכי שטייף

לזכרו של מרדכי שטייף – מרים קלינקוביצקי – בן צבי

לפני שלושים שנה בערך ראיתיו בפעם הראשונה בעמדו בין האהלים בירכתי עין גנים. בין כובשי העבודה היה בפרדסי פתח תקוה ועין גנים. שם התגבשה והתחזקה השאיפה. שם הכה שורש הרעיון שנבטיו נבטו בבואי ארצה ואני אז תלמידה של חנה מייזלס במטבח ה"פועל הצעיר" בתל אביב.

כעבור שנה בבואי להצטרף לקבוצת הצפון בשיך אבריק, טרם בואה של קבוצת הרועים, היה שוב מרדכי ז"ל הראשון שפגשתיו מהלך בין הצריפים. צעיר היה אז ותמיד עם בת צחוק המשתפכת וכובשת את הלב. דרכינו דרך נדודים היתה, דרך עין בדה, נהלל וגניגר. והוא תמיד בין הצועדים בראש ומפלסי הדרך.

בבואנו לגניגר על מנת לנטוע את יער בלפור, היה מרדכי ז"ל יחד עם חיים פלדנר המתכנן העיקרי של צורת היער ומארגן את העבודה בו.

כעשר שנים התקיימנו בתור קבוצה קטנה ללא קרקע וללא קורת גג קבועה ולא תמיד העבודה המכניסה בידינו ואם הצלחנו במשך שנים רזות אלה להחזיק מעמד ולשמור על גחלת הרעיון לקראת הגשמה – ההתישבות הקבוצתית – הרי רב חלקו של מרדכי ז"ל בזה שבשכלו הבהיר והצלול ובכוחותיו הנפשיים, עזר ללכדנו ולחזקנו.

בגניגר זכינו בתוספת כוחות – קבוצת הכרמל וקבוצת האמריקאים הצטרפו אלינו. אופקינו התרחבו.

מן הנמנע הוא לדבר על מרדכי ולא לנגוע בהשתלשלות ההתרחבות ולו בקצרה.

קורות הקבוצה במקום התיישבותה הרי ידועים הם לרוב החברים וידוע באיזו מידה שזורה ומשוזרת אישיותו של מרדכי בתוך מסכת חיינו: כח יוזם, עשיר באמוציות, רגישות מופלאה ויכולת רבה לבטאה. מראשוני היוצרים והמגשימים של הבית הזה.

חברים שהכירו אותו יותר מאוחר, הכירוהו בזמן חולשת גופו הגדולה. התמונה השתנתה במקצת.

אנו נזכור אותו בגדלותו ובעוצמת כוחו.

מרדכי, כוחותיך הרוחניים והגופניים שהשקעת בבית הזה – לא בכדי היו.

יש ממשיכים אחריך.

כתבה: מרים בן צבי – קלינקוביצקי  

לזכרו – יהודית שפריס- ליפין

יש רצון חזק להזכירך בקול על יד קברך ביום השנה לפטירתך.

שנה חלפה מאז שהלכת מאיתנו. הלכת אחרי תקופה ארוכה שצעדת והתווית דרך. צעדנו איתך. יצרת הרבה. תקעת יתדות חזקות ובנית ואנו איתך. אתה היית לי למורה דרך. הכרתיך עם כל תכונותיך הטובות. שאפת תמיד לבנות וליצור. חרוץ וישר היית.

זוכרת אני מהיום הראשון שבאתי לקבוצה, ראיתיך כאבי הקבוצה. תמיד התקרבת לכולם. היה הרבה מה ללמוד מדרכך. צניעות, יושר ופשטות. תכונות גדולות הן לאדם ואתה התברכת בתכונות אלו. הספקת לעבור בחייך דרך ארוכה וקשה המלווה אורות וצללים. זוכרת אני את המלחמה שנלחמת בעד האחזות בנקודה זו שאנו ממשיכים להיות בה, ממשיכים לבנות וליצור.

זכית בחייך למאורע גדול שופע אור ותקוות – קום המדינה!

רצון חיים עז שפע בקרבך והנה באו עליך ימים קשים של מחלה קשה.

סבל רב המלווה פחד גדול בפני העתיד הקרוב. ידעת כי סכנה נשקפת לחייך. כולנו ליווינו אותך בחרדה רבה. הרהורים כבדים חדרו ללבבנו והנה לאט לאט התגברת ושוב שמחה גדולה בחייך והנך משתדל להאחז בקרן אור זו.

הנך מטייל אחה"צ לאט אל בית התינוקות ומבקר את הנכדה ואני עוברת באותו רגע שהנך עומד על ידה וקורא בשמה, וגל של שמחה עובר בי. הנה זכית, זכית.

אני ממשיכה ללכת ולהרהר בימים הקשים שעברו עליך ושוב שמחה אופפת אותי. יהיה טוב. תחזיק מעמד.

ימים ספורים עברו ואני נוסעת מהבית והידיעה, מרדכי איננו, הגיעה אלי לעמק הירדן, ואני עומדת על הכביש ומחכה לאוטו חזרה ומהרהרת. כן, מרדכי איננו. יתכן, כן, מרדכי איננו באמת…..

והנה אנו עומדים על יד קברך. שנה חלפה. לא רצית בהספדים, אבל קשה להמנע מהרהורים וביום השנה לפטירתך הנני רוצה להרהר בקול בפני החברים.

עברנו כברת דרך יחד ואני רוצה להמשיך ולספר לך שהיתדות שתקעת חזקות הן והבנין שבנית עומד וכולנו ממשיכים. רוחות רעות מנשבות ופורצות, אבל אנו מחזיקים.

נוח בשלום בעפרך.