משה גוטדינר

22/12/1910 - 05/11/1990

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"א כסלו התרע"א

תאריך פטירה: י"ז חשון התשנ"א

שם האב: חיים אריה כהן

שם האם: מלכה

שנת עליה: 1949

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: גוטדינר רחל

 קורות חיים.

משה נולד בעיר פרשוב בסלובקיה, למשפחה יהודית אורתודוכסית.

אביו היה בעל יקב וסוחר יינות ואמו עקרת-בית ועוזרת במסחר של האב. האב לא היה ציוני, אבל האם נטתה לציונות. משה למד בבית-ספר יסודי חרדי ובבית-ספר תיכון ממשלתי, וגם למד בבית-ספר למסחר והנהלת חשבונות.

בכל תקופת הנעורים וההתבגרות היה ציוני פעיל ועסק בעסקי ציבור בייחוד בענייני קק"ל.

בזמן מלחמת העולם השניה, למרות הצרות המתרגשות על היהודים מידי הגרמנים והסלובקים, נשארה המשפחה בעיר. בשנת 1944 ניתנה פקודה להעביר את כל יהודי פרשוב למרכז סלובקיה, למטרת השמדה. צעירים יהודים רבים, ומשה ביניהם, ברחו והצטרפו לפרטיזנים. הוריו ניספו בשואה.

בשנת 1945 חזר משה לפרשוב לביתו ההרוס, והחל לשקם את חייו. עד שנת 1949, תחת השלטון הקומוניסטי, עסק, כאביו בשעתו, במסחר ביינות. בשנת 1949 החליטו משה ורחל לעלות לישראל. בספטמבר שנה זו הגיעו משה, אשתו רחל, בנם יצחק ובנותיהם: מרים ודבורקה, לחיפה, ומשם ישירות לרמת יוחנן.

כאן השתלבו בני המשפחה בחיי הקיבוץ והצטיינו באחריות, ובמסירות לכל עבודה או תפקיד בם נטלו חלק. משה עבד בענפי משק חקלאיים: במספוא, בגן ירקות ועוד. מראשית הקמת מפעל פלר"ם עבד שם, עד יומו האחרון.

הוא נקלט בחיי העבודה והחברה וזכה להערכה רבה מצד חברים בכל הגילים.

על התמדתו אחריותו ומסירותו זכה משה ל"פרס העבודה" מטעם הסתדרות העובדים הכללית. בעקבות פעילותו הציונית הברוכה בחו"ל, צויין משה במסדר "ברית ראשונים" של ציונים ותיקים.

כל חייו שמר משה על דרך חיים מסורתית והיה מעורב בחיי בית הכנסת באושה. ברמת יוחנן היה ה"משמש בקודש" בענייני חופות וקידושין.

ת.נ.צ.ב.ה

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • דברי מרים וייס ביום השלושים למשה

    משה גוטדינר, שם המשפחה שלו גוט-דינר פרושו כעין עבד אלהים כאילו נברא למענו.

    אם לדבר על אופיו של משה יש למצוא בו רק מעלות בלי אף קו – שלילי – והכרתי את משה טוב מאוד.

    הגענו באותה שנה לרמת יוחנן, ויחד עברנו את חבלי הקליטה. משה הגיע עם משפחתו. ובמשך 40 שנה ברמת יוחנן הצלחתי להכיר אותו על בוריו, לעיתים קרובות חשבתי  עליו ועל תכונותיו.

    בשפה האנגלית יש ביטוי שכולל בתוכו כל מה שרציתי להגיד עליו-a man of integrity. זה אומר: אדם ישר, אדם עם אמת ואמונה.

    הייתי נפגשת איתו לעיתים קרובות, בזמן הארוחות ובביקורים אצלם בבית – במשפחה יותר מאשר עם שאר החברים.

    ידוע כי בקורת הדדית שהיא אחד הנושאים המקובלים בין חברי המשק. זה מובן מאליו, וידוע כי בקורת היא לפעמים צודקת ולפעמים מכאיבה והרסנית –

    אצל משה לא שמעתי אף פעם במשך כל השנים מילה המעליבה חבר, או מילה של זלזול והוצאת דיבה. במובן זה היה ג'נטלמן כלפי אחרים – כך גם בבית ומחוצה לו.

    הוא שמש סמל של אדם אחראי, אדם עובד ומסור לעניין, מה שעשה היה עושה מכל הלב.

    משה היה שומר מצוות עם חינוך מסורתי מהבית, מתפלל מניח תפילין כל בוקר לפני יציאתו לעבודה ושמח למלא תפקיד ושליחות או תווך בענייני דת.

    היה מוסמך לפקח על מהלך נכון של טקסי חתונות, בר מצווה, ברית מילה, היה רושם- שבלעדיו אין משא ומתן עם הרב מבחוץ, המשא ומתן על עריכת הכתובה, הכנת בנים בני בר מצווה לעליה לתורה שהכל יתבצע לפי דיני המסורת.

    יחד עם זה לא התנשא, נשאר בצל ובעבודה. למרות גילו הגבוה היה פרודוקטיבי מאוד בעבודה ומתוך כך רכש לו סימפטיה, אהבה וכבוד אצל הצעירים והפועלים שעבדו איתו.

    ידע לרכוש לו חברים ומצא שפה משותפת עם הפועלים היהודים והערבים גם יחד, ללא הבדל.

    היו מקרים שלמרות עייפות אחרי יום עבודה, היה מבקר פועלים בבתי חולים והם החזירו את ידידותם. עוד כדאי לציין קו בדמותו- הקשר העמוק לארץ ומכאן ענינו בפוליטיקה ודרכו לעקוב אחרי האירועים בארץ. במסקנות שהוציא ובהערכת המצב כמעט שלא טעה, ומה שאפיין אותו הקו של אופטימיות ואמונה בנצח ישראל.

    לחסד גדול זכה ונחת בגידול בנותיו שנשאו בחייו והביאו דור שלם של נכדים אוהבים ומסורים. יש לציין שאחד הנכדים ביקר את רחל יום, יום אחרי הלימודים. בצער רב ליווה את אובדן הסבא.

    תכונה נוספת היתה אצל משה מידת הכנסת אורחים הן לגבי קרובים והן ידידים שהגיעו מהארץ ומחו"ל. עוד בימיו האחרונים וגם כשהרגיש עייפות ליווה את האורחים למקומות מרוחקים בארץ וגם במשק – בגאווה גדולה היה מספר על ההשגים במפעל שבו עבד. הסיורים עם האורחים באחרונה התישו את כוחותיו.

    לא בנקל נוכל להשלים עם האבדה הזאת. למרות גילו המתקדם היתה הרגשה שמוקדם מדי הסתלק מן העולם.

    עוד זמן נרגיש בחסרונו, והוא יחסר גם במקום עבודתו-בה המשיך עד יומו האחרון. הוא יחסר לנו בתור סמל ודוגמה של מסירות ואחריות לעבודה.

  • מכתבים אל משה וממנו

         משה שלום!

    בסערת האירועים אותם חוויתי בביקורי האחרון בארץ, מפגשים עם

    תהליכים טבעיים ועם חברים לעבודה ולחיים, שוב שמחתי בקשר איתך.

    הפעם מחוץ למסגרת העבודה ואל מתחת לחופה.

    משה, יודע אתה כי מתקשה אני מתקשה אני לעיתים בעברית אתך.

    על כן ובמילים פשוטות שמעומק הלב,

    רוצה אני להודות לך על דאגתך ועזרתך בהבאת אחותי לחופה.

    שמור על עצמך, בריאותך, ואותה שמחת חיים ופעילות ממך אל הסביבה.

    שלך אלי הדומי

    אנגליה

    18.1.87

    בימים של חג ושמחה/ כמה מילים שמחוץ לשגרה.

    על חריצות ומסירות לדוגמא / על שותפות בעול ובנשיאה

    על חברות יפה בעבודה / הרבה ברכות והערכה!

    באמת שנה טובה!!!

    חייא

     ללילי, חייא וכל המשפחה הנחמדה!

    אנו מאחלים לכם ולתמר:שפע ברכות טובות וחמות בהגיעה למצוות!

    תזכו להרבה נחת ואושר ממנה ומכל ילדיכם!

    לקבל כתובים ממך, חייא! שלא שכחת אותי, חייא, גורם לי להרגשה נעימה ולרגש רב!

    ודאי גם אתה מרגיש את ליבי ויחסי כלפיך. ולא רק זה גם הערכה רבה.

    תודה עבור הדו'ח, על מה שאתה עושה ומה נעשה בשוק.אתה יודע היטב,

    שאותי מעניין מאוד הכל, מה שקשור לפלר'ם, כי אני חי את כל בעיותיו.

    נשמח לראותך ואת משפחתך בקרוב!

    דרישות שלום לבביים וחמים לכולכם.

    ממני – משה שלך

    ומרחל

  • חבריו בבית הכנסת באושה

    לכבוד רחל וב'ב

    רמת יוחנן

    בשם מתפללי בית הכנסת באושה הנני מבקש לצרף אותנו בין מנחמיך המרובים לרגל פטירתו של משה ז'ל,.

    שנים רבות היה מתפלל קבוע עמנו בשבתות ובמועדי ישראל. לאחר שחברי כפר המכבי פרשו לבית הכנסת שלהם, חילק את עצמו בין "המחנות": שבת אחת עמנו ושבת אחת אצל שכנינו. כאשר הקפיד את כל החגים לבלות עמנו.

    שיחתי האחרונה עמו, לפני כחודש ימים נסבה על הרשימה שלך, ב'ברמה' איך ניצלתם מהגרמנים. הוא הוסיף גם פרטים על חייו בעת מלחמת העולם השניה.

    משה ז'ל היה ער לבעיות שוטפות שונות, דבר בגאווה רבה על יכולתו לעמוד על רגליו הוא ליד מכונות הייצור בפלר"ם. העבודה הייתה חדוות חייו תמיד ובעיקר בשנותיו האחרונות. גם כאשר הגיע על סף הגבורות, היה גאה על כפיו העושות במלאכה יום יום כמעט ללא דילוגים.

    איבדנו לא רק מתפלל, שמאוד יחסר לנו כאשר אנו  נמשיך להתאסף בבית הכנסת

    הקטן שלנו, אלא הפסדנו גם ידיד נאמן ורע שבלב..

    הינחמי את והינחמו אתם הילדים והנכדים

    בשם המתפללים

    שלום זבולוני  – אושה

  • דברי יזהר סידי על קבר משה ז

    למשה ז'ל      

    הכרתי אותך לפני כעשרים שנה. כשהכרתי את דבורקה.

    היתה זו פגישה עם כל הניגודים האפשריים. בחור מעיר בן 22 עומד לפגוש אדם מבוגר, העברית שלי מול ההונגרית שלך. העיר מול הקיבוץ. 'צבר' ממוצא תימני מול אדם שבא מסלובקיה. רחוקים כרחוק מזרח ממערב תרתי משמע.

    על כל הניגודים האלה ועל עוד יותר היינו אמורים לגשר באותה פגישה ראשונה. ככל שהכרתי אותך יותר ויותר במשך השנים, כך הערכתי כל תכונה שבך, למדתי להכיר מסכת חייך ומאין באת. את ההתנסויות הרבות שעברת ואיך השפיעו הדברים עליך.

    איבדת במלחמה את משפחתך ורכושך, ונעקרת ממקומך. נלחמת כפרטיזן ביערות בהתמודדות יום יומית על חייך פשוטו כמשמעו.

    כל אלה לא שינו את אופייך. היית ישר ואמיתי אז וגם כשהגעת אל המנוחה והנחלה בארץ.למדתי שאפשר להיות ישר ולשאר בחיים מבלי הצורך להתפתל ולהיות ערמומי.

    משה שראה את עליית הנאצים לשלטון זכה גם לראות את נפילתם. זכה להגיע לארץ-ישראל והיה שותף בבנין הארץ והקיבוץ, הקים בית ומשפחה. זכה לראות את ילדיו משרתים בצה"ל – ואף את הנכדה הראשונה המשרתת בצה"ל עם נשק ביד ומדריכה חיילים בקורס טילים – ולא היה גאה ממנו.

    זכה משה וראה גם מיזוג גלויות במשפחתו. ואני זוכר כיצד היה נפגש עם סבתי תבדל לחיים. הוא הקיבוצניק עם סבתי במכנסיים תימניים רקומים. היא מנשקת אותו ביד והוא את ידה. הוא מדבר אליה בעברית הונגרית והיא עונה בעברית תימנית. כמה הבינו אחד את השני איני יודע, אבל כימיה מידית היתה ביניהם כמו היו ידידים משכבר הימים.

    באחד החגים התארח משה בביתנו ובקש ללכת לבית הכנסת. לאחר התפילה באו מספר מתפללים לסוכה של הורי וכטוב בליבם באוכל ושתיה החלו לשיר ממזמורי – שלום שבזי, והיתה אוירה של שמחת החג. ולפתע דמעות בעינו של משה, ואמר לאבי: "שלום, אתה יודע כשאני רואה אתכם שרים אני נזכר בבית אבא ואיך שם גם היו החסידים שרים אחרי התפילה".

    כשהיו הנכדים באים לביקור היו נגשים מתערסלים ומתרפקים על הסבא, והיה קשה להבחין אם הם מתרפקים על סבא או הוא עליהם. כי הוא היה עבורם סבא והם היו עבורו המשפחה.

    משה היה איש מעשה. עבד במגרסהעד יומו האחרון. עבודה פיזית קשה שהתמיד בה יום, יום. בניגוד לאדם המקבל צל"ש וקונה את עולמו בשעה אחת, משה קנה את עולמו שעה שעה, יום יום בהתמדה, במסירות ובעמל. ועל כך גם זכה בפרס העובד המצטיין.

                                    יהי זכרו ברוך

    יזהר סידי

    18.5.90

  • תעודת זהות

    משה גוטדינר 

    בן מלכה וחיים אריה כהן

    נולד בפרשוב – סלובקיה

    כ"א בכסלו תרע"א 22.12.1910

    נשוי לרחל

    אבא ליצחק, מרים ודבורה

    עלה לארץ בשנת 1949

    הצטרף לרמת יוחנן

    נפטר ט"ו באייר תש"ן  11.05.1990

    בן 80 במותו