עדה לקח

אמא שלנו – הדס

הגיע הרגע הקשה, הרגע בו צריך לסכם בכמה מילים חיים שלמים,

שמענו את קורות חייך. מי היית, מורה, ומחנכת דגולה.

ידענו עד כמה משמעותית היית בקיבוץ. בתפקידים שמילאת, וכך גם כמחנכתומנהלת בביה"ס.

כאמא,  היה חשוב לך לחנך אותנו.שנלמד לדאוג לאחר כמו שדאגת את לאורך השנים. בעיקר לנשים שנותרו לבד. היית באהלביתם, יושבת, מקשיבה ודואגת לצרכיהן. בתפקידך כרכזת בריאות ובית סיעוד, הגעת כליום שישי לקבל עם דיירי בית הסיעוד  אתהשבת. רק עכשיו כשנכחתי איתך  "כדיירתהבית" הבנתי עד כמה חשובה הנתינה הזו שלך, בהיותך איתם  ברגעים בהם נחשפתבדידותם.

נאבקת על המעבר ללינה המשפחתית לבסוף הצלחת. יעליק כבר זכתה לישון קצתבבית. בהיותנו בבית התינוקות ולאחר מכן בבית הילדים רצת בלילות לבדוק את מצבנו, לאסמכת על אף אחד. רצת כך בלילות מבית לבית ואפילו כשהיינו בוגרים, לעיתים הייתמופיעה רק לראות שהכל בסדר. היום כהורים אנחנו כל כך מודים לך על הדאגה ואכפתיות. 

ביום ההולדת ה 85 חגגנו כולנו ביחד עם המשפחה המתרחבת.  וכתבתי: זכינו ללמוד מכם  משמעותה של המילה הכתובה, לדבר עברית נכונה, לכבדאת השורשים ולדעת "מאין באת". למדנו מכם להעריך עשייה ואחריות, למלאתפקידים בחברה. למדנו מהי נתינה.

זכינו לתת כתף ביחד גם בשעת צרה ולדמוע מאושר על הנס שקרה, על הצלילות שלשניכם. על החכמה שעדיין לא נס לחה, ועל הבריאות, שכולנו תפילה שתמשיך ותהיה טובה.תפילתנו נענתה בחלקה לתקופה קצרה ואנו רוצים לזכור אותך משתקפת בעינינו מהתמונותשל הטיולים המופלאים שעשיתם יחד ברחבי עולם. ברגעי האושר שלך, בחתונות של הנכדות,ובלידת תום ושי הנינים.  נזכור גם את הכוחהאדיר שהיה לך גם כשבריאותך כבר לא במיטבה. לנסוע יום יום לבית החולים, לשבת לידאבא. נזכור ונשמור בליבנו את המכתבים המרגשים שכתבת לנו כשרצית להביע יותר והיטבתלהעביר זאת על הדף.

נזכור אותך אמא, אשת חייל שתמיד היית שם בשבילנו כעמוד תווך שתמיד אפשרלסמוך עליו,

נזכור אותך כאשה חזקה והחלטית שבשעות קשות תמיד לוקחת פיקוד ויודעת מהלעשות.

עכשיו את נחה ממש כפי שביקשת בשבועות האחרונים, שנחוס עליך וניתן לךלישון במיטה.

עכשיו את באמת נחה.

נוחי בשלום.

אוהבים אותך אמא

עדה יקרה

אנו מביאים אותך היום למנוחת עולמים אחרי שנות עשיה רבות.

במהלך שנותיי בבית הספר וברמת יוחנן הצטלבו דרכינו בארבעה צמתים.

עת הגיעי לבית הספר גוש זבולון לפני שלושים שנה –חנכת אותי . 

התרשמתי מאד מעבודתך החינוכית המוקפדת, הערכית והמקצועית. זכיתי שתהיי לי מורת דרך. מנהלת וותיקה. מורה מנוסה עם עשרות שנות חינוך. אוצר בלום של ידע ושל שיטות הוראה. היכרות מעמיקה עם הצוות, התלמידים וההורים.

כמה שנים אחר כך, כשנקלטתי ברמת יוחנן, כיהנת כמזכירת הקיבוץ ושוב ליווית אותי בצעדי הראשונים בביתי החדש ובתהליכי הקליטה והקבלה לחברות. גם כאן זכיתי ליהנות מניסיונך ועצותיך בהתמודדות מול הממסד בקיבוץ וועדותיו.

עם כניסתי לתפקיד ניהול בית הספר, כאשר את עובדת כמתנדבת בספריית בית הספר, חצית את חלקת הדשא המפרידה בין בתינו בקיבוץ ובאת להיפגש עמי ובידייך גיליון ערוך ובו עצות, תובנות, הצעות להתנהגות, דרכים להתמודד עם קשיים.

כמנהלת וותיקה למנהלת צעירה – העברת את השרביט בדרכך האופיינית: ברצינות, במתינות, בענייניות. הערכתי מאד את היוזמה ושמחתי לשמוע בעצתך.

במהלך שנותיי כמנהלת זכיתי לראותך מתנדבת בספריית בית הספר. ממשיכה להנחיל לדורות חדשים של תלמידים את אהבת הקריאה והספר.

בד בבד – השינויים בתכניות הלימוד, המעבר ליידע מקוון, שינוי דגשים בהוראה – ערערו לעיתים את עולמך והיו מנוגדים להשקפתך.

קשה היה לך לראות את חדר העיון מצטמצם ואת הספרים הישנים "יוצאים לגמלאות".

עם זאת – ידעת להסתגל לשינוי ולתת לזמנים להוביל מהלכים של שינוי והתאמה לעידן המודרני.

ידענו להתגבר על חילוקי הדעות שהיו בינינו מעת לעת ואני אסירת תודה לך הן על עמידתך על דעתך, והן על קבלת הדין ומתן ברכת הדרך לשינויים.

אבד לנו היום יסוד מיסודותיו של בית הספר, אבל המורשת שהשארת היא כעמוד תמך שיישאר לעמוד עוד שנים רבות.

בשם צוות בית הספר ניצני זבולון אני מצדיעה לפועלך רב השנים.

נוחי בשלום.

סבתא יקרה שלנו, – שחר

קשה, קשה לי מאוד לכתוב שורות אלו ביודעי שאת אינך איתנו עוד. קשה מכל העובדה שהנה, אני נאלצת לעשות זאת מרחוק ואין לי את היכולת להיות כאן, איתך ועם כל המשפחה, החברים והאנשים היקרים שאספת סביבך במהלך חייך, שבאו להיפרד ממך בדרכך האחרונה.

סבתא שלי החזקה והאמיצה, דעתנית, לוחמת. נראה שנפרדת מאיתנו בדרכך שלך, באותו האופן בו חיית את חייך, לפי רצונך והחלטתך. כל חייך הלכת בדרכך בנחישות ובנאמנות לערכים ולעקרונות שליוו אותך, עקרונות שבנו משפחה לתפארת, עקרונות שחינכו את הדורות הבאים.

עד יומך האחרון דאגת והשגחת על סבא, ללא הפסקה, שותפך למסע ולחיים הארוכים והמופלאים שבניתם ביחד, למשפחה המפוארת שהקמתם ולמורשת שתשאירו אחריכם, עד אשר אמרת די – הלכת לישון ולא קמת עוד.

היית סבתא אוהבת, מחנכת ודואגת, היה לך חשוב שנגדל להיות בני אדם ערכיים וברגעים איתם למדנו מה היא הנתינה לאחר. זכורים לי במיוחד ביקורייך הקבועים בבית סיעוד בהם הייתי מתלווה אלייך, היית עוברת בין החברים, במסירות דאגה ונתינה אינסופיים היית עבורם למשפחה, חיבקתם אותם בשעתם האחרונה והיווית לי דוגמא אישית לנתינה ואהבת הזולת שתלווני כל חיי.

סבתא שלי, הלב כואב שלא זכיתי להיות איתך בימיך האחרונים, לתמוך ולהיות בשבילך כמו שהיית בשביל כל כך הרבה בחייך. כל כך רוצה לחבק אותך בפעם אחרונה, להיפרד, לומר תודה. תודה לך סבתא אהובה על כל מה שנתת. הערכים שהקנת, והדרך שלך טבועים בנו ואנו מבטיחים לשמרם, תודה שהיית שם עבורנו.

זכיתי שלפחות בסרטונים ובתמונות הכרת את הנינה שלך, הבת שלי – שי. מבטיחה לך שאמשיך את דרכך בחינוך שלה ובגידולה ובטוחה שתהיי גאה בה.    

שלום סבתא שלנו, תחסרי לנו נורא, ואני מקווה שאי שם, למעלה, את עדיין רואה אותנו, מביטה בנו, מחבקת ועוטפת אותנו ברוחך ובנשמתך, וממשיכה להוות לכולנו השראה להמשך דרכנו.

מתגעגעת כלכך ואוהבת עד אין קץ.

סבתא – תהל

מהטמה גנדי פעם תיאר את האושר כרגע בו מהשאתה חושב, מה שאתה אומר ומה שאתה עושה נמצאים בהרמוניה ובכך הצליח לדייק במספר מילים את דמותך וחייך לאורך השנים.

הזכות לחיות ולעשות מתוך ערכים ועקרונות שאספת במהלך חייך ולבטא אותם הלכה למעשה בדרך חיים ייחודית מלאת אמונה טהורה בדרכך, שמורה ליחידי סגולה. לאנשי האמת הזכה,לאנשי הרוח שבקרבם יצר העשייה.

שנות חייך העשירות הטביעו את חותמם בכל מקום ואדם שנתקל בדרכך, 'פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה' נאמר במשלי וכאילו שנכתב זה עתה עלייך. אין אחד שלא יעיד כי דברייך אוצרות וחוכמתך לא תסולא מפז. בשתי ידייך למודות הניסיון יחד עם ליבך שפסע במשעוליי הרגש של החיים נהיית לדמות משמעותית ומעצבת בחיי רבים, הן בקהילה והן במשפחתנו היקרה.

היית לעמוד האש ההולך לפני המחנה בכל מסגרת בה לקחת חלק, הגדולה להיות האיש במקום בו אין אנשים וכל זאת מתוך אמונה שלמה באדם וביכולתו הובילו אותך ללכת שבי אחר ליבך, תפיסותייך ועקרונותייך ולעצב מציאות קצת יותר טובה עבור כולנו. היית דורשת אך רק כי האמנת בתום לב מוחלט בטוב ביותר.

בעדינות אין קץ ובסבלנות תמידית שזרת אט אט יחד עם סבא את יצירת חייכם,

אורגים חוט אל חוט קושרים נפש בנפש.

כל אחד עם הגוון שלו ובעוצמה המתאימה,

חיברתם ערכים ועיצבתם את עולמינו,

רקמתם מילים ויצרתם אהבה.

והחוט והמחט שעמלו במשך שנים לבסוף יצרו אריג גדול וייחודי שניתן היה לשוב אליו ולהתעטף.

לחזור אל החום ואל הבית, אל נתינה אין סופית בלי בקשה לתמורה.

אל חיבוק חזק ואל יחד שהסתתר שם, בשקט בשקט.

ואם יום אחד תרגיש לרגע מבולבל כוון מיד את הבד אל השמיים,

מבין אלומות האור הקטנות שיבצבצו ניתן יהיה לראות.

לראות אהבה ולראות קבלה.

לראות חכמה ולראות יצירה.

לראות הצלחות ולראות למידה.

לראות את דמותך מלטפת ברוך מבעד למרחקים.

לא אפרד ממך כאן היום כי פרידה משמעותה סוף ואיני רואה כאן את קיצו של הקשר שלנו.

כפי שעץ אינו יכול להמשיך לצמוח ולפרוח אלמלא גדל על שורשים חזקים אשר בנו, עיצב ווילוו אותו לכל משך חייו כך את נטעת את שורשייך עמוק בליבנו וחיינו, שורשים שלא יתנתקו לעולם.

דרכינו אינן נפרדות, הן רק משנות את כיוונן, ממשיכות לצעוד כל אחת בדרכה, יחד אך לחוד.

"איזה מזל שיש לי מישהו שכל כך קשה לי להיפרד ממנו לשלום" אמר פעם פו.

באמת איזה מזל יש לי.

את כל האהבה שבעולם, שהייתה ושתהייה,

לך יחד עם חיבוק מלא עדינות אבל כה חזק בו זמנית.

תולול.

סבתא

ברכות, הספדים ונשיאת דברים באירועים חשובים זה התפקיד של סבא. אבל בהיעדר השכל החריף של שניכם, הייתי חייבת לעשות את הדבר היחידי המתבקש – לחפש שיר של רחל המשוררת.

 אז סבתא זה בשבילך:

סבתא שלי.

אף פעם לא היית סבתא שגרתית. הסבתות האלה שהורסות את החינוך של הילדים, נותנות רק ממתקים, ואצלן מותר הכל – לא בבית ספרך.

את סבתא של ערכים וחינוך. סבתא של מתי קראת ספר לאחרונה?   סבתא של שפה עברית נכונה ותקינה, סבתא של נימוסים והליכות. סבתא שהיה חשוב לה אילו אנשים נגדל להיות, ומה נעביר אתנו הלאה. היה לזה מחיר ואת היית מוכנה לשלם אותו.

כזו את, הולכת בדרכך, באמונה בלתי מתפשרת. משמיעה את דעתך, ובוחרת את בחירותיך, גם כשהן קשות, גם כשיש להן מחירים כבדים, באומץ רב וחוזק שאין לתאר. כך בחרת בסבא והקמתם משפחה, כך נהגת בקיבוץ, כך התווית את הדרך עבורנו וכך מצאת את הדרך לשוב לחיים לפני שנה וחצי בתופעה שאין לה הגדרה רפואית למעט נס.

לא קלה היתה דרכך. ספגת ביקורת, חווית השלכות על מערכות יחסים,והתמודדת עם הקשיים שבאו בדרך בעיקשות ונחישות, כלוחמת צדק אמיתית.

ומה אני אגיד לך סבתא? רצית שנגדל להיות בן אדם ערכיים אשר התחנכו על תרבות הספר וגדלו לבחור את בחירותיהם ולממש את אמונתם? הצלחת. השארת אחריך מורשת של ילדים ונכדים ערכיים, אשר בונים את עתידם ומגשימים את שאיפות ליבם.

אנו נמשיך את מורשתך של הדאגה לחלש, והעזרה לאחר כל אחד בדרכו המיוחדת שלו. נחבק את יקירך ונדאג לאהוביך. אלה שהדירו שינה מעינך מרוב דאגתך להם ולעתידם לא ילכו לבדם ונשאירם קרובים לנו.

נוחי בשלום סבתא והיי שקטה. ודעי לך שתמיד נזכור אותך בליבנו, במחשבותינו ובמעשינו.

ואל תדאגי סבתא, אני אשאיר פה עותק ממה שכתבתי בשביל סבא, למקרה שגם הוא יחליט להיות נס רפואי.

 אוהבת אותך סבתא שלי.

אמא

מחלק מוסר בגן עדן,היכונו: עדה לקח מגיעה!

עשה ואל תעשה;

יאה ולא יאה;

מקובל או לא, והאם נעשה כבר בעבר או לא. 

הכל ברור וידוע!

אולי בעולם הבא אין צורך בהכוונות מסוג זה? 

או, אז, אמא שלנו,מקווים שתעשי סוף סוף לעצמך;  האם את יודעת איך?

מאמרו של אחד העם על משה כנביא מאז ומתמיד הזכיר לי אותך, בעיקר כשהוא מונה את שתי התכונות המבדילות את הנביא משאר האדם:

1) ״הנביא הוא איש אמת. רואה את החיים כמו שהם וקולט רשמיהם בלי נטיות עצמיות, ומה שרואה הוא מגיד כמו שרואה, בלי חשבונות צדדיים״. 

2) ״הנביא הוא איש הקצוות. מצמצם הוא את דעתו וליבו באידאל שלו, שבו הוא מוצא תכלית החיים ולו הוא רוצה לשעבד את החיים עד הקצה האחרון, ללא שיור כלשהו״.

מאמא למדנו  על צדק, קבלה, כבוד, אכפתיות, אחריות, עקביות, ועל כל אלה אנו אסירי תודה. תודה גם לכל מי שמילא את חייה של אמא בעניין, בעשייה ובהערכה!

לפני שנה, כנגד כל הסיכויים, אמא חזרה אלינו מבית החולים, אחרי דלקת ריאות קשה, רגועה יותר, ביקורתית פחות, וגם נעימה יותר, אבל  פחות שמחה משהייתה בעבר… דומה שעם דעיכתו שלאבא לאחרונה איבדה אמא את מעט כח החיות שעוד נותר בה וויתרה. מודים אנו על שאינה סובלת יותר – לא מכאבים ולא מהרצון להפסיק לחיות – ועל שעברה לעולם שכולו טוב מתוך חלום. 

                                                                                                      יעליק

לסבתא עדה

סבתא, תמיד אמרת לי: כן, תלמד, כן, תקרא שפות חדשות וכן תחכים כמו שעשית כשהיית קטן.

תמיד היית סקרן ורוצה ללמוד עוד דברים. אמרת לי: אין לך מושג כמה שזה יעזור לך בעתיד.

יש משפט שברק אובמה אמר בבחירות שלו שהזכיר לי את מה שאמרת לי: YES WE CAN  זה בתרגום לעברית: "כן אנחנו יכולים". אבל המשפט הזה לקוח משלוש שפות שונות: אנגלית, צרפתית ועברית והפירוש שלו הוא: "כן, כן,כן". YES   זה כן באנגלית, WE   זה כן בצרפתית, ו CAN כן בעברית. אמרת לי: כן תעשה דברים חדשים, כן תקרא, כן תלמד, וכן תמשיך להיות סקרן.

אז, סבתא יקרה, את לימדת אותי כל כך הרבה דברים שלא ידעתי ובלעדיהם לא נראה לי שהייתי עם אותו הידע שיש לי עכשיו. לימדת אותי נימוסים, איך לכבד אנשים,איך להמשיך להיות סקרן, לימדת אותי להאמין בעצמי ואיך לעזור לזולת, לחקור ולשאול שאלות, איך לדבר עברית נכונה, איך לכתוב בשפה גבוהה ומכובדת. את נתת לי את ההשכלה הכי טובה שילד יכול לקבל, ולא נראה לי שיש מקום שיתן את זה חוץ מסבתא.

סבתא, אני כותב לך את המכתב הזה בדמעות ואני מקווה שטוב לך שם למעלה ושאת פגשת את אמא ואתן משלימות פערים.

לא יודע איך לסיים את המכתב הזה, באיזו מילה, ומשפט, אז אני פשוט אומר: תודה!

ת. תודה על כל מה שנתת לי.

ו. ועל מה שהיית בשבילי.

ד. דרך ארץ ונימוסים לימדת אותי,

ה. היית הכל בשבילי.

אלו ראשי תיבות של המילה: תודה בעיני כלפיך. כל דבר קטן וגדול שעשית למעני ולאחרים אמרו לך תודה עם כל מיני פירושים. זו התודה שלי כלפיך. קשה לי להאמין שעוד בן אדם שאני כל כך אוהב ומעריך בחיים האלה הלך לי מהידיים.

"אדם ממשיך לחיות בלבבות אלו שהשאיר מאחור גם אחרי שהוא הולך." – תומאס קאמפבל.

אביתר קרניאל, 3.7.2018     19:30– נכתב באותו היום של המקרה.