עליזה יהלום

15/08/1912 - 09/05/1983

פרטים אישיים

תאריך לידה: ב' אלול התרע"ב

תאריך פטירה: כ"ו אייר התשמ"ג

שם האב: אריה (גורביץ)

שם האם: אסתר

ארץ לידה: רוסיה

שנת עליה: 1938

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יהלום ישראל

עליזה יהלום

נולדתי בביאליסטוק (פולין – עתה רוסיה). אבי היה סוחר בפרוות. מסחרו היה נפוץ גם בחו"ל. אמי ילידת לומז'ה ובבית הוריה למדה עברית. ולכן אמי גם היתה עקרת בית וגם לימדה עברית. למדתי בגן עברי ושם למדתי א-ב ואח"כ עברתי לגימנסיה יהודית-פולנית שבה למדו בשתי השפות. למדתי שש כיתות בתיכון וא"כ בבית ספר למלאכה (אורט) את מקצוע התפירה. היינו בבית חמש אחיות. (ושלושה אחים מהאשה הראשונה של אבא).

אחות אחת באה לפני לארץ, אחות אחת היגרה לארה"ב ואחרות יחד עם אמא ניספו בשואה.

בהיותי בבי"הס בכתות הגבוהות ניסו תלמידים קומוניסטים להשפיע עלי, אבל לא הצליחו. אני השתייכתי ל "החלוץ". אמנם גם תנועות הנוער הציוניות ניסו להשפיע (השוה"צ וכו'), אבל אני השתייכתי ל"החלוץ" והייתי בהכשרה של "החלוץ" בקובל ובעיירות בסביבה. בהכשרה בקובל הכרתי את ישראל, אשר בא מקלוסובה (מקום הכשרה של הקבוץ המאוחד).

עבדתי בהכשרה בניסור עצים. היינו בתנאים גרועים וקשים. כל

מה שהבנו מהבית "הולאם" ע"י ה"הכשרה" ולכן סבלנו מקור, רטיבות ועוד. וכאשר לא היתה עבודה בנסור או בעבודה אחרת, פתחנו, בחורות אחדות, מתפרה ועבדנו בשביל אנשי העיר קובל. המתפרה פתרה עבורנו את שאלת העבודה. יחד עם זאת עסקו ב"כיבוש" עבודה. היה נוהג לא להכנס לבית של עובדים אם מזמינים לכוס תה וכדומה. ולמרות שהיו לי קרובי משפחה בעיר קובל, לא נהגתי לקבל את הזמנתם לבוא לביתם לביקור ולהתכבד בכוס תה וכו'.

היינו בכשרה חמש שנים. ישראל היה פעיל בקבוץ ההכשרה. הוא היה מבוגר מכולם. היה מנהל מו"מ במקומות עבודה, מסדר העבודה ובגלל פעילותו גם עיכבו את עלייתו לארץ עד 1938.

עליתי ארצה ברשיון עליה רשמי (סרטפיקט) יחד עם עוד בחור אחד (נישואים פיקטיביים). ישראל עלה שבוע ימים אחרי. לישראל היתה אחות בשפיים ולכן היא ובעלה, הציעו לי להצטרף לשפיים שעלתה אז על הקרקע. אחרי כן בא גם ישראל לשפיים ואחרי זמן קצר נישאו.

עבדתי בשפיים בעבודות בית: במטבח, במכבסה וגם בבתי ילדים.

כאשר נודע שאני תופרת, נכנסתי לעבוד במחסן הבגדים כתופרת. אבל מלאתי גם תורנויות בשרותי בית. וכאשר נפתח בשפיים בית ההבראה, עבדתי גם בבית-ההבראה.

הייתי חברת מפלגת פועלי א"י וכן גם ישראל.

ישראל עבד כל הזמן בפלחה יחד עם גיסו ז"ל.

בזמן "מלחמת הדעות" בשפיים, היינו פעילים במפא"י ועזבנו את שפיים ב-1952 ועברנו לרמת יוחנן.

בימים האחרונים בשפיים היו היחסים מתוחים בין החברים, אם כי היו גם חברים שהתייחסו אלינו יפה ולא רצו שנעזוב. בזמן הראשון ברמת יוחנן עבדתי בענפי השרות במשק: מטבח, בתי ילדים וכדומה. ואחרי זמן מה, נכנסתי בקביעות כתופרת במחסן הבגדים. תפרתי בגדים לילדות ונערות, וא"כ משקשתה עלי התפירה עסקתי בקיפול בגדים במחסן.אני עוסקת בקיפול הבגדים.

הייתי סדרנית עבודה, אבל לא השתתפתי בועדות אחרות.

כתבה: עליזה יהלום. תאריך 4.8.82

 

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    עליזה יהלום

    בת אסתר ואריה גורביץ

    נולדה  בביאליסטוק – רוסיה

    ב' באלול תרע"ב  15.08.1912

    נשואה לישראל

    אמא לאראלה, ורדה ואסתי

    עלתה לארץ בשנת 1938

    מראשוני קיבוץ שפיים

    עברה לרמת יוחנן 1952

    נפטרה כ"ז באלול תשמ"ג  05.09.1983

    בת 71 במותה

  • עליזה – רחל גוטדינר

     עליזה!                                     12.10.83

     אני רואה אותך, שלובה בזרועו של ישראל שלך, ראשך מורם, קצת מהצד. עינייך נשואות למעלה, אליו. פנייך מחייכות. ישראל מרוצה, צועד לו קדימה, עונה ולעיתים צוחק – את, בולעת כל מילה, שיוצאת מפיו.

    קולטת מתייחסת, שוקלת, מתווכחת או מקבלת. מבינים היטב אחד את השני. זוג יונים; כך אני מתרשמת.

    נפגשנו כמה שנים טובות בבתי הילדים. הילדים שלנו באותם בתים. גילית הרבה סבלנות, היו לך הרבה מילים יפות! הייתי אז חדשה. חדשה בארץ, חדשה בקבוץ לא הבנתי אז הכל – ולא כל כך! אבל אני מלאת התפעלות! את מבחינה בהיסוסים ובזהירות שלי. את תורמת גם לי מחיוכייך ומהמילים הטובות. מחזקת אותי בתקווה. לא לדאוג! הכל יסתדר!

    לעליזה ידי זהב. אני מאוד מעריכה את עבודתה. היא לא תופרת רגילה! היא יוצרת, היא אומנית ! כל מוצר, היוצא מתחת ידיה, הוא יצירה! היא מפעילה את כל ראשה, דמיונה וכשרונה, מכניסה את כל ליבה, רגישותה ואהבתה לעבודתה, ממעט בד עליזה קוסמת – שמלה לתפארת ולשביעות רצונה של כל נערה.

    בתעסוקה האמיתית שלה. אני יודעת, שגם לה כואב מאוד! אחרי שנים רבות קשה לרדת! אך למרות הראייה הלקויה, היא ממשיכה, ליצור; לפחות לבנות שלה ולנכדות שלה.

    המחלה של ישראל לא מרבה כוחה!….

    … – אני רואה אותך עליזה, שלובה בזרועו של ישראל שלך – אהוב לבך.

    את התומכת ואת – הנתמכת. את התומכת בישראל. את מסיעה אותו בעגלת נכים בשבילי "הרמה", את – המטפלת בו בנאמנות ומסירות ללא לאות. את – שתישאי אותו על כפייך, אם יהיה צורך! – כמו שנשאת את ילדייך הקטנים…

    מה מתחולל בעמקי נפשך? זיכרונות, געגועים.. יותר מדי כואב יותר מדי דחוס! את לא יכולה להיות בלעדיו, בלי ישראל שלך! לבך הולך לקראתו.

              עכשיו את באמת שלווה…

              זיכרונך יהיה ברוך!

     

                                       כתבה רחל גוטדינר- ביום השלושים