לזכרה של ציונה- הנקה בן פורת
לזכרה של ציונה פלד – הנקה בן פורת
הן אמרתי לא פעם שכל אחד בדורנו יכול לשמש מקור לרומן – לא כל שכן ציונה, אשר בצעירותה היתה בדירנדל הססגוני של צ'רדש-פירסטין. לא לחינם היתה מעוררת תשומת לב. הראייה: קורות חייה.
הגורל הביא אותה לחיי קיבוץ, אבל אין זה אומר שבעומק ליבה לא השתוקקה לחיים פרטיים בחיק המשפחה. מאד קסמו לה חיים במושב. חבל שלא התגשם חלומה, כי שם יכלה לתת פורקן לאופי שלה מבלי להתנגש עם הסביבה. התכונה להשליט סדר ואירגון בכל דבר שנגעה בו היתה כל כך עמוקה שלא כל אחד היה מסוגל לציית לה.
ציונה הייתה באמת אשת חיל, כמו שנאמר. ידעה לאחוז בפלך. לטוות חוטים ידעה כבר בבן שמן. ברמת יוחנן התנסתה בענפים שונים, ותפסה בהם תמיד מקום מרכזי. החל בניהול מחסן הבגדים, עבודה במטעים וגמור באפיית עוגות. ציונה יכלה להתחרות בקונדיטוריה הכי משוכללת ולחבב את קבוצת הילדים שטיפלה בהם, וגבריאל בתוכם, את הקרומים שבחלב, אשר היו בעיני ילדים אחרים טאבו, שלא העיזו לגעת בהם עד שלא עברו סינון מדוקדק.
היה זה פלא בעיני: איך פרנצי, למרות הקשיים ומתוך הבנה והתחשבות, שמר על הרמוניה במשפחה. פעם בטיול משותף נזדמן לי לשמוע מפי אמנון (דואר):" נכון שפרנצי הוא כמו אבא שלי".
היום אחרי מות ציונה, לבטח תדע המשפחה לתת לו תמיכה וסעד.
הנקה בן-פורת
ברמה מס' 662, ערב ראש השנה תשמ"ב
28.9.1981