רוחמה זונע –
רוחמה נולדה בשלהי המאה ה-19 במושצ'קה שבגליציה, שהיתה אז תחת שלטון אוסטריה. הוריה היו יהודים אדוקים ולפיכך היה הבית דתי והתנהל לפי כל כללי מנהגי ישראל. משפחתה בורכה ב-8 ילדים ולפרנסתם היתה לאביה חנות מכולת. שלא כמו אחיה שלמדו ב"חדרים", למדה רוחמה בבית ספר עממי בשפה הפולנית, אם כי למדו בו גם גרמנית. את לימודי היהדות למדה בבית מפי מורה פרטי.
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה מאימתה לוינה, שם למדה רוחמה באופן פרטי. אחרי המלחמה נסעה רוחמה ללודז', שם גר אחיה, שהיה מורה בבית ספר עברי. כוונתה היתה ללמוד שם בבית ספר למורות, אך בית הספר לא נפתח והיא למדה עברית באופן פרטי.
מבין שמונת ילדי המשפחה עלו ארצה רוחמה ושניים מאחיה. אחד מאחיה עלה ב-1919 והתיישב בקיבוץ מזרע, ב-1924 עלתה אף היא ארצה ובאה לחיות לצידו במשך שנה, בימי ראשית עלות הקיבוץ על הקרקע. הוריה שנשארו באירופה כמו גם אחיה ואחותה ובני משפחותיהם, ניספו לימים בשואת יהודי אירופה.
במזרע, התחילה רוחמה בנטיעת עצי פרי, מלאכה שהיתה לה לדרך חיים. כשעברה לבית אלפא עבדה במטעים, בפרדס, בכרם, בזיתים והתמחתה בכל המלאכות המקצועיות הכרוכות בכך: נטיעה, הרכבה ועוד. זמן מה עבדה גם במטבח.
בשנת 1940, בעת הפילוג, עברה לרמת יוחנן, גם כאן עבדה במטעים ובכרם, אך מקצועה העיקרי היה טיפול בנוי ופיתוח משתלת פרחים. השתילים חולקו לחברים לטיפוח גינותיהם. "רוחמה היתה בין אלו הראשונים, שעיצוב נוף חיינו היתה להם עבודת חיים", כותב ראובן עזריאלי, הפיכת גבעת הטרשים של הרמה למשטחי דשא, לנטיעת עצים נותני צל וערוגות פרחים בשלל צבעים וריחות- למקום שנעים לחיות בו והוא מקור גאווה ליושביו. וכל זאת בעבודת כפיים מפרכת יום אחר יום, בצנעה, כמעט בלא להיראות".
בשנותיה האחרונות עבדה ב"גילרם".
עד ימיה האחרונים היתה שותפה בכל אירוע בקיבוץ והתעניינה בנעשה בארץ ובעולם.
הלכה לעולמה בשיבה טובה והיא בת 94 שנים.
יהי זכרה ברוך
