רחל גוטדינר
רחל נולדה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה בנובה-מסטו-נד והום שבצ'כוסלובקיה, בעת היותה רפובליקה דמוקרטית שבראשה עמד יאן מסריק. עם מותו החל מאבק של הסלובקים על עצמאותם, ובעזרת היטלר גם זכו בה. כך החלו ייסוריהם של יהודי סלובקיה, ובתוכם רחל, בצל ההגבלות והאיסורים שהוטלו עליהם.
בית הוריה של רחל היה בית יהודי מסורתי. הוריה אנשי עבודה, פועלים חרוצים והגונים. אביה היה קולע רהיטים ומזוודות מנצרים ומאוחר יותר היה מנהל עבודה בעסקיו של גיסו, אחי רעייתו. אמה של רחל היתה תופרת מעולה ומוכּרת. בילדותה נאלצה רחל לעזור לה לא פעם וכך רכשה את מקצועה שבעטיו הלך לימים שמה לפניה ברמת יוחנן כתופרת מוכשרת ומצליחה. כשסיימה את בית הספר התיכון ב-1935-6, שאפה ללמוד רפואה, אולם גזרות המשטר (נומרוס קלאוזוס), שמנעו את קבלתם של יהודים לבית ספר גבוה, מנעו זאת ממנה והיא נאלצה להסתפק בלימודי הוראה בסמינריון למורים.
משהשלימה את לימודיה, החלה רחל ללמד ילדים בני 6-14 בבית ספר ממלכתי, עד אשר ב-1939, כמורים יהודים רבים אחרים, פוטרה גם היא. היא מצאה לה עבודה בתור מטפלת אצל משפחה יהודיה בפרשוב, שם פגשה את משה וב-1942 נישאו. הודות למשה קיבלה עבודה כמורה בבית הספר היהודי אך עם נישואיה היתה לעקרת בית.
השנים 1938-1942 היו שנים קשות בהן גברו הגזרות. החופש האישי היה מוגבל מאוד וההשפלות יומיומיות. באביב 1942 החל גירוש היהודים ושילוחם למחנות ההשמדה. משה ורחל הסתתרו במקום מרוחק עם ניירות מזויפים. כעבור שנתיים, ב-1944, החל מסע בריחתם מפני הנאצים. ביוני 1944 נאלצו לעזוב את עיר מגוריהם בצו הממשלה הסלובקית שהעבירה את כל הצעירים היהודים לעיר ליפטובסקי סבטי מיקול. בספטמבר אותה שנה, אחרי דיכוי מרד פרטיזנים סלובקיים על ידי הצבא הגרמני, ברחו עם הפרטיזנים ליערות ופעלו עם חיילים צרפתיים שברחו מן השבי. הם עמדו בסכנות יום-יום, שעה-שעה. "כל יום היה סיפור בפני עצמו", סיפרה רחל. בתנאים קשים מאוד ובפחד תמידי עברו את החורף עד השחרור ב-1945. הוריה ואחיה של רחל נספו במלחמה, אחותה ובעלה ניצלו.
בשובם לפרשוב מצאו משה ורחל כי ביתם ניזוק והם רעבו ללחם. הם מצאו מקלט אצל יצחק פרידמן, שבביתו אשר נותר שלם נתן מחסה לכל היהודים שחזרו מהמחנות ומהיערות מחוסרי כל וטיפל בהם במסירות ביחד עם אחיו. מאז ועד יומו האחרון נקשרו דרכיהם של משפחת גוטדינר ושל יצחק. באירופה של אחרי המלחמה נולדו לרחל ומשה ילדיהם יצחק ומרים. ב-1949 החליטו משפחת גוטדינר ויצחק פרידמן להגשים את משאת נפשם הציונית. הם עלו ארצה יחדיו והגיעו לרמת יוחנן, כאן נולדה בת הזקונים, דבורה.
בהגיעם החל מאבק חדש: להתערות באקלים שונה, תרבות חדשה, שפה חדשה; למצוא את הדרך להשתלב בחברה התובעת הזדהות וקבלת עול מצוות החיים מתוך החשבת ערכם והכרה בכוח ה"יחד", ובה בעת להתייסר בחוית החספוס של החברה ובאטימותה אל היחיד.
דמות מעוררת כבוד היתה רחל. בכל מקום בו עבדה, במטבח, בתפירה, בריכוז מחסן הילדים ובניהול ועדת בריאות, היתה "ראש גדול"- חושבת, מתכננת ונאבקת לבצע את שליחותה בדרך הטובה ביותר. ב-48 השנים בהן התהלכה בשבילי הרמה, דבקה במעשה היום-יום, נאבקה בגאווה בקשיים שזימנו לה החיים וריפדה את הקן המשפחתי אותו בנתה עם משה. ילדיה ונכדיה היו עבורה עולם ומלואו.
מפעם לפעם היתה כותבת לאירועים שונים בחברה ובמשפחה. כתיבתה ניחנה בשפה יפה, בהבעה רגשית ישירה וכנה ובחשיבה בהירה ומסודרת. את רגישותה ליופי ניתן היה לזהות בכל מעשי ידיה במתפרה, בגינתה ובביתה ששימר מראות וניחוחות מבית ההורים ושילב בתוכו תרבות ישראל והווי הקיבוץ. באחרית ימיה החלה לצייר ומצאה בכך הנאה רבה.
משחלתה, ניהלה מאבק מעורר השתאות כדי להחלים ולחזור לחיים עצמאיים. לא חדלה מלהעמיד את גופה במבחן: יצאה להליכה רגלית יום-יום על מנת לשפר את היכולת, ועבדה במרץ בגינת ביתה. עד אשר גברה עליה המחלה ואזלו כוחותיה.
בת 81 הלכה לעולמה.
