רחל מסינגר

11/02/1920 - 16/12/2005

פרטים אישיים

תאריך לידה: כ"ב שבט התר"פ

תאריך פטירה: ט"ו כסלו התשס"ו

שם האב: משה ראש

שם האם: מרים ראש

ארץ לידה: פולין

שנת עליה: 1935

מקום קבורה: רמת יוחנן

מסמכים

לא מצורפים מסמכים

משפחה

בן/בת זוג: יהודה

רחל מסינגר

רחל נולדה בטרנוב שבגליציה, פולין ב-1920. לסבה מצד אמה היו יערות ואחוזות בגליציה, אביה היה מנהל החווה. יהודי המקום היו חסידים וסמוכים לחצרות רבנים, ובה בעת קיימו פעילות ענפה של תנועות ציוניות. אביה של רחל היה חבר "המזרחי", אמה השתייכה לציונים הכלליים. את שלושת ילדיהם חינכו חינוך יהודי, מסורתי וציוני. רחל למדה בגן עברי ובבית הספר העברי "שפה ברורה".
ב-1935 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בחדרה, שם עבד אביה בפרדסים. משפחתה היתה ממקימי שכונת נוה חיים. רחל נכנסה ללמוד בכתה ח' וסיימה את בית הספר התיכון במושבה. היתה פעילה בתנועת "מכבי הצעיר" ובסיימה את חוק לימודיה הלכה עם קבוצתה להכשרה בכפר המכבי, שם נשלחה לעבוד בבתי הילדים הואיל וזקוקים היו למטפלת דוברת עברית. מקץ שנה עברה הקבוצה לקרית ענבים, שם שהתה כשנה עד אשר התפזרה. הכסף שנותר בקופה המשותפת, נמסר, לפי החלטת הקבוצה, לרחל על מנת שתוכל להשתלם בחינוך. ואכן, שנתיים ימים למדה בסמינר הקיבוצים עד אשר ב-1941 הוסמכה לגננת. באותן שנים למד בסמינר גם יהודה, אשר נשלח ללימודי הוראה מטעם קיבוצו דאז, מצובה. בתום לימודיהם נישאו ועברו יחדיו למצובה. היות שלא היו עדיין ילדים בקבוצה, עבדה רחל בנהריה ואילו יהודה עבד בחקלאות. בתקופה זו פנה אליהם חברנו פולני והציע שיעברו לרמת יוחנן כשכירים. במשך שנתיים עבדו כאן, יהודה כמורה ורחל כגננת, והעבירו משכורתם למצובה. לבסוף החליטו להשתקע ברמה. ב-1945 נולדה בתם הבכורה, חגית.
אישה יפה היתה רחל, גאה ונחושה בכל תפקיד שמלאה מאז ברמה ומחוצה לה.
ב-1947 נסעה המשפחה לשליחות בארה"ב. הימים ימי ראשיתה של מלחמת השחרור ואת הנסיעה מהקיבוץ לנמל חיפה עשו במשוריין. מקץ 3 שנים, כששבו ארצה, כבר היתה המדינה לעובדה קיימת. כאן, נולדו עם השנים טלילה ויואב.
רחל היתה לגננת בגן רימון ואילו יהודה היה למורה בבית החינוך ב"גוש זבולון" ולימים למנהלו. כגננת, חשובה היתה לה הכנסתו של צביון מסורתי יותר לקבלות השבת ולחגים בגני הילדים. בשנים 1966-1968 שהו יהודה ורחל עם שני ילדיהם הצעירים באנגליה. יהודה למד ואילו רחל היתה שליחה מטעם ההסתדרות הציונית ושימשה כיועצת למורים עבריים של הפדרציה הציונית. כששבו ארצה שימשה רחל מרכזת חינוך. מאותה תקופה זכור לטוב "יום הילד" שהפיקה לילדי הרמה, אירוע מרומם נפש שכלל הפקת הצגה ובניית מתקני לונה-פארק ושלל משחקים, ששימשו את בתי הילדים עוד שנים ארוכות. היא רתמה למשימה את מיטב בעלי המלאכה המקומיים ובסיועם העשירה את בתי הילדים במתקנים שתוכננו על פי כללים חינוכיים, בטיחותיים ואסתטיים קפדניים.
בסיום תפקידה, עברה לעבוד בבית ברל בריכוז קורסים והשתלמויות למטפלות וגננות. באותן שנים נישאה חגית למוטי והחלה בבניית הקן המשפחתי. אך אושרם של רחל ויהודה לא האריך ימים. בחורף 1970, בתאונת דרכים קטלנית, נפצע יהודה אנושות ומקץ ימים מספר נפטר. רחל נפצעה גם היא ונידונה לשיקום ארוך ומייסר עד להחלמתה. מותו של יהודה לווה בלידתם של חיים חדשים. בעודו נאבק על חייו נולדה ענבל, נכדתם הבכורה.
בתום שנה של החלמה מפצעי הגוף והנפש, יצאה רחל לשנת לימודים בירושלים ואחר כך החלה לעבוד מטעם התנועה בסמינר הקיבוצים בתל-אביב כמרכזת מסלול גננות-מטפלות חברות קיבוץ, היתה גם חברת ההנהלה ולימדה תורת החינוך וחגי ישראל.
ב-1987 חרב עולמה של רחל בשנית. חגית, בתה הבכורה, נפטרה בפתאומיות. גם הפעם, ועם הצער שהיה מנת חלקה, ידעה לאסוף את השברים, לזקוף את ראשה ולחזור לעבודתה ואף זכתה במשך השנים לשמוח בהולדתם של נכדים ונינים. כל זאת עד אשר המר לה גורלה פעם נוספת והיא נפצעה קשות בתאונת דרכים שניה שהתרחשה בשובה הביתה מסמינר הקיבוצים. מהפציעה הזו כבר לא חזרה לאיתנה. זמן מה חיתה בדירונית ושנים רבות- ב"חמדת אבות", שם זכתה לטיפולו המסור של צוות הבית עד אשר הלכה לעולמה והיא בת 85.

סיפורים

לחצו על הכותרת על מנת לקרוא את הסיפור

  • תעודת זהות

    רחל מסינגר

    בת מרים ומשה ראש

    נולדה כ"א בחשון תרפ"א  2.11.1920

    בלסקו – פולין

    עלתה לארץ ב 1935

    נשואה ליהודה

    אמא לחגית, טלילה ויואב

    הגיעה לרמת יוחנן 1944

    נפטרה ט"ו בכסלו תשס"ו  16.12.2005

    בת 85 במותה

  • סבתא – ענבל חורש

    סבתא,

    בשבוע האחרון חולפות במחשבתי תמונות רבות במחיצתך, בעיקר מתקופת הילדות.

    אני זוכרת את ימי חמישי עת היית חוזרת מהסמינר, ואנו שבאנו לחדרך להגיד שלום היינו מגיעים תמיד כשהעוגה לשבת הייתה כבר בשלבי הכנה. כשקצת גדלתי, הייתי באה לעזור וגם ללמוד ממך להכין את העוגות המדהימות שלך.

    זוכרת את הדלקת הנרות בכל שישי בערב לפני קבלת שבת בחדר האוכל, מסורת אותה אני מנסה היום להוריש לילדי, והרבה הרבה בזכותך, שבעקשנותך לא ויתרת על המנהג.

    והיו עוד כמה מנהגים שלא ויתרת עליהם – "שולחן המתנות" בכל יום הולדת ובכל חג, עם המתנות האופניות לאותו חג. אצל סבתא לא קרה שבפסח קיבלנו מתנה שאינה בגד ובחנוכה- מתנה שאינה ספר. "שבת בבוקר, יום יפה, אמא שותה המון קפה.." כך אומר השיר, אבל אני בתור ילדה את שבת בבוקר הייתי מבלה אצל סבתא. עם אוסף הזהבים או קריאה, באיסוף אגוזים או אפייה.

    זוכרת גם חופשים שהייתי מגיעה לת"א והייתי נשארת אצל סבתא בסמינר. וסבתא הייתה לוקחת אותי לסרט או למוזיאון או סתם להסתובב (כמה שאפשרו לה הרגליים).

    בתקופה אחרת של חיי, כשהייתי בצבא אני זוכרת את התעניינות של סבתא במה אני עושה, איפה אני נמצאת ודאגות נוספות של סבתא פולניה. אבל יחד עם השאלות, שלפעמים עלו לי על העצבים, באו גם העוגות והעוגיות שהיו נטרפות מיד עם הגעתי לבסיס.

    חיים לא קלים היו לסבתא שלי אבל גם אחרי האסונות, היא ידעה לאסוף את השברים ולהמשיך קדימה. ובמשפחה שלנו, שמחות ואסונות קשורים זה בזה ואני זוכרת את ההתרגשות של סבתא לפני החתונה שלי שנקטעה עם התאונה הנוראית, חודשיים לפני, שממנה היא בעצם לא ממש חזרה לעצמה. יחד עם זאת, בשנים שחלפו מאז, היא הספיקה לזכות בשני נינים אותם היא מאוד אהבה, וגם אם היה קושי בשמירה על הקשר, כל ביקור שלנו היה בשבילה חגיגה.

    השנים האחרונות לא היו קלות לסבתא שהרגישה מאוד בודדה כשכולנו מפוזרים על פני ארצות וימים. שיחות רבות היו לי איתה שבהן מצאתי עצמי מדברת עם סבתא מתוך ראיה מקצועית ופחות מתוך המקום של נכדה, כדי לנסות ולעודד ולשפר את הרגשתה הנפשית.

    אני יודעת, סבתא, כמה דאגת לכולם וכמה רצית שיהיה לנו טוב וכמה ניסית לפעמים לפצות אותנו על חסרונה של אמא, ורוצה לבקש ממך סליחה אם פגעתי בך ולפעמים עניתי לא בסבלנות לדברייך.

    את מצטרפת עכשיו לסבא ולאמא שכל כך אהבת וכולכם ביחד תשמרו על כולנו מלמעלה.

    נוחי בשלום סבתא יקרה וחכמה.

                                                                                                                שלך ענבל