רחל קוזלובסקי מלמד

רחל (מלמד) קוזלובסקי

רחל נולדה בעיר סובלק שבפולין. האוכלוסיה היהודית הגדולה בעיר היתה פעילה בכל המפלגות, קיימה מוסדות יהודיים לעזרה הדדית ופעילות ציונית ענפה. בית המשפחה היה בית מסורתי-ציוני ופתוח לכל. לפרנסת חמשת ילדיהם היו ההורים סוחרים ממעמד בינוני. האב היה בוגר ישיבה וחבר בתנועת "המזרחי" ובה בעת משכיל ויודע שפות. רחל עצמה קיבלה השכלתה בגימנסיה פולנית-עברית, שם למדה לשון עברית, ספרות עברית וגמרא. בהאזינה להרצאות שהיו מתקיימות בשעות הערב מפי מרצים שהגיעו מחוץ לעיר וגם מארץ ישראל, נשבתה רחל ברעיון הציוני.
ב-1914, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, כבשו הגרמנים את העיר וכשעזבו נכנסו שוב הרוסים וערכו פוגרומים ביהודי העיר. המשפחה ברחה לביתם של הורי האב בבריסק דליטא וכשהגרמנים הגיעו גם לשם, ברחו לסלונים. סבל רב היה מנת חלקם של בני המשפחה בימי המלחמה. האב, שנותר ברוסיה לרגל עסקיו, גויס לצבא. משכבשו הגרמנים גם את סלונים החליטו בני המשפחה לשוב לביתם וידעו טלטלות רבות בדרכם לסובלק. משנסתיימה המלחמה, חזר גם האב מרוסיה.
שאיפתה של רחל היתה ללמוד רפואה, אולם משלא נעתרו לה הוריה, למדה פילולוגיה באוניברסיטה של וילנא במשך 5 שנים. במקום רפואה, למדה "עזרה ראשונה" על ידי הצלב האדום הפולני. הגם שציוניה היו טובים, לא רצו לקבלה ללימודים אלו בשל יהדותה, אולם לבסוף התרצו ורחל היתה, לדבריה, מן הטובות שבתלמידות.
בשנת 1932, בגמר לימודיה, עלתה רחל ארצה. מבין חמשת ילדי המשפחה, שניים מתו בדמי ימיהם ושלושה זכו לעלות ארצה: פנחס (לימים השר ספיר), אסתר ורחל. כאן בארץ לא נמצאה לה אמנם האפשרות להשתלם במקצוע, אך היא עבדה עבודה מעשית במרפאת קופת חולים בתל-אביב ורכשה נסיון מעשי. על נסיבות הגעתה לרמת יוחנן ב-1933 סיפרה: "כאשר פניתי לדר' מאיר שיסדר אותי בעבודה, הציע לי את קבוצת הצפון, אבל הוסיף כי המקום הוא מבודד, הרופא מגיע פעם בכמה שבועות ואחריותה של החובשת היא גדולה. הסכמתי לקבל עבודה זו מתוך לית ברירה, אבל היה לי קשה מאד וכל הלילה בכיתי שעלי ללכת למקום נידח ולקבל אחריות רבה". רחל התקבלה ברמה בזרועות פתוחות, לא חלף זמן רב והיא התערתה בחבורה, התקבלה לחברות ובנתה כאן את ביתה. כאן פגשה את אפרים מלמד וכאן נולדו שלושת ילדיהם: רותי, דוד (דדה) ויונתן.
אחריות רבה רבצה על כתפיה של רחל כאחות הקבוצה בשנותיה הראשונות ולנוכח הקשיים שזימנו תנאי החיים. בימים ההם רופא לא היה מגיע בקביעות לרמה והאחריות לבריאות האנשים במקום חדש ובתזונה לקויה, נפלה על החובשת הצעירה. 11 שנים מלאה רחל את התפקיד התובעני והרגיש הזה במסירות, באומץ, מתוך דאגה לחברים ולילדים, ותוך יצירת אמון הדדי בינה לבין ציבור המטופלים.
גם כשעברה ב-1944 להנהלת החשבונות, עשתה עבודתה באותן אחריות ומסירות. חיש מהר למדה מקצוע חדש וביססה היטב את הנהלת החשבונות בקיבוץ. היתה מוכשרת ומשכילה ומה שלא הספיקה לרכוש בהשכלה פורמלית, למדה בכוחות עצמה. היתה החברה הראשונה, ובמשך שנים רבות אף היחידה, אשר מילאה את תפקיד הגזברית. היא לא הסתפקה בישיבה במשרד ליד שולחן הכתיבה, אלא רצתה להכיר כל ענף חקלאי ולדעת את בעיותיו ולכן היתה מצטרפת לביקורים שנערכו בענפי המשק השונים. מתוך כך היתה שותפה ערה בחיי המשק והחברה וזכתה להוקרתם וחיבתם של חברי הקיבוץ. כעבור שנים, בהתרגש עליה מחלתה, עברה לעבוד במחסן הבגדים, וגם שם כמו בהנהלת החשבונות, הרבתה להפוך לילות לימים ולעבוד בלילות כדי להשיג את השקט הנחוץ לה בעבודתה.
במרוצת השנים היתה חברה בועדת מינויים, במועצת המשק ואף סדרנית עבודה.
בשנותיה האחרונות המר לה גורלה, היא ידעה שנות מחלה וייסורים עד אשר הלכה לעולמה והיא בת 77 שנים.