שלום ברמן

שלום שלום – בנצי גולן

שלום איננו, אינו נמצא עוד בינינו,

קשה משאול הבשורה, קשה ומרה.

ידענו מה קשה מחלתו, אך קיווינו לטוב.

התפללנו וביקשנו, אך תרופה לא מצאנו.

נזכור אותך שלום: יפה, גדול וחסון.

מחייך ומאיר פנים לגדול ולקטון.

דבר לא קשה לו, רק תבקש, מיד ועושה הוא.

חבר טוב, אחד יחיד ומיוחד, נֶחְסַרְךָ לעד.

יעל היקרה, אשת חיל מסורה ורעיה נאמנה.

לידך צעדה ואותך סעדה בשנה הקשה.

לרגע לא נחה וכל אבן רפואות הפכה.

ממיטתך לא משה עד כלות נשימותיך.

נוח בשלום חבר יקר ואהוב,

על משכבך נוח בשלום, חבר שלום.

יעל, רוני, ברק ונדב, קבלו מאיתנו ניחומים,

יהי זיכרו ברוך.  אנחנו: כבר מתגעגעים.

טלי ובנצי וכל החברים

שלום יקר,

אנו כאן איתך, יעל, הילדים, בני משפחה וחברים. המומים, דואבים ומסרבים לקבל.

אמנם אתה, השלו והחסון עם החיוך המיוחד, סבר הפנים הנעים והמבט האוהב, איננו. איש חרוץ, אוהב אדם, שבדרכך המיוחדת, בסובלנות וביכולת ההקשבה, מצאת תמיד את דרך הפשרה בשקט המיוחד לך.

כאן ברמת יוחנן בפינת חמד זאת רכשת חברים. התמדת בעבודה, בנסיעות המתישות, בלול, במפעל, ובכלל. וכשצריך היה לשנות ולהתמקצע  ישבת ובמאמץ רב למדת ורכשת מיומנויות והתפתחת.

עם יעל יחדיו בניתם משפחה נהדרת. לכל ילד באופיו המיוחד ובכישוריו נתתם את המירב. קבלתם בברכה את משפחתה של דנה וזכיתם בנכדים. וכשהגיע הזמן להתרווח ולהנות זחלה לה המחלה הארוכה בדרכה הכואבת. נאבקת בכל יכולתך ובעזרתם ומסירותם הבלתי נלאית והעקשות של יעל והילדים. ניסית הכל. ואכן היו ימים טובים שנתנו קצת נשימה ואור.

כלפי חוץ שידרת לנו שהכל בסדר, לא נורא, לא כואב, זה יעבור, אין צורך לדאוג ועוד…כי באצילותך חששת להכאיב לסובבים אותך. ראינו, ידענו, קיוינו, ואיתך בשקט כאבנו.

רצית עוד זמן להנות מביתך לעקוב אחר גידולו של יהלי ולקבל את הרך הנולד. ואנו רצינו עוד זמן איתך. אך הזמן יחסי הוא, לך ולכולנו.

היה שלום איש יקר ואהוב, שתהא דרכך קלה ונשמתך צרורה בצרור החיים, ובאשר תהיה איתנו אתה.

אוהבים אותך.

יהי זכרך ברוך.

שלומ'לה יקר שלנו

כל כך הייתי רוצה לשמוע אותך אומר עוד פעם אחת את מה שנהגת לומר בכל מפגש שלנו: "ריבקוש אוהב אותך", משפט שהיה מלווה בחיבוק מהלב.

ניפגשנו לראשונה לפני 39 שנים כשעברנו להתגורר בשכנות. ראיתי אותך עומד בחצר, איש גבוה וחסון. אך מהר מאוד הבנתי שכל הגודל הזה מכיל בתוכו נפש רכה ולב רחב מאין כמוהו.

תוך זמן קצר הפכנו לחברים קרובים כשהמרחק בין חברות ל"כמעט" משפחה הלך והיטשטש. אהבנו להתארח ולארח ולהתענג על טעם הבשר שהכנת לנו במקצועיות רבה.

בראש השנה האחרון, למרות שכבר נחלשת, זכינו לאכול בפעם האחרונה את הסטייקים המדהימים שהתאמצת להכין.

תחסר לנו מאוד, שלומ'לה. היית חבר אמיתי ואהוב.

שמוליק ואני ומשפחתנו כולה נפרדים ממך בצער רב וביגון קודר ומרכינים ראש.

נוח בשלום על משכבך!

אתמול הייתי בלוויה של חבר.

למותו חיפשתי הסבר.

הקשבתי לכל מילה, לכל הספד,

לדברים, שנשאו אוהבים מן הלב.

וכשהגיע התור שלי: לומר, להגיד…

ביקשתי לחלוק כבוד אחרון לעמית.

אף שחנקו הדמעות את גרוני,

יצאו המילים, ונשמע קולי.

שלום שלנו עזב, מהחיים נפרד,

וכולם בוכים, כי טרם מיצה את חייו.

הבטתי בתילי העפר, מנסה לעכל,

בשלט הנושא את שמו, ומכאיב לנו, כל רגע יותר.

עמדתי שם מול זרי הפרחים.

הם הונחו על קברו. כה רבים ויפים.

אך לפני שבוע נולד נכדו השני.

ואף שידע על בואו – לא ראה,

הלך מבלי לדעת למי דמה.

בדיוק בשלב, שהנחת נושק לחיים,

שבאים ועולים הדורות הבאים,

שלום שלנו נפרד לשלום,

ליבו נדם, ובא התום.

לאדם תכניות בחייו,

כבסולם, רואה את שלביו.

לא על הכל בידיו השליטה,

ואולי צריך לשנות את הגישה.

לחיות, לחוות, להגשים

כי החיים חולפים, לעיתים, מבלי משים.

ניצבתי דקות ארוכות מול רגבי העפר,

הספדים וקבורה…הכל כבר נגמר.

שלום שלנו הלך. וזה סופי.

הלב נחמץ. כה ניחר גרוני.

רבים היו שם וחלקו לו כבוד אחרון.

רבים שהוכו בעצבות וביגון.

וכולם כאחד עמדו דוממים,

מניחים אבנים בין זרי הפרחים.

בצאתנו, הבטנו שוב לאחור,

נעלמו הצבעים. ונותר רק אפור.

כל איש לביתו הלך,

בליבו נפרד, ברוחו דעך.

ולא שברגע יעוכל מותו,

כה אהוב היה בחייו, כה יחסר עם לכתו.

יהי זכרו ברוך.

– אורלי (אחות של טלי גולן)

שלום (סילביו) ברמן ז"ל

בן חנה ובנימין

נולד ו' בתמוז תש"ו 5.7.1946

בבוקרשט – רומניה

עלה לארץ בשנת 1960

הגיע לרמת יוחנן בשנת 1978

נשוי ליעל

אבא לרינת, ברק ונדב

נפטר כ"ט בתשרי תשע"ד 3.10.2013

בן 67 במותו

יהי זכרו ברוך

         שלושים לשלום

שלום,

עבר חודש ימים מאז לכתך, זה פשוט לא נתפס ולא נקלט. מיום ליום אני מתגעגעת יותר וזה הולך ונעשה קשה עבורי. הילדים  שלנו, גם הם מאד מתגעגעים אליך.

שלום, עברת שנה קשה מאד.  מי כמוני יודעת זאת. ההתמודדות שלך הייתה משותפת לי לרינת, לברק, לנדב ולכל בני המשפחה והחברים. הייתי איתך 24 שעות ביממה בכל הטיפולים והאשפוזים, גם בטיפולים באשפוז יום,  ובאשפוזים  בבידוד עם טיפולי כימותרפיה שהיו  קשים מנשוא ושנמשכו יותר מחודש בכל פעם.  לך היה אותי, ולי, לא תמיד היה אותך. בכל אשפוז קיבלת/קיבלנו "סוויטה" של 3X3 עם חלון גדול וסגור הצופה לים, ושירותים צמודים במחלקת ההמטולוגיה ברמב"ם. אפילו פיתחנו  הומור מיוחד בקשר לסוויטות, שהיה רק שלנו. אהבתי מאד לצפות בים, שהיה משרה עלי רוגע, רק לפעמים הצטרפת אלי לצפייה בים, כי עיקר ההתעניינות שלך הייתה, כמו תמיד, מתי תוכל לעשן את הסיגריה הבאה.

הצלחת להחלים מהמחלות למרות הקשיים הרבים, אבל לצערי הרב המחלות חזרו לאחר הפוגה של כחצי שנה. כשחלית התעניינתי וידעתי שהמחלות שלך סופניות. ידעתי שהן יחזרו, כי אלו הן מחלות  קשות מאד והסיכוי להבריא אפסי. אבל, לא ציפיתי שיחזרו  כל כך מהר.  הפעם טיפלו בך בכימותרפיה שונה וקלה מקודמתה, והמחלות פשוט צחקו על כולנו, כי הוידאזה פשוט דקדקה אותם.

מאז שהמחלות הארורות חזרו, שמרתי עליך, שלא תדבק והיית ממש בהסגר בתוך הבית. נסענו רק לרמב"ם ומדי פעם נסענו לדנה ברק ויהלי. לבקשתך לקחתי אותך פעמיים לבית הקברות בחולון, כנראה שבתוך תוכך ידעת ורצית להיפרד מההורים שלך.

המחלות התקדמו בקצב  ולא הרפו, והביאו עימם את "החברים" שלהן, מחלות נוספות וסופניות שפלשו לתוך גופך הגדול  ועשו בו שמות,  במיוחד בשלושת הימים האחרונים.

אתה הרגשת והבנת, את מה שהיה קשה לי לקבל. ידעת שאין עוד תקווה וביקשת שיפסיקו להאריך את  חייך בצורה מלאכותית, פשוט לא רצית לכאוב ולסבול יותר.

הייתי לידך, ליטפתי אותך ונישקתי  אותך עד שהכרתך שקעה.

רינת וברק הגיעו להיפרד, ואתה חיכית לבוקר, חיכית לנדב שיחזור מחו"ל.  הבוקר הגיע, רינת ואני בחדר לידך, נדב יושב  ונפרד ממך,  ואז יצאה נשימתך האחרונה וליבך נדם !

הנחמה היחידה היא שאתה עכשיו נח, לא כואב לך ואתה לא סובל.

שלום, היית בעל, אבא וסבא לתפארת, הספקת לטייל כמה פעמים בארצות הברית תאילנד הודו ונפל, עם רינת ברק ונדב.

נזכור אותך, יפה, גדול, חזק, עם נשמה ענקית, והחיבוק הגדול והעוטף שלך,  שמשרה רוגע אין סופי, יחסר לכולנו.

היום באנו לחנוך את המצבה  על קברך, ואני הקפתי אותך בהמון פרחים  צבעוניים ויפים.

היה שלום אהוב יקר .

יהי זכרך ברוך.

אוהבת יעל