שלמה (סלו) נוסדורף
שלמה (סלו) נולד בעיירה ירבוב שבפולין. הוא קיבל חנוך דתי "בחדר" ו"ישיבה" ואף על פי שנחשב לעילוי, פרק את עולה של הדת והצטרף למשכילים, המתנגדים למסורת. בן 13 ברח מביתו שבעיירה ונסע ללבוב, שם למד הנהלת חשבונות, סטנוגרפיה, צרפתית, גרמנית ופולנית. אחר כך נסע לפריז, שם גמר בית ספר למסחר ולמד באופן יסודי קליגרפיה. מפריז נסע ללמוד בוינה שם הכיר את צילה, נערה בת 18 שנשלחה מעיירת הולדתה באוקראינה ללמוד נימוסים ומנהגים גרמניים אצל קרוביה בוינה, ונשא אותה לאישה. את ביתם בנו בלבוב, שהיתה באותם הימים תחת שלטון אוסטריה, ואת ילדיהם גידלו באווירה וינאית: השפה, השירים, הספרים, ואף בית הספר היו בגרמנית. לפרנסתו פתח שלמה בית ספר פרטי בעיר.
מלחמת העולם הראשונה תפשה את בני המשפחה בעיירת נופש ומאחר שלא ניתן היה לשוב ללבוב, ברחו כפליטים לוינה ובילו בה שלוש וחצי שנות מלחמה. מששבו ללבוב ב-1918 היתה העיר תחת שלטון פולני והתנהלו בה קרבות פנימיים בין פולנים ואוקראינים עד נצחון הפולנים. משחוותה בתו אנטישמיות בבית הספר הגרמני בעיר, העבירו אותה הוריה לגימנסיה היהודית הראשונה בלבוב ואף רשמו אותה לבית ספר לעברית שם רכשה את ידיעותיה הראשונות בשפה ולמדה על ארץ ישראל ועל הציונות.
ב-1925 עלתה המשפחה ארצה. שלמה היה פקיד ממשלתי בירושלים ומשם עבר לתל אביב ופתח בה בית ספר לשפות וקליגרפיה.
ב-1937, לעת זקנה, בא לרמת יוחנן לחיות לצד בתו מרים ומשפחתה וכאן חי עד יומו האחרון. היו אלו שנותיה הראשונות של הרמה ותנאי המחיה היו קשים ושלמה מבוגר היה, חולני וזר לסביבה אליה נקלע. אולם בתו, חרף הקשיים שזימנו לה החיים ידעה לסעוד אותו בבדידותו ובחוליו ומצאה זמן יום יום לגשת אליו, לדאוג לסידור חדרו, לשהות במחיצתו ולבלות אתו בשיחה.
הלך לעולמו בשנה ה-74 לחייו.
