שמואל קרניאל
שמואל נולד בעיר בוצא'ץ שבמזרח גליציה. בן למשפחה גדולה, חמה ומבוססת שאחר כך הושמדה בשואה. הבית היה בית ציוני ומסורתי. למד בגימנסיה המקומית והיה מראשוני הפעילים בתנועת הנוער "השומר הצעיר". ב- 1916, בימי מלחמת העולם הראשונה, לאחר פלישת הרוסים, נדד עם משפחתו לוינה, בה למד והשתתף בועידת היסוד של "השומר הצעיר". כשחזר לעירו, פיתח פעילות ציונית בקרב הנוער ויצא להכשרה חקלאית. בשנת 1920 יצא מפולין עם ראשוני העלייה השלישית, חצה גבולות ללא תעודות ואחרי תלאות רבות הגיע ארצה.
בעלייה תרגם את שמו לעברית – מהירשהורן לקרניאל – והחליט שידבר רק עברית.
בשנתו הראשונה בארץ – שנת כיבוש העבודה – עבד שמואל בתנאי רעב במחנה צבא הודי בראש פינה ויחד עם חבריו הצטרף לסוללי הכבישים ב"שומריה" שסללו את כביש עפולה-נצרת. ב-1922 עלה עם קבוצתו להתיישבות בבית אלפא, שם נשא בנאמנות בתפקידים שונים: מרכז פלחה, חצרן, סדרן עבודה ומרכז הרפת, אליה הביא מדמשק את הפרות הראשונות.
בפילוג, בשנת 1940, עבר עם רעייתו משקה והבנים, אמנון וצביקה – לרמת יוחנן. כאן התמסר לביסוס ופיתוח הרפת, ובשנות הארבעים הראשונות ייסד את ה"אגודה להזרעה מלאכותית – זבולון". הוא היה מעורה בכל הנעשה במשק. ידע להגשים בחיי יום יום ובמו ידיו את אשר דרש מאחרים.
בגישתו המעשית וההגיונית לענייני משק וחברה היה משמש מופת לכולם. היה איש קיבוץ במלוא מובנה של המלה, שבו המוח, הכוח והנשמה התמזגו לאחד.
בעת ההתקפה על רמת יוחנן, ב-ג' ניסן תש"ח (12.4.48) שימש כמפקד עמדה 6 שהייתה בחצר הרפת, אך לא זנח את הדאגה לעדר אשר שימש מטרה לכדורי האויב. מפעם לפעם התגנב לרפת הנתונה תחת אש. אחר הצהריים לא יכול היה לשאת את געיית העגלות הרעבות וכאשר היריות שככו במקצת, חש לרפת עם דליי חלב להשקות את העגלות. כאן פגע כדור בבטנו. שמואל הוחש לחיפה ונותח, אולם נפטר בלילה מפצעיו.
קישורים: