שמואל קרניאל

סבא שמואל ערב יום הזיכרון תשס"ו

קראו נינותיו: טהר אלניר ויהל קפולניק

 סבא שמואל- קצת קשה לכתוב זיכרונות, או אפילו לנסות לדמיין סבא שלא הכרנו, ואפילו ההורים שלנו לא הכירו אותו. זה קצת כמו להרכיב פזל מהרבה חלקים. שחלק מהחלקים מוכרים וברורים וחלקם מטושטשים, ללא צורה מוגדרת.

החלק שאנחנו מכירים הכי טוב הוא השלט בבריכה.  אי אפשר להיכנס לבריכה בלי לעבור ליד השלט "לזכר שמואל קרניאל שנפל על הגנת רמת יוחנן". לעבור מתחת לשלט הזיכרון לסבא שמואל – זו תחושה מעורבת של כבוד וגאווה (סבא שלנו נלחם בקרב על רמת יוחנן) ולפעמים זו גם קצת תחושה עצובה, שחבל שלא באמת הכרנו אותו.

חלק מוכר נוסף בפאזל הוא סיפור הקרב על רמת יוחנן. סופר לנו על המסירות הרבה של סבא, כשיצא להשקות את הפרות, שגעיתן לא נתנה לו מנוח, וכדור של צלף דרוזי פגע בו.

אנחנו מכירים את התמונה של איש לא כל כך צעיר, בחולצת עבודה שניצבת כל שנה ביום הזיכרון ולידה דולק נר. אבל מי היה באמת סבא שמואל, איזה איש היה?

כדי לזכור צריך להכיר- לסבים אמנון וצביקה היו הרבה סיפורים. אחד הסיפורים, סיפרו שלסבא היה כושר החלטה, נחישות ושיקול דעת שהצילו את חייו. היה זה כאשר אמנון, סבא וגם עזרא רון אחותו ואימו נסעו לפולין ערב מלחמת העולם השנייה לבקר את הסבים שלהם שנשארו בפולין . הסיבה הרשמית לנסיעה הייתה  בר המצווה של אמנון.

 אמנון מספר , שבעודם נופשים בהרים, שמעו על המתיחות ההולכת וגוברת, וסבא החליט לחזור לעיר. אחיו שהיה רופא, אמר שהמלחמה עומדת לפרוץ בכל יום וכדאי לעלות על הרכבת שיוצאת היום. בר מצווה לאמנון כבר לא חגגו. אספו את משפחת רון, ויצאו לתחנה להמתין לרכבת שהייתה אמורה לצאת לרומניה, ומשם  היו אמורים להפליג באוניה לנמל יפו.  הרכבת לא הגיעה, אנשים רבים שהיו על הרציף התייאשו והלכו, מבלי לדעת שזו הרכבת האחרונה שתצא מאדמת פולין ליעד אזרחי. אבל סבא שמואל היה נחוש בדעתו שיש להמתין לרכבת, שאסור לעזוב את הרציף. הנחישות והתושייה של סבא שמואל הביאו לכך שאנחנו פה היום, אפילו שלאמנון לא חגגו בר-מצווה.

סבא היה אדם ציוני שהסתכל קדימה. היה ממקימי השומר הצעיר בבוצ'אץ עיר הולדתו. וכך גם עלה לארץ, לגאול את השממה ולהפריחה. בכך אכן האמין, הן כאשר סלל כבישים, והן כאשר הקים את הרפת בבית אלפא, לאחר שהלך לדמשק להביא משם פרות.

סבא היה פעיל בחיי החברה של הקיבוץ ונחשב למפשר ומתווך בין חברים. כמו-כן, עסק בתחום הביטחון, והיה בין מקימי הסליק ואף זכה לכבוד,  וקיבל לידיו  את אחד משני המפתחות  שהיו לסליק.   

כשסבא שמואל נפצע בקרב על רמת יוחנן הוא הובל למרפאה. במרפאה ניסה להצילו, אותו אח רופא, שהזהיר אותו מפני המלחמה שעומדת לפרוץ באירופה. בפעם הזו לא הצליח להצילו. סבא הוחש לבית החולים אך מאמצי הרופאים לא צלחו.

אמנון בנו הבכור היה בן 21 . צביקה בנו הצעיר היה נער בן 15.

אנחנו נזכור את סבא כאדם, את הסיפורים ונמשיך לספר אותם.