חיה חן
חיה נולדה בעיר לודז' שבפולין, במשפחה יהודית שומרת מסורת וציונית. אמה היתה עקרת בית ואילו אביה עסק בהנהלת חשבונות. המשפחה חיה בצמצום וכדי לממש את חלומו לעלות לארץ ישראל, ניסה האב את מזלו בהגרלות פיס. משזכה, החליט להעלות עם משפחתו ארצה. שני בניו הבוגרים, אשר לא רצו לשרת בצבא הרוסי, נסעו לאנגליה ואילו שאר בני המשפחה, הורים, שתי אחיות ואח צעיר, עלו לישראל ב-1914, ערב מלחמת העולם הראשונה. טרם עלייתה, הספיקה חיה ללמוד שנה אחת בבית ספר כללי פולני-רוסי.
בהגיעה ארצה, התיישבה המשפחה בפתח תקוה. כדי לשמור על כספו, מסרו האב למשמרת, על פי המלצת ידיד מחו"ל, לאיש אדוק אחד מן המושבה, ללא חתימה ובלי עדים. מקץ שנה, כשבא לקחתו לשם רכישת פרדס, התכחש האיש לעצם הפקדתו. אביה של חיה נשבר. חלומו להסתדר בארץ נהרס, משפחתו נותרה מחוסרת כל. קשים היו חייהם בשנות מלחמת העולם הראשונה, תחת השלטון התורכי. מרים ויוסף, אחותה ואחיה של חיה, פרנסו את המשפחה. המצב החומרי הקשה והמחלות שפשטו, החישו את מותו של האב וב-1922 הלך לעולמו. חיה עצמה, למדה בבית הספר העממי של פיק"א במושבה ואחר כך בבית הספר לבנות ביפו. היא סרבה להצעתם של אחותה וגיסה ללמוד בסמינר למורים, משום שלא רצתה ללמוד על חשבונם, ובת 16 הלכה ללמוד בבית הספר למשק בית וחקלאות בהנהלתה של חנה מייזל בתל-אביב. ללימודים אלו התקבלה בשל מצבה החומרי הקשה של המשפחה. בתקופה זו הכירה את ראשוני קבוצת הצפון, בוגרי "מקוה ישראל", שהיו מבקרים לעיתים בבית הספר. חיה נסחפה ברעיון, היא ביקרה בקבוצה כשישבה במטולה ובפתח תקוה, וב-1925 הצטרפה אליה בימי שבתה בנחלת יעקב (שייך אבריק- תל ברק).
היא היתה הלולנית הראשונה עוד בהיות הקבוצה בעין בדה (נהלל). את האפרוחים גידלה בחדרה שבצריף וחיממה אותם באמצעות בקבוקים חמים. כשעלתה הקבוצה להתיישבות ברמת הצפון, היא רמת יוחנן, היתה זמן קצר החובשת. בתנאי החיים הקשים של אז, בהעדר מרפאה ומלאי מספיק של תרופות ובהכשרה מינימלית לתפקיד, אותה קיבלה מן החובשת בגניגר, הגישה עזרה רפואית ראשונה לחברים ונשמה לרווחה כשבאה חובשת להחליפה והאחריות הוסרה מעליה. בשנה הראשונה להתנחלות ברמה, נישאה לנחום בורודסקי, אותו הכירה עוד בימי שבתה של הקבוצה בעין-בדה. כאן, נולדו ילדיהם רחלה ויצחק. את שם משפחתם שינו חיה ונחום ל"חן", ראשי התיבות של שמותיהם הפרטיים.
חיה היתה מחסנאית בגדים דואגת ומסורה מאוד. בימים בהם לא היו פריטי הכביסה מסומנים, היתה זו מלאכת מחשבת לסדרם בחבילות בימי שישי, ולאחר שסידרה, דאגה להביאן לחדרי החברים ולסדרם על מיטותיהם. בערבים, דאגה לרקום בעזרתן של הבנות חולצות "רוסיות" לבנים, ונהנתה כמו אם טובה לראותם לבושים בהן. היא עבדה במטבח וזמן מה בחקלאות והיתה הראשונה שניהלה ברמת יוחנן את מחסן "האספקה הקטנה" בתנאים הכלכליים הקשים של הימים ההם ודאגה לצרכי סדקית לחברים. את תפקידה זה מילאה שנים ארוכות. ערה היתה תמיד לענייני החברה.
שנותיה האחרונות של חיה היו קשות ומכאיבות. אט-אט שקעה במחלתה, איבדה את הקשר עם סביבתה ועם משפחתה ואת היכולת לבטא את סגור לבה.
הלכה לעולמה והיא בת 84 שנים.
