חנה קרוגליאק
חנה נולדה בשנת 1909 בעיירה זפרוז'ה שעל-יד עיר המחוז הגדולה חארקוב שבאוקריאנה, הצעירה בבנות משפחת קרבצ'וב. בילדותה נפטרה אמה, אולם אביה ואחיותיה ריפדו אותה באהבה ובמסירות רבה. לאחר זמן מה נשא אביה לאשה את אחות אמה, רוזה, ונולדה להם בת ושמה אסתר. בשנת 1923 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בשכונת נווה שאנן שבחיפה. לפרנסת המשפחה היתה ליחזקאל קרבצ'וב חנות לקמח בעיר התחתית. חנה למדה בבית הספר הריאלי בחיפה אך לא סיימה אותו בשל רצונה ללכת להתיישבות. היא עברה ללמוד בנהלל בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל. היא אהבה את המקום, את חברותיה ואת הלימודים, אולם ליבה נמשך לגניגר, שם קבוצת צעירים וצעירות, קבוצת הצפון, נטעה את יער בלפור, וכבר היתה להם תוכנית לעלות להתיישבות.
נפשה של חנה נקשרה בנפשו של משה קרוגליאק (קרוא) והיא היתה הולכת אליו ברגל מנהלל לגניגר להיפגש, לפטפט (ברוסית?), לטייל איתו, לדבר עם חברים. עד מהרה היתה אחת מהם. היא לא סיימה את בית הספר והצטרפה לקבוצה.
חנה ומשה נישאו בביתם של אחותה, רות ובעלה דוד הכהן. כשנולדה בתם, קראו לה נטע, אשר הצטרפה לשלושת הילדים הראשונים של הקבוצה שנולדו בגניגר עוד בטרם עלתה הקבוצה על הקרקע ברמת יוחנן.
חנה היתה אחת מן החבורה: שותפה, איכפתניקית, מסורה, חרוצה וטובה: בעבודה, בשמירה ובחברה. כולם אהבו אותה ורצו בטובתה.
אבל הגורל רצה אחרת.
חנה נתקפה במצבי רוח קשים וכשלא מצאה מוצא אחר ירדה לגבעת שמיר, מג'דל, הלכה ולא חזרה… בוודאי עברו עליה שעות נוראות… לבסוף הביאו אותה הביתה, אבל כבר לא ניתן היה לעשות דבר…
בת 24 היתה במותה.
יונה פירקובסקי, חברתה הטובה של חנה, גידלה את נטע במסירות ואהבה והיתה לה לאם.
אביה של חנה, יחזקאל קרבצ'וב, ובני המשפחה נשארו מסורים לנטע ושמרו על קשרים הדוקים עמה כל השנים.
הבת הראשונה של נטע ואלי רייזנר נקראה על שמה – חנה.
